אופן הקריעה על ירושלים והמקדש

בס"ד

כיצד מתבצעת הקריעה על ירושלים והמקדש?

מועד קטן דף כו עמוד א

ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו, ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה…ועל ערי יהודה, ועל המקדש, ועל ירושלים. וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים…

ורמינהו: אחד השומע ואחד הרואה, כיון שהגיע לצופים – קורע, וקורע על מקדש בפני עצמו ועל ירושלים בפני עצמה!  לא קשיא: הא דפגע במקדש ברישא, הא דפגע בירושלים ברישא.

מועד קטן דף כב עמוד ב: ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: על כל המתים כולן – מבפנים, על אביו ועל אמו קורע מבחוץ. אמר רב חסדא: וכן לנשיא. מיתיבי: לא הושוו לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד. מאי לאו אפילו לנשיא? לא, לבר מנשיא.

מפרש: וכן לנשיא – קורע מבחוץ. לא הושוו – רבו ואב בית דין ונשיא, וכל הנך דתני במתניתא לאביו ולאמו. אלא לאיחוי – שאין מתאחים לעולם, אבל לא הושוו לאביו ולאמו לקרוע מבחוץ, להאי לא הושוו, דעל אביו קורע מבחוץ, ועל כולן אינו קורע מבחוץ.

 

רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יז: כל הקרעים האלו כולם בידו ומעומד וקורע כל כסות שעליו עד שיגלה את לבו, ואינו מאחה קרעים אלו לעולם, אבל רשאי הוא לשללן למללן ללקטן ולתפרן כמין סולמות.

השגת הראב"ד: כל הקרעים האלו כולן ביד ומעומד. א"א לא נראה כן מן הגמרא (מו"ק כב) שהרי שנו בתוספתא (עי' גמ' שם) לא השוו לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד אבל בכלי, כל הבגדים שעליו עד שיגלה את לבו, לא השוו, אבל שיקרע בחוץ לעיני העם גם לזה הושוה הנשיא בלבד.

מגיד משנה: ואף דעת הרמב"ן ז"ל נראה כן ופ"ט מהלכות אבל יתבאר.

לחם משנה: ורבינו ז"ל נראה דכיון דהושוו לאיחוי ולאביו ולאמו הושוו לכל הדברים, וקשה דבברכת השם בהלכות ע"א גבי מגדף לא הזכיר שם אלא קורעין ולא מאחין משמע שם דסובר דלא הושוו אלא לאיחוי בלבד וכן ברבו לא הזכיר אלא מגלה את לבו וקורע ואינו מאחה ולא הזכיר השאר אף על פי שבברייתא הזאת הושוו לאביו ולאמו והיה לו להשוותו לכל הדברים כדעתו כאן גבי מקדש וירושלים וצ"ע וגם בהלכות אבלות צ"ע.

כסף משנה הלכות אבל פרק ט הלכה ג: וליישב דעת רבינו נ"ל לומר שהוא ז"ל סובר דעד שיגלה את לבו בכלל אינו מתאחה הוא דהא דאינם מתאחים נפקא לן בגמרא מדכתיב באלישע ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע ששנים אלא מלמד שקרועין ועומדים שנים לעולם ומהתם איכא למשמע דעד שיגלה את לבו קרע דבהכי מינכר שהם קרועים לשנים דאי לא קרע אלא טפח לא הוה מינכר שהם קרועים לשנים…

ב"ח אורח חיים סימן תקסא: מצאתי בליקוטים כשאדם בא לירושלים ורואה את הקובה של בית המקדש שהיא עזרה אז חייב להשתחוות כנגדה ולקרוע את בגדיו… וכשרואה ציון וירושלים הוא חייב כמו כן להוסיף על הקרע הראשון טפח… ומ"ש כשרואה ירושלים חייב להוסיף על הקרע הראשון טפח הוא דלא כפירוש הרמב"ן דכתב דבכל שהוא סגי אלא סובר דדין זה דומה למי שקורע ואח"כ מת לו מת אחר תוך ז' דמוסיף וקורע עוד טפח…

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקסא סעיף ב: ומהיכן חייב לקרוע, מן הצופים; ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר, וכל קריעה טפח; ואם בא דרך המדבר, שאז רואה המקדש תחלה, קורע על המקדש, טפח, ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא.

שם סעיף ד: כל הקרעים האלו בידו ומעומד, וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו, ואינו מאחה קרעים אלו לעולם; אבל רשאי לשללן, למללן, ללקטן ולתופרן כמין סולמות.

משנה ברורה: בידו – ולא בכלי. את לבו – ולכן יקרע מצד שמאל כי הלב בשמאל.

רבי עקיבא איגר: עד שיגלה את לבו. כ"כ הרמב"ם והטור ותמוה לי הא בס"ב כ' דכל קריעה טפח שזהו מדברי הרמב"ן א"כ דברי הש"ע סותרים אהדדי.

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עג: ומה שנהוג עלמא לקרוע רק טפח ובגד עליון בלבד, נראה דהוא מפני שהמנהג הוא כהראב"ד והרמב"ן וכו' לענין קריעה של ראיית מקדש קורעין רק טפח של בגד אחד בלבד…

תשובות והנהגות כרך ד סימן קלא: והאמת שכדאי הוא בית אלקינו ששמם לקרוע הבגד להראות הצער על החורבן, וחיובו מפורש בש"ס וש"ע, ויש אומרים שהחיוב חמור וכמו שקורע על אביו ואמו כל בגדיו עד הלב, אבל עכ"פ ראוי לקרוע לפחות בגד אחד, וכמנהגינו שמקילין כהפוסקים דסגי בבגד אחד.

פסקי תשובות אורח חיים סימן תקסא: ולמעשה נוהגים מאז ומקדם עפ"י גדולי ישראל לקרוע רק הבגד העליון, ובסכין, ולא את הכתונת, וכדעת הראב"ד והרמב"ן והמגיד משנה (שם), ויש המיחדים בגד ישן מיוחד לקריעה כשנוסעים לירושלים וקורעים בראיית ערי יהודא בצד שמאל של הבגד (וע' לעיל אות ב'), וכשמגיעים לכותל המערבי קורעים שוב בצד שמאל של הבגד ע"י שנותנים ריווח בין קריעה לקריעה ג' אצבעות, ומותר מיד אחר הקריעה לפשוט הבגד וללבוש בגד אחר שאינו קרוע.