תענית בערב ראש השנה

בס"ד

תענית ערב ראש השנה

טור אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפא: נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות. משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל. כך המלך זה הקדוש ברוך הוא, בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה. ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם. בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים. בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל…

בית יוסף: ואף על גב דבמדרש קאמר דבערב ראש השנה גדולים מתענים נהגו באשכנז להתענות כולם משום דבדבר שהוא צער לו כל הרוצה לעשות עצמו גדול עושה כדאיתא בפרק קמא דתעניות…

הגהות מיימוניות הלכות שופר פרק א: יש מקומות שנזהרין שלא להתענות ערב ר"ה משום חוקות העכו"ם אמנם בפסיקתא פרשת ולקחתם לכם ביום הראשון למדנו שמצוה להתענות בער"ה וכן בירושלמי… ר' יונתן ציים כל ערב ריש שתא והנה הוא ראיה למנהגנו.

שו"ת מהרי"ל סימן מד: בערב ראש השנה יכולין לאכול לברית מילה השייכי לברית ומי שירצה…

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפא סעיף ב: נוהגים להתענות ערב ר"ה. הגה: והמדקדקים נהגו שכל אחד מתענה העשרה ימים, וכן נכון לעשות. וכל אלו התעניות אין צריכין להשלים, ואין קורין בהם ויחל, אפילו ערב ראש השנה… ואם חל ברית מילה בערב ר"ה, יכולים לאכול. ורבים נוהגין לאכול בערב ראש השנה קודם עלות השחר; משום חקות העמים הנוהגים להתענות בערב חגיהם ויכולין לאכול בלא תנאי אחר שכן נהגו.

ערוך השולחן: ויש נוהגים לאכול בער"ה קודם עלות השחר משום דרכי האמורי שהיו נוהגים להתענות ערב חגיהם אבל אינו מנהג נכון דאין לאכול קודם עלות השחר ובימינו לא שמענו מנהג זה ובירושלמי פ"ב דתענית מפורש דר' יונתן היה מתענה כל ער"ה ואין בזה משום דרכי האמורי וראיה מבכורים בערב פסח. ודע שיש להקל בתעניתים אלו במקום מקצת חולי וא"צ התרה [מג"א סקי"ב] דסתמא דמנהגא הכי הוא דכשיהא מקצת חולי לא יתענה.

רבינו חננאל מסכת עירובין דף מ עמוד ב: אמר רבא: איבעיא לן בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא ובמעלי יומא טבא…

לבוש אורח חיים סימן תקפא: ויש מקומות שאין רוצים להתענות בערב ראש השנה משום חוקת הגוים… וגם משום דקיימא לן דלא גרע ערב ראש השנה משאר ערבי ימים טובים שאסור להתענות בהן. הג"ה ומה שנתבאר לעיל סימן תקע"ג דימים טובים לפניהם ולאחריהם מותר להתענות בהם, היינו לומר מחמת חיזוק דיו"ט מותר לפניהם ולאחריהם, משום דדברי תורה אינם צריכים חיזוק כמו שנתבאר לעיל סימן הנזכר, אבל כל ערב יום טוב דאורייתא הם עצמם יום טוב לענין שאסור להתענות בהם, כגון ערב פסח וערב שבועות וערב ראש השנה וערב יום כיפור וערב סוכות, לאפוקי חנוכה ופורים הם מותרים להתענות לפניהם ולאחריהם, דיום שלפניהם עצמו לאו יום טוב הוא שיהא אסור להתענות בהם, וגם לענין לפניהם בטלה מגילת תענית כנתבאר לעיל סימן הנזכר, כן נ"ל: לכך נוהגין לאכול מעט באשמורת קודם שיאיר היום שלא יהא נחשב לתענית גמור.

שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן מא: שאלה וז"ל כל ימי הייתי נוהג ע"פ הש"ע ריש הלכו' ר"ה לאכול בער"ה קודם אור היום אך מקרוב נדפס ספר באר היטב על הש"ע ושם נאמר בשם הזוהר שאין לאכול וכתב על רמ"א ונשתקע הדבר ולא נאמר ע"כ יורנו רבינו איך יש לנהוג: תשובה כבר נתפשט המנהג ע"פ הש"ע הגהו' רמ"א וכ"כ הלבוש מלתא בטעמא והוא ממהרי"ל וכן הסכמת כל אחרונים בלי חולק ואל תשגיח כלל בדברי באר היטב ולא טוב דיבר בזה וכיוצא בזה לכתוב לשון מדברת גדולות כאלה על הגהו' רמ"א והרי המ"א בסימן פ"ט ס"ק י"ד מביא ג"כ דברי הזוהר הלז שבכל השנה קודם שיתפלל לא יאכל ואפ"ה פסק כאן כרמ"א כי בטועם כל שהוא מותר לאכול ולשתות אם הוא רעב או צמא כמבואר שם בסימן פ"ט וכ"ש בער"ה שישנן שני טעמים לשבח פשיטא שמותר לאכול ואין לשנות המנהג ושרי ליה מאריה לספר הלז שהטיח דברים נגד רמ"א בכדי כלל הדבר אם תראה בספרי הלקוטים כאלו שום פסק נגד הש"ע אל תסמוך עליהם כי לאו בר סמכא הם כנ"ל הקטן יעקב.

