תרומות מגויים לבנין המקדש

בס"ד

קבלת תרומות מגויים לבנין המקדש

שקלים פרק א משנה ה: זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן כל שאין נידר ונידב אין מקבלין מידן וכן הוא מפורש על ידי עזרא שנאמר לא לכם ולנו לבנות את בית א-להינו.

עזרא פרק ד: (א) וַֽיִּשְׁמְע֔וּ צָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן כִּֽי־בְנֵ֤י הַגּוֹלָה֙ בּוֹנִ֣ים הֵיכָ֔ל לַה֖' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (ב) וַיִּגְּשׁ֨וּ אֶל־זְרֻבָּבֶ֜ל וְאֶל־רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹת וַיֹּאמְר֤וּ לָהֶם֙ נִבְנֶ֣ה עִמָּכֶ֔ם כִּ֣י כָכֶ֔ם נִדְר֖וֹשׁ לֵֽאלֹהֵיכֶ֑ם ולא וְל֣וֹ׀ אֲנַ֣חְנוּ זֹבְחִ֗ים מִימֵי֙ אֵסַ֤ר חַדֹּן֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ פֹּֽה: (ג) וַיֹּאמֶר֩ לָהֶ֨ם זְרֻבָּבֶ֜ל וְיֵשׁ֗וּעַ וּשְׁאָ֨ר רָאשֵׁ֤י הָֽאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־לָ֣כֶם וָלָ֔נוּ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לֵאלֹהֵ֑ינוּ כִּי֩ אֲנַ֨חְנוּ יַ֜חַד נִבְנֶ֗ה לַֽה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔נוּ הַמֶּ֖לֶךְ כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרָֽס:

רש"י: (ב) ויאמרו נבנה עמכם – היו אומרי' כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד.

ערכין דף ה עמוד ב: מתני'. עובד כוכבים – רבי מאיר אומר: נערך אבל לא מעריך, רבי יהודה אומר: מעריך אבל לא נערך; וזה וזה מודים שנודרין ונידרין… אמר רבא: הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, טעמיה לא מסתברא; טעמא דרבי יהודה מסתברא, הלכתיה לא מסתברא. הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, דכתיב: לא לכם ולנו לבנות (את) בית אלהינו; טעמיה לא מסתברא, דקא מייתי ליה מחרש שוטה וקטן, שאני חרש שוטה וקטן, דלאו בני דעה נינהו. טעמא דרבי יהודה מסתברא, דקא מייתי ליה מטומטום ואנדרוגינוס, דאף על גב דבני דעה נינהו מעטינהו רחמנא; הלכתיה לא מסתברא, דכתיב: לא לכם ולנו לבנות (את) בית אלהינו. ורבי יהודה האי לא לכם ולנו מאי עביד ליה? אמר רב חסדא אמר אבימי: וערכו נגנז. אלא מעתה, לא ימעלו בו! דתנן: חמש חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח – לא נהנין ולא מועלין, אלמה תניא גבי קדשי עובדי כוכבים: במה דברים אמורים – בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן! אלא אמר רבא: משום רפיון ידים הוא, דכתיב: ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות.

ערכין דף ו עמוד א: תנא חדא: עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית – מקבלים הימנו, ותניא אידך: אין מקבלין! א"ר אילא א"ר יוחנן, לא קשיא: הא בתחילה, הא בסוף, דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: בתחילה – אפילו מים ומלח אין מקבלין מהם, בסוף – דבר המסויים אין מקבלין, דבר שאינו מסויים מקבלין. היכי דמי דבר המסויים? אמר רב יוסף: כגון אמה כליא עורב. מתיב רב יוסף: ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וגו'! אמר ליה אביי: שאני מלכותא, דלא הדרא ביה, דאמר שמואל: אי אמר מלכותא עקרנא טורי, עקר טורי ולא הדר ביה.

