הרב שמחה קוק והר הבית

 

הרב שמחה הכהן קוק – והר הבית.

(חלק 2 אבל עומד בפני עצמו).

 

לפני קצת יותר משנה קבלתי טלפון ממישהו שהציג את עצמו בתור אריה, בנו של הרב שמחה קוק.

 

הרב אריה אמר לי, שאבא שלו בקש ממנו לומר לי, שלא אשתמש בשם שלו, בחוברת שעמדתי לפרסם, בנוגע לעלייה להר הבית.

 

איך הרב שמחה קוק ידע שאני עומד לפרסם חוברת בעניין, ומתכוון להשתמש בשם שלו?

 

והאם זה נכון מה שהרב אריה אמר לי?

 

 

 

החוברת המדוברת, היא בעצם אוסף של מאמרים שלי, שמופיעים באתר שלי, יחד עם הנחיות הלכתיות לעלייה להר הבית.

 

על מנת שהקוראים שאינם יודעים מי הכותב, יבינו שהמדובר באדם – שלפחות בעיני כמה רבנים ידועים, נחשב רציני, כתבתי בתחילת החוברת, כי על ספרים קודמים שלי קבלתי הסכמות ומכתבי ברכה מהרבנים הבאים – וציינתי כמובן את שמו של הרב שמחה קוק.

 

 

עלה בדעתי להדפיס את החוברת, ולפני ההדפסה – לשלוח לרבנים לקבלת הערות.

 

אז שלחתי את החוברת אל "פורום הרבנים", שהוא פורום אינטרנטי סגור לרבנים, שחברים בו למעלה מ-500 רבנים (בגוגל גרופ). על מנת שרבנים יוכלו להתבטא שם בחופשיות, כל המשתתפים מתחייבים עם כניסתם, שלא להוציא החוצה דברים שרבנים משתפים שם. אפילו לאשה אסור להגיד.

 

את הטלפון הנזכר קיבלתי שעתיים אחרי ששלחתי את החוברת לקבוצה.

 

למרות שהדבר היה נראה מוזר מאוד, כפי שאפרט עוד להלן, אם הרב מבקש, אני מכבד את הבקשה.

 

 

אולם אחרי מחשבה, ואחרי בדיקה עם הנהלת פורום הרבנים – וכשמתברר שהמתקשר אלי אינו חבר בפורום זה (וגם אביו לא) – ואחרי שניסיתי להשיג את הרב שמחה ולא הצלחתי, התקשרתי בחזרה למספר שהתקשר אלי, לרב אריה, ושאלתי אותו כמה שאלות.

 

שאלתי אותו מה שלום אביו, כי מזמן באמת לא ראיתי אותו, ואני לא מצליח להשיג אותו.

 

אמרתי לו, שאביו שיבח מאוד את הספרים בהזדמנויות שונות – ואדרבה, שהם בתור כהנים, חלה עליהם מחויבות מיוחדת להתאמץ ללמוד ולפעול בעניינים אלו.

 

הוא השיב לי, כי הוא מכיר את הספרים שלי והם בהחלט מצוינים, ובהחלט הוא בעד ללמוד. אבל העלייה עצמה להר הבית – לא. העלייה להר הבית, זה כבר מסורת אצלם במשפחה. לדבריו, כבר הראי"ה והרצי"ה התנגדו, ולהזכיר את הרב קוק כעולה להר הבית, זה לא שייך במשפחה.

 

פתאום הבנתי שיש כאן בעיה של "כבוד המשפחה".

 

אמרתי לו, שאני בעצמי עליתי להר הבית עם נכד הראי"ה, הרב שלמה רענן הי"ד.

 

לא ייתכן לומר, שזו בעיה משפחתית. ואם הרב שמחה אינו רוצה שאפרסם דברים שהוא כתב לי ושוחח איתי עליהם באריכות ובהרחבה – לא דרך מתווכים, אז אשמח שהוא יגיד לי בעצמו ולא דרך מתווכים, מה הוא אינו רוצה שאפרסם.

 

הוא ספר לי בתגובה, שרק בשבוע שלפני זה פורסם מכתב של הרב שמחה קוק נגד העלייה להר הבית.