שערי תשובה:  קודם – עבה"ט ועיין בשבו"י ח"ג שמחזיק במנהג הרמ"א והלבוש ע"ש והאידנא נהוג עלמא שלא לאכול רק שותים קאווי או טייע קודם הליכה לבה"כ כי בזמנינו נמשך אמירת הסליחות עד אור היום ופשיטא שמיד שעלה ע"ה אסור לאכול ולשתות:

שו"ת יוסף אומץ סימן יז: הרב שבות יעקב ח"ג סימן מ"א התמרמר על מאן דאסר לאכול בערב ר"ה קודם עלות השחר וכתב ושרי ליה מאריה ע"ש באורך. ועם האדון הסליחה דודאי לפי הזהר איסור גמור ואין זה ענין לרעב וצמא ועוד דיאכל קודם שינה ובגלילותינו פשט האיסור. ואף במדינת אשכנז החושש לדברי הזהר קדוש יאמר לו וכל מן דין סמוכו לנא. ובאיסור חמור כזה שאמרו בזהר דהוי כעע"ז אין להקל בטעמים חלושים. כי המנהג נתפשט קודם שיצא לאור ספר הזהר. וחס להו לרבוואתא קמאי להתיר אם ידעו מספר הזהר. אלא שהאחרונים נכנסים בעובי הקורה לקיים המנהג. וכבר אני עני כתבתי בשיורי ברכה סימן פ"ט משם מהר"ר ישראל לינגו דצווח כי כרוכיא על האוכל בערב ראש השנה באשמורת.

מגן אברהם: כ' הרב"י… דבדבר של צער הרוצה לעשו' עצמו גדול עושה כדאי' פ"ג דתעני' עכ"ל וצ"ע דהוא בעצמו לא פסק כן רסי' תקע"ה ע"ש ול"נ דבשלמא התם מתענה על צרת הצבור אמרינן לא חשיבת את למבעי' רחמים עליהם וכמ"ש רסי' תקע"ט משא"כ כאן דכל אחד מתענה על עונותיו דהא יש מתענים יותר מזה א"כ ליכא יוהרא, ומה שמתענים בזה היום דוקא היינו משום דהוא יום רצון כדמצינו במדר' שהגדולים מתענים כנ"ל, ואע"ג דהי' ימים הם ימי רצון יותר דאפי' הבינונים מתענים ואם אנו מחזיקים עצמנו לגדולים ק"ו לבינונים מ"מ אין יכולין לעמוד בזה להתענו' כולם וגם מתענים עכ"פ צום גדלי' א"כ כיון שהתענו ער"ה אין צורך…

מחצית השקל: כדאיתא פרק קמא דתענית. דאם לא ירדו גשמים בזמנן אין גוזרין מיד תענית על הצבור, אלא ת"ח מתחילים להתענות בה"ב, ואם עדיין לא ירדו גשמים אז גוזרין תענית על הצבור, וסבירא ליה לתנא קמא דכל אדם רשאי להתענות עם הת"ח כשמתענים הת"ח בה"ב, ורשב"ג פליג ואומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, דמחזי כיוהרא. וצ"ע דהוא בעצמו לא פסק כן. אלא כרשב"ג דלא כל הרוצה כו'. וכמו שכתוב ריש סימן תקע"ט. דביום התענית המבואר שם אחד מהעם נותן אפר מקלה בראש הנשיא ואב בית דין, ואחר זה כאו"א נותן אפר בראש עצמו, ואע"ג דקיי"ל בקלקלה מתחילין מן הקטן, ולמה מתחילים פה מן החשוב, דנתינת אפר מקרי חשיבות, דאמרינן הנשיא ואב בית דין אתם חשובים וכדאים להתפלל על הצבור, והוא הדין בתענית גשמים י"ל כן. עיין מה שכתבתי סימן תקע"ז. ס"ק ב', דאין גוזרים על הציבור תענית רצופים, שלא להכביד על הצבור…

חשוקי חמד שבועות דף ב עמוד ב:  והקשה המג"א… שאין לעשות עצמו גדול, ותירץ החת"ס (גליון השו"ע) שההדיוטים מתענים בערב ראש השנה כמו בכל ערב חודש, והגדולים המתבטלים ממלאכת שמים אינם מתענים בשארי ערב חודש, רק בערב ראש השנה לקבל פני המלך ית"ש. עכ"פ מבואר בדבריו שמי שקיבל על עצמו להתענות בערב חודש, יש עליו להתענות גם בערב ראש השנה.