תשעה באב דחוי

בס"ד

דין תשעה באב דחוי

מגילה דף ה עמוד ב:

…ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו. אמר לפניו רבי אבא בר זבדא: רבי, לא כך היה מעשה. אלא: ת"ב שחל להיות בשבת הוה, ודחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי: הואיל ונדחה ידחה, ולא הודו חכמים. קרי עליה טובים השנים מן האחד.

עירובין דף מא עמוד א: אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אני (הייתי) מבני סנאב בן בנימין. פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו, מפני שיום טוב שלנו היה.

מרדכי מסכת תענית רמז תרל: מעשה ברבינו יעב"ץ שהיה בעל ברית בט"ב שחל להיות בשבת ונדחה למחרתו והתפלל מנחה בעוד היום גדול ורחץ ולא השלים ומהאי טעמא דהכא שי"ט שלו היה.

בית יוסף אורח חיים סימן תקנט:  ומשמע לי דהא דרבינו יעבץ דוקא בתשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה למחרתו דכיון דאידחי לא חמיר כולי האי אבל אם לא היה נדחה אלא שחל להיות באחד מימי השבוע לא היה מיקל בו בכך

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנט סעיף ט: ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא.

ביאור הלכה: ואינו משלים תעניתו – וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י].

שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן לז: תשעה באב שנת תפ"א שחל להיות בשבת ונדחה לאחר שבת ואחד הי' לו חולי שאין בו סכנה כ"כ וקיבל עליו התענית והתענה עד אחר חצות לזמן מנחה גדולה ונחלש עד שצוה הרופא שלא יתענה יותר והורה להם המורה שיתפלל מנחה גדולה ואח"כ יאכל… תשובה הנה בודאי מה שהורה המורה שיתפלל מנחה גדולה יפה עשה כיון שנדחה ט"ב על יום א' א"צ להשלים אפילו בחולי קצת וכן נהגתי להורות ביולדו' תוך שלשי' או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה הקילו…

שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן מ: ולדידן דאזלינן בתר שפולי גלימיה דמרן ז"ל כל מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בג' צומות, אפילו אינן מצטערות, ומכ"ש האידנא שירדה חולשה לעולם, לפיכך גם בט' באב דחוי רשאות לאכול.

שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן כג: מיהא תמיהא להקל בו כל כך. דמעקרא היא גופה קשיא למסמך עלה דההיא דראב"צ לקולא גבי מילה, דלא דמי י"ט דקרבן עצים שהוא שנוי במשנ' ונסמך על הכתוב מפורש (בנחמיה ולקורבן העצים) משא"כ ביום המילה שאינו מפורש בשום מקום. לא בתור' שבכתב ולא שבע"פ שיהא נקרא י"ט… רק באגד' מצינו דרך רמז בעלמא סמך לסעוד' שעשה א"א ביום ה"ג מ"ל זולת לא נמצא שום רמז. ועדיין י"ט מנין שידחה ט"ב מפניו. ואפי' כשנדח' (והא אר"י אלמלי הייתי שם קבעתיו בעשירי כו' שהוא עקר יום המר) ואף על פי שסמכו חז"ל לדחותו מפני י"ט ברור שבדברי קבלה למה נקל גם ביום שאינו קרוי י"ט בשום מקום, ולא נזכר כלל בדברי רז"ל (בפירוש אפי' רק שיש לעשות בו סעוד' כו') שיהא לו כח לדחות תענית החמור מאד, ואם רבי יעבץ לגרמיה הוא דעבד, מיהא הבו דלא לוסיף. ואם כן כל הנטפל לדבר מצוה בו ביום לא ישלים התענית הקבוע ע"פ חז"ל שאפי' עוברות ומניקות משלימות אותו. לכן אני אומר חלילה לסמוך על המקל בכך…