 

ואכן, ראיתי את המכתב שפורסם באתרים דתיים. הצטערתי לראותו אותו. וגם ראיתי בזה שינוי כיוון במידה מסוימת.

 

כי יש הבדל בין להצטרף לאחרים שמפרסמים כרוז ולחתום עליו, לבין להחליט עצמאית לפרסם מכתב.

 

ויש הבדל בין מי שמתנגד לעלייה למקומות האסורים בכניסה להר הבית, ומדגיש לציבור הרחב את ההתנגדות לעלייה בטומאה – ומחשש מכשול מורה לכולם שלא לעלות;

 

לבין מי שמפנה את עיקר מאמציו דווקא כלפי ציבור שומר מצוות, שבדרך כלל עולה על פי ההלכה – ומנסה לשכנע אותו לעזוב את רבניו, ולקבל את מרותם של רבנים אחרים (שבדרך כלל גם פחות מצויים בעניינים אלו).

 

וכמי שעולה להר הבית שנים רבות, ומצוי בקשר עם רבנים בנוגע לעניינים אלו, ברור לי שהגישה המקובלת אצל המתנגדים לעלייה, היא הגישה הראשונה. הפצת חומר הסברה בבתי כנסת כנגד הרבנים העולים ותלמידיהם, היא גישה חדשה מהשנה האחרונה, שאינה מייצגת את הרבנים שהתנגדו לעלייה בדורות הקודמים.

 

והרב שמחה קוק – כמו שאני מכיר הרבה מאוד שנים – ממש לא שייך לגישה החדשה האחרונה.

 

ואסביר.

 

לפני שנתיים וחצי יצא לאור הספר שכתבתי "מורא מקדש".

 

בספר זה הארכתי בפרטי הלכות הנוגעות להתנהגות האדם העולה להר הבית.

 

ספר זה מתייחס הן להנהגות בימינו, והן להנהגות לעתיד לבוא, בזמן שהכניסה תהיה מותרת גם לשטח העזרה.

 

מאחר שלספר זה השלכות הלכתיות משמעותיות, שיתפתי כמה רבנים בשאלות משמעותיות שיש צורך בליבונם, בשביל להכריע בעניין.

 

ופניתי לרב שמחה קוק, שמכיר אותי היטב מאז ילדותי, ובמכתב הברכה שלו על ספרי "שמירת המקדש" הוא האריך בשבחי.

 

 

הנחת יסוד שהיתה לי היא, שהרב קוק אינו תומך בעלייה להר הבית כיום.

 

אבא שלו היה חתום על כרוז הרבנים בעניין בשנת תשכ"ז, וגם הוא עצמו חתם על כרוז לפני כמה שנים.

 

הרב קוק עיין בטיוטת הספר, והתחיל לשבח אותי על הדיון המשמעותי המופיע באחד הפרקים הראשונים, לגבי מצות מורא מקדש בבית כנסת; והוא העיר משהו על כך שזה חשוב להלכה ולמעשה.

במקום הערתי לו, שהדיון על קדושת בית כנסת נועד בעיקר בשביל הפרקים שלאחר מכן, לראות את השווה והשונה בין בית כנסת להר הבית – אבל הדיון המעשי לימינו, על כל פנים עיקר הנידון בספר, הוא בעלייה להר הבית.

 

הדגשתי לו, שאני עולה להר הבית.

כמובן שהוא ידע את זה. הוא הרי עזר לי כשהייתי במעצר על התעטפות בטלית בהר הבית.

הוא אפילו אמר אז לאמא שלי, שיבוא יום בו יעצרו את מי שלא יבוא להתפלל בהר הבית…

 

וגם דברנו על זה לקראת החופה שלי, אותה הוא ערך, על גג ישיבת האידרא (היום – נתיב אריה), קרוב כל כך אל ההר.

 

ובכל אופן רציתי שיהיה ברור, שאם הוא נותן לי הסכמה – שהוא יודע על מה הוא נותן.

 

והדברים הכתובים בספר מאוד ברורים. אי אפשר לטעות בכוונת המחבר.

 

ולא כל רב שמח לקרוא את זה.

