תפילה מתוך כובד ראש

בס"ד

תפילה מתוך כובד ראש

ברכות דף ל עמוד ב – לא עמוד א

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים… תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה…  רבנן עבדי כמתניתין, רב אשי עביד כברייתא. תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה.

רש"י: כמתניתין – מתוך כובד ראש. כברייתא – מתוך הלכה פסוקה.

 

תוספות: רבנן עבדי כמתניתין – וכותייהו קי"ל ולכן אין מתפללין מתוך קלות ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה כגון שעסק בדברי תורה ולכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה.

רי"ף: רבנן עבדי כמתניתין ורב שימי בר אשי עביד כברייתא דתניא אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק…

רבינו יונה: אף על פי שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר"ל שעה דוקא אלא זמן מועט הכא אינו כן אלא שעה ממש דהכי אמרי' בגמרא (דף לב ב) היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת בתפלה ושעה אחת אחר תפלה ושאלו התם כיון שכך היו שוהין בכל תפלה ותפלה תורתם ומלאכתם אימתי נעשית ומהדרינן מתוך שחסידים הם תורתם מתקיימת ומלאכתן מתברכת.

 

רמב"ם הלכות תפילה פרק ד הלכה טז: כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים… חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.

שם הלכה יח: וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה, ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה, אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות.

 

שולחן ערוך סימן צג סעיף א-ב: ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל… לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה כגון: דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו: רצון יראיו יעשה, שומר ה' את כל אוהביו… אין עומדין להתפלל מתוך דין… אלא מתוך הלכה פסוקה.

משנה ברורה: ומיהו זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת שישהא קודם שיתחיל, שהוא כדי הילוך ח' טפחים כמ"ש בסי' [בעניין שהיית שיעור שני פתחים]… ר"ל דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כ"א יכול ליזהר להכניס בלבו הכנעה ואימה עכ"פ לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה.

 

פני יהושע מסכת ברכות דף לא עמוד א: …וסברו התוס' דמתניתין וברייתא לא פליגי וה"ה רבנן ור"א נמי לא פליגי אלא דאי בעי הכי עביד מתוך כובד הראש ואי בעי הכי עביד מתוך שמחה של מצווה דדא ודא אחת היא שמתוך כך ראוי שתקובל תפלתו על ידי כך משא"כ הך ברייתא דלעיל דקתני שאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה מילתא אחריתא היא ואתי לאשמעינן שאסור להתפלל מתוך הלכה שאינה פסוקה כדי שלא תתבלבל מחשבתו בתפלה על ידי הרהור תורה…

שו"ת דברי יציב חלק יורה דעה סימן רלה: ובאמת נפלאתי בזה שהרמב"ם בהל' תפלה השמיט לגמרי הך דמתוך שמחה של מצוה, ובפ"ד הי"ח כתב רק מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות, ולא כתב כלשון הטור ורמ"א הנ"ל שזה נמי מתוך שמחה. וצ"ל שהרמב"ם פוסק כמ"ש [ברכות ל"א ע"א] רבנן עבדי כמתניתין וכו', ורק מתוך כובד ראש, או הלכה פסוקה דייקא כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה ויוכל לכוין לבו למקום, ולא ס"ל כלל הך דשמחה של מצוה, ודלא כדעת התוס' שם ודו"ק.

 

שו"ת רמב"ם סי' רסא: אלה התוספות בקריאת מזמורים או תפלות, כגון תפלות ר' סעדיה ז"ל וזולתן, מדברי דרשנות ומוסר לפני תפלת החובה, כל זה יפה מאד ורצוי כדי לעורר הכוונה, וכבר אמרו ז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים אבל זה רצוי ליחיד או ליחידים שיכלו (לעשות) זאת בבתיהם, אבל בבתי הכנסיות הוא לדעתי טעות משום שבתי הכנסיות (הם) לרבים.

ספר מסילת ישרים פרק יז: ומן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מדה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות, והיינו, שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום שאין דעתו עדין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה, אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהכנסו בעיון הזה, קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות ויקבע בלבו הכונה האמיתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתם ואחר כך מתפללים, כדי שיכוונו לבם למקום. ובודאי שלא היו פונים שעה אחת לבטלה, אלא מתכוונים ומכינים לבם לתפלה שהיה להם להתפלל, ודוחים מעליהם המחשבות הזרות ומתמלאים היראה והאהבה הצריכה…