תפילה באריכות וטורח הציבור

בס"ד

טורח הציבור

ברכות דף יב עמוד ב: אמר ר' אבהו בן זוטרתי א"ר יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור… אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא: כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ולימא האי פסוקא ותו לא! גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו – פסקינן, דלא פסקה משה רבינו – לא פסקינן.

רש"י: ולימא האי פסוקא – וליכא טורח צבור.

ברכות דף כז עמוד ב: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, כסבורים העם לומר חשכה הוא, ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת, ונתפזרו העבים וזרחה החמה, ובאו ושאלו את רבי, ואמר: הואיל והתפללו התפללו! שאני צבור, דלא מטרחינן להו.

ברכות דף לא עמוד א: אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור – היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו – אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה – מפני כריעות והשתחויות.

רי"ף מסכת ברכות דף כא עמוד א: טעה ולא הזכיר של ראש חדש שחרית אין מחזירין אותו מפני שיש תפלת המוספין לפניו א"ר יוחנן ובצבור שנו פירוש מפני טורח צבור אבל יחיד מחזירין אותו…

רמב"ם הלכות תפילה פרק י: אבל אם טעה ש"ץ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שנייה מפני טורח ציבור אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם (והוא שלא טעה בשלש ראשונות שאם טעה בהם) [והיא שאם טעה בה] לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.

כסף משנה: והטור גורס… וכך נוסחת כתיבת יד של ספרי רבינו ואין באותה נוסחא חילוק בין ג' ראשונות לשאר ברכות.

משנה ברורה סימן קכו ס"ק יז: בג' ראשונות – ודוקא כשנזכר קודם שהשלים תפלתו דלית בזה טורח צבור כ"כ אבל אחר שהשלים תפילתו אינו חוזר כ"כ הלבוש וכן הסכימו עמו הרבה אחרונים. ובטור פליג ומקיל אפילו בג' ראשונות בכל גווני והסומך עליו לא הפסיד [ח"א בשם א"ר וכן משמע בביאור הגר"א שהלכה כטור].

שו"ת הרשב"א חלק א סימן לה: ואף על גב דמשמע מדברי הירושלמי שיש לחלק בין שליח ציבור ליחיד ואפילו בשטעה והשמיט ברכה מן הברכות. וכדגרסינן התם… שליח ציבור שהשגיר שתים ושלש ברכות אין מחזירין אותו… ומכל מקום כיון שלא מצינו כן בגמרא ולא חלקו בין שליח צבור ליחיד אנו אין לנו אלא כגמרתנו.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן קטו: היכא דהוי ספר תורה פתוח לקרות בו והיה כהן בבית הכנסת עסוק בתפילה במקום שאינו רשאי להפסיק. אם ממתינים לו עד שיסיים תפילתו ולטרחא דצבורא לא חיישינן משום דכתיב וקדשתו או לא? תשובה: מסתברא שאין ממתינים לו. שלא בכל מקום אמרו שיקדים כהן. שהרי במקום תלמיד חכם ואפילו גר קודם לו. ולא יהא כבוד הצבור קל מצורבא מרבנן. וכל האמצעיות שבתפילה קצרו בשבת משום טירחא דצבורא. וכו חששו בכמה מקומות לטרחא דצבורא. וכל שכן כאן דאיכא יקרא דס"ת שלא יהא פתוח וממתין. ואיכא טרחא דצבורא וזילותא דצבורא שהוא עסוק בתפילתו והן ממתינים לו.

שולחן ערוך אורח חיים סימן נג סעיף יא: ש"צ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש"י בנעימה, תבא עליו ברכה. והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה. אבל אם מכוין להשמיע קולו, ושמח בקולו, ה"ז מגונה. ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור.

משנה ברורה סימן נג ס"ק לו: כתב בים של שלמה סי' נ' אסור לו להאריך שלא ברצון הקהל אפילו בשבת ויו"ט ואף ברצון הקהל יותר מדאי מגונה כי אין זה לא מחציו לד' ולא מחציו לכם.