רש"י: בתחילה – בתחילת הבנין אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונין. לבסוף – לחזק את בדק דאין לומר רפיון ידים מקבלין ל"א בתחילה כשלא היתה אימתן של עובדי כוכבים עליהן אין מקבלין אבל לבסוף מקבלין משום אימה וראשון עיקר וזה אינו טעם דהא כל ימי בית שני היתה אימת העובדי כוכבים עליהן ובתחילתו יותר מסופו וא"ת האי בתחילה נמי אמקדש ראשון קאמר א"כ מאי מותיב ליה לקמן מואגרת אל אסף וגו' דהיינו במקדש שני. דבר המסויים – שנראה בעין אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו.

תוספות: תני חדא עובד כוכבים שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו כו' – וא"ת ולישני הא ר' מאיר הא ר' יהודה וי"ל דא"כ קדושה ואינה קדושה מיבעיא ליה דאין מקבלין הימנו לבדק הבית [משמע דקדושה היא] ומשמע דתרוייהו סברי כר' יהודה.

הא לכתחילה הא לבסוף – רש"י פי' לכתחילה שייך רפיון ידים ולבסוף לא שייך רפיון ידים ועוד פירש רבינו לכתחילה בתחילת הבנין יש לחוש פן יחזרו בהם ויערערו לומר יש לנו חלק בבית המקדש לבסוף דבר מסויים אין מקבלין פן יהיו לשם ולתפארת דבר שאין מסויים מקבלין דלא שייך תו ערעור הואיל ונבנה ב"ה כבר וניחא בזה הא דקאמר בסמוך שאני מלכותא דלא הדרא וליכא למיחש לעירעור.

ירושלמי שקלים פרק א הלכה ד: אמר ר' יוחנן בתחילה אין מקבלין מהם לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסוים ואין מקבלין מהן דבר מסוים רשב"ל אמר בין בתחילה בין בסוף אין מקבלין מהן לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים… התיב רבי יוסי בי רבי בון והא תנינן נערכין ועורכין לא לבדק הבית אינון היך מה דאת אמר תמן לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לבדק הבית כן את אמר אף הכא לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לבד"ה (לכלי שרת) מה עבד לה רשב"ל פתר לה לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ר' חזקיה אמר ר' סימון שאל מעתה אין מקבלין מהן לאמת המים ולחומות העיר ומגדלותיה על שם (שנא') [נחמיה ב כ] ולכם אין חלק וגו'.

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה ח: עכו"ם שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחלה, ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו, היה הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירין לו כדי שלא יהא להן דבר מסויים במקדש שנאמר לא לכם ולנו וגו', אבל לבית הכנסת מקבלין מהן לכתחלה, והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי, ואם לא אמר טעון גניזה שמא לבו לשמים, ואין מקבלים מהם לחומת ירושלים ולא לאמת המים שבה שנאמר ולכם אין חלק וזכרון בירושלים.

רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק א הלכה יא-יב: עכו"ם שאמר דמי עלי או דמי פלוני עלי נותן כפי נדרו ואינו נופל ללשכה שאין מקבלין מן העכו"ם נדבה או נדר לחזק את בדק הבית או בדק ירושלים שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית וגו', ונאמר ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. ומה יעשה בהן יבדק העכו"ם על דעת מי נדר, אם נדר על דעת ישראל יוציאוהו בית דין במה שיראה להם חוץ מבדק הבית ובדק ירושלים, ואם אמר לשמים נדרתי יגנזו.

רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק א הלכה ו: העכו"ם נערך אבל אינו מעריך כיצד עכו"ם שאמר ערכי עלי או ערך ישראל זה עלי לא אמר כלום, וישראל שאמר ערך עכו"ם זה עלי או ערך פלוני העכו"ם עלי נותן לפי שני העכו"ם הנערך, וכן המעריך את החרש ואת השוטה חייב ונותן לפי שניו.

השגת הראב"ד: העכו"ם נערך אבל לא מעריך. א"א פוסק כר"מ ור' יהודה חולק ואמר מעריך אבל לא נערך וקי"ל כר"י ואפשר משום דאמר רבה הלכתא כר"מ מסתבר וכו' ולא מיחוור דלא מידחיא הלכתא פסיקא במסתברא ור"מ ור"י הלכתא פסיקא היא כר' יהודה.