הרב שמחה קוק והר הבית – סוכות תשע"ט

קבלת פני רבו ברגל 2.

(פרט לעלייה להר הבית שהיא היתה מספר 1, שם שהתדלנו לקבל פני שכינה, וקבלנו את פני הרב ישראל אריאל, ופניהם של עולי הר הבית צדיקים נוספים).

אזהרה.
אמנם המדובר בזמן הרגל. ויש כאן בהחלט שמחה.
אולם כאן זהו דווקא פוסט כואב.

כי מזמן רציתי לבקר את הרב קוק.
והוא מאוד חסר לי.
ועכשיו, זכיתי לראותו.

הלכתי בליל שבת יחד עם אח שלי ואבא שלי, ולקחתי איתנו את בני יהודה אריאל (בן 4.5), לביתו ולסוכתו של ר' אברהם יצחק הכהן קוק.
לא.
לא היינו בירושלים.
לא הלכנו למה שקוראים "בית הרב".

היינו בשבת משפחתית במושב בית חלקיה.
במושב זה גר ר' אברהם יצחק –
בנו של הרב שמחה הכהן קוק.
ובשעה טובה, נולד לו נכד – נין לרב שמחה.
והלכנו לשלום זכר.

כל הילדות שלי הייתי ברחובות.
אבא שלי מתפלל קבוע שנים רבות בבית הכנסת אוהל ש"י –
בית הכנסת על שם הרב שלמה ויהודית קוק, שנהרגו בתאונה לפני 47 שנים.
הרב שמחה קוק עבר לשמש כרב העיר רחובות, במקום אחיו ששימש בתפקיד זה.
ופעמים רבות הוא התפלל שם.

המון פעמים בילדותי זכיתי לשמוע את הרב קוק.
פעמיים בשנה זה היה בדרשות שבת שובה ושבת הגדול.
דרשות בהלכה ובאגדה, כאשר הרב מתרגש במהלכם בהתעוררות ובבכי.

ועוד פעמיים בשנה הוא היה מזמין אליו את הקהילה.
שביעי של פסח לסעודת סיום החג, ושבת חול המועד סוכות, לסעודה שלישית.
לא מעט פעמים הלכתי לשמוע אותו.

אור הפנים והשמחה הגדולה שלו,
אהבת ישראל מיוחדת,
גורמים לכל מי שרואה אותו, לאהוב אותו.

ואישית זכינו במשפחתנו לחיבה מיוחדת מצידו.
אביו, הרב רפאל קוק, היה תלמיד של הסבא רבה שלי.
העילוי ממייצ'יט.
הסבא הרב דב קוק (אחיו של הראי"ה), היה הסנדק של סבא שלי.
ואבא שלי מהווה דמות תורנית משמעותית בבית הכנסת אוהל ש"י.
הוא מעורב מאוד בהתנהלות הקהילתית.

וגם אני זכיתי ליחס אישי חם מצידו.
במהלך השנים הוא גם היה מעורב בכמה סיפורים אישיים לגמרי לגבי.

בתור ילד בן 16, היתה תקופה בה לא הייתי במסגרת לימודית. והוא השקיע זמן ומאמצים בשיחות אישיות איתי ועם ההורים שלי, לפתור את הבעיה.
למשך תקופה אז למדתי כל יום בחברותא עם החתן שלו, הרב יעקב ליזרוביץ.

כשלמדתי בישיבת רמת גן, בשל בעיות טכניות לא התקבלה דחיית הגיוס שלי לצבא, והוא התערב בנסיון לעזור לי להמשיך ללמוד.

כשהייתי במעצר ברחובות בסוכות, הוא הפעיל לחצים רבים, על מנת שיתאפשר לי לאכול בסוכה.

כשהתחתנתי היה ברור לי, שהוא יערוך את החופה.
וזכיתי לזה.
על גג האידרא אל מול הר הבית, הרב קוק דבר בהתרגשות עצומה, על הזכות להתחתן כל כך קרוב אל המקום – וגם על עצמו, שזו פעם ראשונה שהוא עורך חופה כל כך קרוב.
הוא ציטט דברים בשם הגר"א על כך שלקראת הגאולה, עיקר המאבק נגד כוחות הטומאה, הוא בשערי ירושלים.

אחרי החתונה גרנו בעיר העתיקה –
ובאותו הזמן הרב קוק קנה בית שם.
בהמשך הוא גם מונה לרב בית כנסת החורבה, ויכולתי להמשיך לפגוש בו לעתים לא רחוקות.

וכמה הוא שמח על המחקרים והספרים שלי!
איזה מכתב ברכה נהדר הוא כתב לי!

הייתי אצלו בבית לדבר על כל מיני סוגיות בהם אני עוסק.
באיזו שמחה הוא קבל אותי, והקדיש לי זמן לדבר על כל מיני שאלות הלכתיות מעשיות בענייני העליה להר הבית!
(ובלי נדר אכתוב על זה עוד בנפרד).

הפעם האחרונה שראיתי אותו דורש, היה בחשוון לפני ארבע שנים.
אבא שלי עשה סיום ש"ס בבית כנסת אוהל שי (מאז הוא כבר הספיק לעשות עוד אחד).
והרב קוק בא ודבר.
הוא החזיק בידו את הספר שלי "שמירת המקדש", והאריך בשבח אבא שלי על הלימוד שלו, וגם בשבח זה שיש לו בנים כמוני וכמו אח שלי.
הוא הראה לציבור את הספר והאריך מאוד בשבחו –
ובשבח כל מי שעוסק בעניינים אלו.
באותה הזדמנות הוא גם איחל רפואה שלמה ליהודה גליק שהיה מאושפז אז בעקבות נסיון ההתנקשות.

בשנתיים האחרונות הבנתי, שהוא כבר הפסיק להגיע לבית הכנסת אהל שי.
הוא הפסיק להעביר את שיעור הדף היומי בבית הכנסת מרכז אברהם.

בדרשת שבת שובה הוא הגיע לפני שנה על כסא גלגלים, מלווה בבנו הרב אריה, שאמר שאביו לא מרגיש טוב והוא בקש ממנו לדבר במקומו.

לפי מה ששמעתי, הרב שמחה קוק כהרגלו חייך, אבל היה קשה לתקשר איתו.
וכך גם היה בליל שבת זו.
זכינו לפגוש את הרב אחרי תקופה כל כך ארוכה.
והחיוך הגדול על פניו.
לחצנו לו יד, ואיחלנו לו מזל טוב.
אולם לא ברור לי שהוא זיהה אותנו.

ולא הייתי מפרסם זאת, לולא היו בשנתיים האחרונות דברים המתפרסמים בשמו, כאשר ברור שהוא אינו עומד מאחוריהם.