תלמוד תורה ובנין המקדש

בס"ד

תלמוד תורה ובנין המקדש

אבות פרק א משנה ב: על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

פירוש הרמב"ם: יאמר, שבחכמה, והיא התורה, ובמעלות המידות, והן גמילות חסדים, ובקיום ציוויי התורה, והן הקרבנות – התמדת תיקון העולם, וסידור מציאותו על האופן השלם ביותר.

מגילה דף טז עמוד ב: אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן. אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים – לא הניחו עזרא ועלה.

עירובין דף סג עמוד ב: אמר ר"ש בר איניא משמיה דרב: גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין, דאמר ליה: עתה באתי.

שבת דף קיט עמוד ב: ואמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש.

סנהדרין דף סט עמוד ב: וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי – בר תליסר, דכתיב איש איש ממלאכתו אשר המה עשים.

רא"ש מו"ק פרק ג: דאין מבטלין תשב"ר אפילו לבנין בית המקדש דאינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה יב: והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין…

ט"ז יורה דעה סימן רנא: דודאי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא דהתם אומר דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה ולא בא לידו הצלת נפשות ממי שבא לידו הצלת נפשות ועל ידי כך צריך לבטל תלמוד תורה ולעסוק בהצלת נפש ויליף לה ממרדכי בלשן שתחילה שלא בא לידו עסק של הצלת נפשות היה חשוב בעיני חכמים יותר ממה שאחר כך בא לידו המצוה של הצלת נפשות והוצרך לבטל תורה כדאי' שם שלא מנאו אותו חכמים כמו תחלה וא"ל ממה דאיתא שם גדול תלמוד תורה מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך קיים לא עלה עזרא לבנין בית המקדש דהתם עלה זרובבל לבנות בית המקדש ולא נתבטל בנין בית המקדש בשביל שלא עלה עזרא אלא שעזרא לא רצה להצטרף עמו כי תלמוד תורה גדול מזה ונמצא הוה זה ממש כההיא דלעיל ויותר תימה על בעל הדרישה שכתב בתירוץ קושיא זאת דאם הוא בענין שאין יכול לקיים שניהם אז תלמוד תורה קודם כו' וזה ודאי אינו.

שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן שלט: ואע"ג דאנו מחוייבין לחנכם בכל המצוות כדלעיל, היינו דווקא במצות שהם חובת גברא וא"א לקיימם ע"י אחר, אבל כעין בנין בהמ"ק ודכוותיה דאפשר לקיימם על ידי אחרים אין מצות חינוך…

גבורות ה' פרק ח: ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים ר"ש בן אבא משום רבי יוחנן ד' דברים הראה לו הקדוש ברוך הוא גהינם ומלכות מתן תורה ובית המקדש אמר לו כל זמן שבניך עוסקים בשתים ינצלו משתים פרשו משתים נופלים בשתים… והראה לו התורה ובית המקדש, התורה הראה לו שהרי קרבנות אלו עגלה משולשת רומזים על הקרבנות שהם בתורה, וכן הראה לו בית המקדש שהרי הקרבנות מקריבים בבית המקדש וכל זמן שעוסקים בניך בשתים שהם התורה ובית המקדש נצולו משתים. כי כמו שבאדם הלב והמוח עיקר האדם, הלב שממנו החיות והמוח ששם השכל, כך בכלל העולם בית המקדש והתורה עיקר מציאות העולם. וכמו שהלב הוא באמצע האדם וממנו מקבלים חיות ושפע כל האברים, כך בית המקדש באמצע העולם ממנו מקבלים כל הארצות חיות ושפע. וכמו שהמוח שם שכל האדם, כך התורה שכל העולם, נמצא התורה ובית המקדש הם עיקר הנמצאים, ואלו שני דברים הם צמודים ביחד תמיד, כי בית המקדש הוא בארץ והוא שלימות העולם הגשמי, והתורה היא שכלית, ולפיכך על אלו שני דברים אומרים תמיד יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, לומר שיתן חלקנו בדבר שנחשב מציאות דוקא ולא בדברים בטלים. ומפני שאלו שניהם עיקר המציאות, כאשר הם עוסקים בשתים ינצלו מן האומות והגיהנם, כי האומות וגיהנם אינם מציאות, כי על האומות נאמר (ישעי' מ') כל גוים תהו ומכל שכן הגיהנם שהוא ציה וחושך ואין מציאות שם לכך פרשו משתים נופלים בשתים, וזה הפירוש ברור מאוד.

ספר נר מצוה חלק ב – עניני חנוכה: והתבאר כי מלכות יון הוא מוכן להתנגד לישראל במה שיש להם תורה ומצות אלקיות. כי אל מלכות זו שייך לה החכמה שהיא שכל האדם בלבד, לא השכל האלקי הנבדל, אשר היא התורה האלקית, שהיא השכל הנבדל האלקי לגמרי. וכן אל בית המקדש, שיש לו מעלה אלקית קדושה, הם מתנגדים ביותר לה, המלכות הזאת. כי התורה ובית המקדש הם שתי מדרגות זו על זו, כמו שאמרו בכל מקום שנים אלו יחד (אבות פ"ה מ"כ); 'יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקינו בתורתך', כמו שהוא מבואר במקום אחר. ולכך היו מתנגדים אל המצות התורה ולבית המקדש בפרט. ולכך הנס שנעשה להם היה בנרות של בית המקדש, (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור". ושמונה ימים שנעשה להם הנס, מורה על מעלת התורה, כמו שבארנו זה במקום אחר. והרי יסד דוד מזמור (תהלים פרק קיט) "אשרי תמימי דרך" על התורה, בתמניא אפי.

רש"ר הירש דברים פרק י: בעת ההיא של חידוש ברית ה' גם נבחר שבט לוי. נאמנותו ומסירותו של השבט הזה נתגלתה בשעת החטא ובשעת הכפרה על החטא, ובשכר זה הוא נמצא ראוי להיות המטפח והמייצג של תורת ה' בעם. שבט לוי נדרש לוותר על חלקו בארץ, והיה עליו לראות את תפקידו בעבודתו למען התורה והמקדש. הבדלת השבט הזה היתה דרושה להבטחת העתיד שהגשמתו היא התנאי לחידוש ברית התורה. הלויים נצטוו לשאת את הארון ואת המקדש, והכהנים הלויים נצטוו לקיים את העבודה הסמלית של ההתמסרות לאש – דת.