שו"ת יביע אומר חלק א – אורח חיים סימן לד: ולכן נראה ליישב דברי רבותינו הראשונים לפמ"ש התוס' (עירובין מא), מבני סנאב בן בנימין, סנאה גרסינן, דהכי כתיב בעזרא (ב), ועל שם שבטו נקרא בן בנימין, כדאיתא בתענית (כו) וכו'. ואף על גב דר"א בן צדוק כהן היה, כדמוכח בבכורות (לו), שמא אמו היתה מבנימין, או חתנם היה והיה עמהם בסיעתם. עכ"ל. וא"כ מכיון שלא היה ממש מבניהם, אלא ממשפחת אם, ואנן קי"ל משפחת אב קרויה משפחה, ולא משפחת אם, (ב"ב קט:), לא הוי יום טוב מדברי קבלה לגבי דידיה, וכ"ש אם היה חתנם ומסייעם לדבר מצוה, שעכ"פ אינו מזרעם, וכיון שאף הוא לא השלים תענית ט"ב, וכמ"ש ולא השלמנוהו, אלמא דשמעינן ליה דאזיל בהאי מילתא לקולא, ומינה לסעודת מילה שאמר עליה דוד למנצח על השמינית, על מילה שניתנה בשמיני (מנחות מג:). וכן אמר עליה שש אנכי על אמרתך. ולכן גם עכשיו עושים אותה בשמחה (שבת קל). וע"ע בסנהדרין (לב:) וב"ק (פ) ע"ש שבודאי דלא גרעא מעובדא דר"א בן צדוק, ושפיר יש ללמוד משם להקל.

שו"ת אור לציון חלק ג – הערות פרק כט – דיני תשעה באב: בשו"ע בסימן תקנ"ד סעיף ה' כתב, עוברות ומניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים, אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות. והנה מרן לא חילק בין תשעה באב דחוי לבין תשעה באב שאינו דחוי, וכתב בסתם שעוברות ומניקות מתענות בתשעה באב. ולא מצינו שתשעה באב דחוי יותר קל בזה משאינו דחוי, ועל כן אין לחלק לענין מעוברת בין תענית דחויה לשאינה דחויה.

ואין ללמוד מדין בעלי ברית שכתב מרן בשו"ע בסימן תקנ"ט סעיף ט', שאין מתענים בתשעה באב דחוי, אעפ"י שמתענים בתשעה באב שחל בזמנו כמבואר שם בסעיפים הקודמים ובב"י שם, וא"כ לכאורה היה אפשר ללמוד ק"ו מעוברת מבעלי ברית, ומה בעלי ברית שמתענים בשאר תעניות שחלו בזמנם… מעוברות ומניקות שפטורות לגמרי מלצום בשאר תעניות, כמבואר בשו"ע בסימן תקנ"ד סעיף ה', אינו דין שיהיו פטורות בתשעה באב דחוי. אולם זה אינו, דאם כן לפי זה ייצא שתשעה באב דחוי קיל משאר צומות שחלים בזמנם, והרי אנו רואים שאינו כן, שהרי תשעה באב דחוי חייב בחמשה עינויים, והתענית מתחילה מבערב, משא"כ בשאר צומות. ועל כרחך שבאמת תשעה באב אף כשהוא דחוי חמור הוא משאר צומות, ומה שאין בעלי ברית חייבים לצום בתשעה באב דחוי, הוא משום שכיון שיום טוב שלהם הוא, הרי דין הוא שיום טוב דוחה תענית דחויה, כמבואר בטור ובב"י בסימן תקנ"ט, אבל מעוברת שאין לה יום טוב, אינה פטורה מתענית תשעה באב אף כשהיא דחויה. ומה שמעוברת פטורה משאר צומות, היינו משום שכיון ששאר תעניות אינן אלא מצד המנהג, לכתחילה פטרו מעוברות ומניקות מלהתענות בהם, אבל בתענית תשעה באב שחיובה מן הדין, אין לחלק בה בין תענית דחויה לשאינה דחויה. ועל כן אף שבשו"ת שבות יעקב… והביא דבריו בבאה"ל בסימן תקנ"ט סעיף ט' ד"ה ואינו, מכל מקום כבר נתבאר שהטעם שהקילו במילה הוא משום שיו"ט שלו דוחה תענית דחויה, ואינו ענין למעוברת שאין לה יום טוב, וכל שאין יום טוב שדוחה התענית, הרי תענית זו חמורה היא ככל תענית תשעה באב. ולכן כל הדינים והחומרות שיש בתשעה באב שאינו דחוי, יש גם בתשעה באב דחוי, ואין להקל למעוברות ומניקות בתשעה באב דחוי יותר מתשעה באב שאינו דחוי, ורק באופן שיש להקל בת"ב שאינו דחוי…