הגהות מיימוניות הלכות תפילה פרק ח: כתב מורי רבינו בתשובות דאפילו אם התחיל אחד מן העשרה להתפלל כבר ביחיד ואין יכול לענות עמהן ואין כאן ט' שיכולין לענות כיון שהוא בב"ה עמהן מן האגף ולפנים מצטרף עמהם ונקדשתי בתוך בני ישראל קרינן ביה דאכל בי עשרה שכינתא שריא ולא גרע מקטן המוטל בעריסה דמצטרף לריב"ל ואפילו מאן דפליג עליה היינו משום דלא ידע למי מברכין ולאו בר מצוה הוא כדלקמן בהג"ה שבפ"ה מהלכות ברכות אמנם טוב והגון להמתין לו עד שיגמור תפלתו כדי שיזכה גם הוא ויענה עמהן ואפילו יש שם עשרה בלא הוא טוב להמתינו אם יש שם שהות ביום להתפלל ע"כ.

שולחן ערוך אורח חיים סימן נה סעיף ז: כשאחד מתפלל לבדו נכון שהאחרים ימתינו מלומר קדיש עד שיגמור, כדי שיזכה גם הוא.

שו"ת בנימין זאב סימן קסח: ועל אשר כתבת דנוהג ש"צ כשמשלים תפילת לחש ורוצה להתפלל בקול רם ויש שם חכם או א' מהחשובים שלא השלים תפילתו ואותו שליח צבור ממתין אותו עד שישלים תפילתו אפילו שכבר השלימו כל הקהל נראה לע"ד דאין לנהוג מנהג זה דהא בכמה מקומות מצינו דחשו חז"ל מטורח הצבור דהא ס"ת אינו נגלל בצבור מפני כבוד וטורח הצבור כדאיתא ביומא פ' בא לו ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשין בב"ה מפני כבוד הצבור כדאיתא בגיטין פרק הניזקין ואין לך טורח ומיעוט כבו' גדול מזה להמתין היכא דכבר השלימו הצבו' תפילתן.

רמ"א אורח חיים סימן קכד סעיף ג: ואם יש יחידים בקהל מאריכין בתפלתן, אין לש"צ להמתין עליהם אפי' היו חשובי העיר; וכן אם היה מנין בבהכ"נ, אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא.

משנה ברורה: חשובי העיר – מפני טורח הציבור ועכשיו נהגו שהש"ץ ממתין עד שיסיים האב"ד את תפלתו לפי שרוב האנשים מתפללין במרוצה והמתפלל מלה במלה לא יוכל לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינים כי הם עושים שלא כדין לפיכך אם אין אב"ד בעיר ה"ה דימתינו על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו וכמ"ש על ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור…

שו"ת משפטי עוזיאל כרך ג – אורח חיים סימן ז: וברור הוא שאין כאן מחלוקת אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהבנימין זאב איירי באלה שמאריכין בתפלה בהוספת תחנונים או אפילו מלים בכל ברכה, והגה"מ איירי בזה שהוא אומר תפלתו בלא שום תוספת ואפילו שהוא גרם לעצמו להפסיד הקדושה בזה. שהתחיל תפלתו קודם הצבור, ממתינין לו כדי שלא יפסיד קדושה, דון מינה במי שהוא מתאחר בגמר תפלתו מפני שהוא מדקדק באמירת הדברים כתקנן ובשלמותם ובכוונתן הפשוטה ודאי שטוב והגון הוא להמתין עד שיגמור תפלתו.

שו"ת זרע אמת חלק ג סימן ח: ונראה דפשיטא גם כן דאם זה היחיד התחיל ערבית בקול ובחזקה כסבור לחייב את הרבים שיתעכבו שם יכולים הם לצאת ואין בהם עון אשר חטא דוגמא למ"ש הפוסקים בסי' תקפא דאם מתפלל שלא ברשות אלא מחמת אלמות אין עונין אחריו אמן שנאמר ובוצע ברך…