כך ראיתי, שבניגוד לרב קוק, לרב אביגדור נבנצל רב העיר העתיקה, יש גישה שונה.

הרב נבנצל קרא את הספר שלי שמירת המקדש, וסיפר לי שהוא למד ממנו הרבה, ואף כתב לי כמה וכמה הערות על הספר. לתת הסכמה הוא לא רצה. כשהבאתי לו את הספר מורא מקדש, הוא התקשר אלי אחרי זמן קצר ובקש ממני לקחת בחזרה את הספר, כי הוא "מסית" לעלות להר הבית.

לא עזרו לי ההסברים שכך אני נוהג על פי רבותי, ושאדרבה, יש מקום לומר, שמצוה לעלות להר הבית.

לדעתו יש את הרבנים הגדולים האוסרים ורק אליהם צריך לשמוע, כי יש כאן שאלות של פיקוח נפש כלל ישראלי, ולא כל אחד יכול ללכת בזה לפי רבותיו.

 

אז כשהייתי אצל הרב קוק הבהרתי לו, שאני עולה להר הבית על פי רבותי.

הרב קוק התעניין בעלייה להר הבית, וסיפרתי לו על שאלות הלכתיות מצויות בקרב העולים.

הבעתי לו את דעתי בנוגע לעלייה במנעל – שהרבה יותר מכובד בעיני להיכנס עם נעלי בד, מאשר לעלות יחף או רק עם גרביים – ומאחר שהעיקרון של מורא מקדש מלמד אותנו שיש להיכנס באופן מכובד, הרי שדווקא לבישת נעליים (שאינן מעור) היא דבר יותר ראוי לעשות, מאשר לחשוש לשיטות השוללות לבישת כל נעליים המגינות על הרגל.

 

הרב שאל אותי לדעתי על כניסה בכובע מצחיה אם יש בעיה להיכנס כך או לא.

 

(בעיני היה פשוט שאין בכך בעיה, אך מסתבר שבציבור החרדי אליו הרב מקורב, יש לראות בכך פחיתות כבוד).

 

שוחחתי אתו גם על התפילות ב"מחכמה", ועל הדיון בשאלת קדושת המקום, ונוסח התפילה שמתפללים בהר הבית.

 

הרב קוק בקש ממני לשים את מכתב הברכה הנלהב שהוא כתב לי על הספר שמירת המקדש, גם בפתח הספר מורא מקדש.

 

בכל פעם שפגשתי אותו, הוא היה מתעניין ושואל על מה אני עובד כעת.

 

לא היה לו ספק בנוגע לכוונות שלי.

 

 

את הרב אריה קוק אני לא מכיר.

 

ולמרות הדברים שאמרתי לרב אריה, הרב שמחה לא התקשר אלי אחר כך.

 

וכפי הנראה, הוא לא היה יכול לעשות זאת.

 

כמו שהוא גם לא היה יכול לכתוב את המכתב שהוצא בשמו.

 

בני משפחה וחברים מהקהילה ברחובות ומהקהילה בעיר העתיקה בחורבה ספרו לי, כי הוא כבר לא מסוגל לזה.

 

ובשבת חול המועד הזו ראיתי אותו (מסופר בפוסט נפרד). וברור שזה המצב.

 

ובקשתי מהרב אריה לספר לי, מי העביר אליו את הפרטים אודות החוברת, שפרסמתי בפורום האינטרנטי הסגור.

 

הבהרתי לו, שמי שהוציא את הדברים פגע בתנאים עליהם הוא חתום, וצריך להעביר את הדברים לידיעת הנהלת הפורום – למניעת דברים כאלו בעתיד.

 

הרב אריה סירב לבקשתי.

 

אז מסתבר שגם אני מסרב לבקשתו…

 

ואמנם, למעשה לא הדפסתי את החוברת – אז לא עברתי על בקשתו.

 

אבל טובת הציבור היא, שהם ידעו מה באמת סוברים הרבנים, בלי הטעיות ובלי סילופים.

 

ופרסמתי מאז לא מעט חוברות למנויים שלי דרך הדוא"ל, ואשתדל להמשיך בפרסומים השונים –

 

לכתוב את הדברים באופן ברור בלי לחשוש מאיש.