סיפור לא מוכר על הרב צבי יהודה

סיפור לא מוכר על הרב צבי יהודה קוק – ואיך זה קשור להר הבית

(זכרונות ישנים שלי, אפילו שלא הכרתי את הרצי"ה, וזה גם תגובה לחוברת אחת…)

 

לפני שבוע היה יום פטירתו של הרב אברהם רמר זצ"ל, שנפטר לפני 25 שנה.

הרב רמר היה המחנך שלי בכיתה ט' בישיבה לצעירים, בשנה שקודם לפטירתו.

תשע שנים לפני פטירתו, הרב רמר הוציא לאור חוברת על זכרונותיו מהרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, ממנו הוא זכה ללמוד –

ולא רק ללמוד אלא אף לשמש, כשם החוברת "גדול שמושה".

הרב רמר העריץ את הרב צבי יהודה, והרבה לספר לנו סיפורים עליו.

אחד הדברים המעניינים ששמענו ממנו על הרב צבי יהודה הוא,

שהוא מאוד הקפיד שלא לשתות יין, שיש עליו השגחה של הבד"ץ.

 

תשומת הלב – לא יין שאין עליו השגחה של הבד"ץ,

אלא דווקא יין שיש עליו השגחה של הבד"ץ.

יין זה הוא לא היה מוכן לשתות. מדוע?

מה מפריעה ההשגחה של הבד"ץ?

 

לפי מה שהרב רמר הסביר לנו,

הרב צבי יהודה חשש שהיין הזה אינו כשר.

למה שהיין לא יהיה כשר?

הכשר של הרבנות יש. מה מזיק ההכשר של הבד"ץ?

 

הרב צבי יהודה חשש לאיסור יין נסך.

למה שיהיה יין נסך? במה חשודים אנשי הבד"ץ?

לדברי הרב צבי יהודה, רבנים שאומרים,

כי רק הרבנים מהחוג שלהם הם גדולי הדור,

ואילו האחרים אינם חשובים,

הרי הם מבזים תלמידי חכמים,

ומי שמבזה תלמידי חכמים על פי המבואר בגמרא,

הרי הוא אפיקורוס, שיין שהוא נגע בו דינו כדין יין נסך.

 

הדברים מאוד הפתיעו אותי כששמעתי אותם.

אף פעם לא ראיתי מישהו שנוהג כן,

וגם לא ראיתי שהדברים פורסמו באיזה מקום.

כעבור שנים חשבתי לעצמי –

האם באמת שמעתי נכון?

אבל מתברר שכן. שמעתי נכון.

כי דברים אלו שמעתי גם מפי חברים נוספים שלי,

שלמדו אצל הרב רמר.

 

ולמה נזכרתי בסיפור הזה?

ואיך זה קשור להר הבית? אתם יכולים לנחש.

ובכל זאת, למי שלא מבין, אבהיר קצת.

 

כי גם שמענו מהרב רמר,

שהרב צבי יהודה העריך מאוד את הרב שלמה גורן,

שהיה הרב הראשי לישראל.

וגם שאת הרב דב ליאור הוא מאוד העריך.

כמובן, שלא היה עולה בדעתו להתייחס אליהם,

באופן שבו מרשים לעצמם כמה מהרבנים להתבטא,

בין היתר בחוברת "ומקדשי תיראו 2".

 

וזה עוד בלי להתייחס לכינויים שפורסמו – כמו רבנים מליגה ד'.

רק ההכרזות כמו שמופיע במכתבו של הרב שלמה עמאר

ובדברי רבנים נוספים שם–

"כל גדולי הדור מכל החוגים והעדות, שלפנינו ולפני פנינו,

אסרו את הכניסה להר הבית באופן מוחלט";

מהוות התעלמות מכמות גדולה של גדולי תורה, שמתירה ואף מעודדת.

 

בקרב גדולי התורה התומכים בעלייה להר הבית כיום,

יש לא מעט רבני יישובים וראשי ישיבות המורים כן לתלמידיהם,

כאשר העיסוק המעשי שלהם בנושא זה,

רחב בהרבה מהעיסוק של לא מעט רבנים,

שמעדיפים לומר – רבותינו הורו שאסור, ואין עוד מה לדון.

כי אחרי שסותמים את הגולל על הדיון,

אין עוד מה להעמיק ולהחכים.

וממילא, אין מקום להשוואה בין הרבנים האוסרים,

שהרבה מאוד מהם אינם אוסרים מתוך לימוד בסוגיה,

אלא רק מתוך "כך הורונו רבותינו ואסור לערער",

ואילו הרבנים המתירים, הם ברי הסמכא בעניין.

 

ואני לא אומר שיין שיגע בו אחד מאנשי התנועה החדשה,

הוא כיין נסך, שאסור לשתותו.

כי אני לא רואה את עצמי מחויב לכל פסיקה של הרב צבי יהודה.

אולי מי שרואה את עצמו מחויב לפסיקותיו,

אכן צריך לנהוג כן.

אבל קודם כל צריך להבין את חומרת הדבר,

של ביזוי תלמידי החכמים – וממילא גם לדעת,

שיש דברים שהם לא לגיטימיים במסגרת הדיון התורני,

וצריך לקחת את הדברים לתשומת הלב.

 

אז בשביל להתעורר קצת,

אני כן אסיים בקריאה לפעולה.

אם היו שואלים אותכם, אם מותר להכניס לבית הכנסת שלכם,

עלונים שיש בהם דברי לשון הרע וביזוי תלמידי חכמים,

מה אתם חושבים שהרב שלכם היה פוסק?

מה אתם חושבים שהיא ההלכה?

ואם הייתם מוצאים עלונים כאלו, מה אתם חושבים שהייתם צריכים לעשות איתם?

 

נקודה למחשבה.

אבל גם למעשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *