תגובה לחוברת "ומקדשי תיראו"

ממקדשי – תברחו????

בשבת האחרונה חולקה בבתי הכנסת חוברת קטנה (12 עמודים) הנושאת את השם "ומקדשי תיראו", על ידי ארגון חדש הנושא את השם "מורא מקדש". בחוברת מאמר מערכת הכתוב בעילום שם, מאמר מהרב צבי קוסטינר, ראש ישיבת מצפה רמון, ומאמר מהרב יהושע כץ, רב העיר מעלה אדומים. כמו כן, מצורף אליו כרוז הבהרה לדעת הרב מרדכי אליהו, עליו חתומים הרב יוסף אליהו, הרב מרדכי נגארי והרב שמואל זעפרני; וכן כרוז רבנים משנת תשכ"ז.
מאחר שנושא זה קרוב ללבי ואף כתבתי ספר הנושא שם זה, נתתי את לבי לעיין בדברים ולראות אלו חידושים יש בחוברת זו בנושא. למרבה הצער, חוברת זו היתה רחוקה לספק את רצוני מבחינת חידושים תורניים, אולם התביישתי לראות בה דברים, שמבחינה תורנית הם מאוד בעייתיים. נראה, שהשם היותר ראוי לחוברת זו היא "ממקדשי תברחו", מאחר שכל כולה מלאה בקריאה להתרחקות מהמקדש.
בתחילה חשבתי, שעדיף לא להתייחס לדברים, שהרי הבעיתיות שבהם זועקת מאליה, אולם במחשבה שניה עלה בדעתי, שייתכן שיהיו כאלו שיטעו ולא ישימו לב לבעייתיות שבחוברת זו, או שייבהלו מהנוסח המאיים שבו, ופרט לפגיעה ולזלזול בהר הבית, המקום אשר בחר ה', יש כאן קריאה של שנאת חינם וביזוי גדולי תורה העולים להר הבית, ועל כן לא אוכל עוד לחשות.
מאחר שעל עצם העניין הרחבתי בספרי, והרוצה להרחיב בעניין יכול לעיין שם, אסתפק בהבאת ציטוטים מתוך החוברת, ואשיב על הדברים בקצרה.

הערות למאמר המערכת

1. 'מקובלנו מספר הכוזרי שבענייני עבודת ה' אי אפשר לפעול רק לפי הכוונת השכל והרגש, אפילו אם הם טהורים וזכים, אלא דרוש ציווי מפורש – "ואין בעבודת האל סברא ולא הקשה ולא התחכמות" (מאמר ראשון סעיף צט). אסור להיסחף עם הזרם המנסה לשנות את המוסכמות מימים ימימה ביחס למקום המקדש…'

אם אי אפשר להשתמש בשכל וברגש, במה אנו כן יכולים להשתמש? מהו הציווי המפורש אליו מתייחס הכותב? נביא? משיח? בית דין מיוחד? כמובן, שבכוזרי לא מופיע דבר כזה. התורה נתונה לפנינו, ואנו צריכים להשתמש בשכלנו ובכוחותינו להבין מה ה' רוצה מאיתנו. הכותב מזהיר מהיסחפות אחרי זרם המנסה לשנות מוסכמות, אך הוא בעצמו מיד לאחר מכן מתייחס למכתב רבנים המתנגדים לעלייה להר, ואינו מזכיר כלל כי יש רבנים המתירים. נראה, שהפוסל את האחרים בנוגע להיספחות בזרם, במומו פוסל, בהיסחפו אחר זרם אחר.

2. 'רבים גם מבינים כמושכל פשוט שלפני העלייה באופן פיזי להר ה', הבעייתית כל כך מבחינה הלכתית, דרושה עבודה רוחנית רבה והשקעה גדולה כדי להיות "נקי כפים ובר לבב"… הן במובן האישי והן במובן הציבורי.'

דברים אלו המובאים על ידי הכותב כמושכל פשוט, אולי נובעים מהרגש שלו, לגביו הוא מזהיר קודם לכן, שלא להתייחס בעבודת ה' – אך מקור הלכתי, הוא אינו מביא.

3. 'יש הטוענים שישנה מצוה לעלות להר הבית – "לשכנו תדרשו ובאת שמה"… לא מצינו מצוה כזו במנין המצוות.'

עיין ברמב"ן על הפסוק: "וטעם לשכנו תדרשו – שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו – לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב…". וגם הרמב"ם למד מפסוק זה שיש מצוה לבוא ולבנות את המקדש: "שלש מצות נצטוו ישראל… ולבנות בית הבחירה שנאמר – לשכנו תדרשו ובאת שמה" (מלכים א,א).

4. 'בשום מקום לא מוזכר שיש עניין לעלות פיזית למקום המקדש (ועיין בדברי הרב יהושע כ"ץ שליט"א לקמן שהביא את דברי הרמב"ן בראשית כה,כב "ואני לא מצאתי דרישה אצל ה' אלא תפילה").'

הכותב מתעלם מדברי הרמב"ן במקום הברורים ביותר, ובוחר להפנות לדברי הרמב"ן במקום אחר, על הפסוק "ותלך לדרוש את ה'…" – ששם לא על מדובר על דרישה של מקום אלא דרישת ה'. אולם מה זה נוגע לדרישת המקדש? והאמת היא, שלא צריך להגיע לדברי הרמב"ן במקום, כי זה מפורש בפסוק "ובאת שמה". איך יסביר הכותב את המילה "ובאת"? האם לבוא פירושו להתפלל בלי לבוא?

5. מתייחס לכאלה המוכיחים מדברי הרמב"ם שיש מעלה בתפילה בהר הבית, ובהערה שם מצטט מר' צדוק בביאור דעת הרמב"ם, שבמקדש לא היו תפילות כלל.

כדאי שהכותב יקרא את מלכים א' פרק ח', שם שלמה המלך מאריך בנוגע לחשיבות התפילה במקדש – ראה לדוגמא בפסוק לג: "והתפללו והתחננו אליך בבית הזה". ובנבואת ישעיה לעתיד לבוא "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", וכפי שאנו מבקשים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך ושמחנו בבית תפילתך…". כמובן שר' צדוק לא התכוון לומר, שאין מעלה בתפילת המקום, אלא שעיקר הפעילות במקום היתה בעבודת הקרבנות, ועל כן התפילות הקבועות היו בבית הכנסת או בלשכה בעזרה, ולא ברחבת העזרה בחוץ.
וראה ברש"י פסחים דף פח עמוד א: הר המוריה, ושדה דיצחק, ובית אל דיעקב כולם בהר הבית התפללו. וברמב"ן בראשית כח,יז: והנה הר המוריה טוב לתפלה…
מסתבר, שהרמב"ם עצמו שקבע יום חג ביום בו הוא התפלל בהר הבית, סבר שישנה מעלה גדולה להתפלל במקום קדוש (ואף אם יהיה מי שיטען שלא היה זה בהר הבית אלא בירושלים, רואים שהוא ראה לנכון לקבוע יום חג על הגעתו למקום חשוב זה, ובוודאי שהר הבית חשוב מאשר שאר ירושלים).

6. 'מלבד כל האמור, העולים להר הבית עושים זאת באופן שלפי דעתם אין בו חשש לכניסה למקום המקדש בשל טומאת מת, ואם כן הם אינם נכנסים למקום שבו לפי טענה זו ישנה מעלה גבוהה יותר לתפילה, וגם מבחינה זו לא הועילו בעלייתם מאומה.'

קדושת הר הבית גדולה מקדושת ירושלים כמופיע במשנה בכלים (א,ח) וממילא ברור שיש עדיפות להתפלל שם על פני מקומות אחרים – וכפי שראינו בדברי רש"י ורמב"ן הנ"ל, המזכירים את הר הבית כמקום טוב לתפילה.

7. מתייחס לדברי הרב נחום רבינוביץ המובאים בחוברת "לשכנו תדרשו" של הרב אלישע וולפסון, לפיהם מצות מורא מקדש מתקיימת רק על ידי מי שנכנס להר הבית כהלכה.
ביחס לזה כותב העורך: 'דברים אלו נראים תמוהים מהמשך דברי הרמב"ם שם (שמשום מה הושמטו מן הציטוט שם באותה חוברת): "ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה". מקור דברי הרמב"ם הוא דברי המשנה בברכות, שאותה מסביר הרמב"ם בפירוש המשניות: "אסור להכנס לכתחילה לאותו ההר הנכבד אלא לאיזה ענין מענייני העבודה. אם כן, מפורש ברמב"ם שמדין מורא מקדש אסור להכנס להר הבית אלא בהקשר לעבודת המקדש'.

תמיהה זו של העורך על דברי הרב רבינוביץ, המשלבת בתוכה האשמות רמוזות לסילוף מכוון, אינה במקום. יעיין העורך במפרשים במקום (והארכנו בזה בספרנו), ויראה שדברי הרב רבינוביץ הם ההבנה הפשוטה, בביאור הפסוק "ומקדשי תיראו". פסוק זה מתייחס למי שבא למקדש. ואמנם, לשיטת הרמב"ם יש מקום להבין, כי אף מחוץ למקדש יש אפשרויות לקיום מצוה זו (בכיוון בית הכסא ועוד), אך שיטתו אינה השיטה המקובלת. ובאמת, גם דבריו שאין להיכנס להר אלא לצורך מצוה, יכולים להעיד על שיטתו הכללית, אלא שבדברים אלו יש גם סתירה לדברי העורך הנ"ל על כך שאין חשיבות בהר הבית לתפילה, שהרי אם לא היתה לו חשיבות, לא היה מקום להזהיר על כך. ולדברי הרמב"ם, גם התפילה במקום נכללת בענייני העבודה, כפי שהוא כותב בספר המצוות (עשה ה). ובכל אופן, הגדרת המקור לדברי הרמב"ם בהלכות, כדברי הרמב"ם בפירוש המשנה, היא הגדרה מוזרה. כמובן, שגם מי שאינו נכנס למקום לשם תפילה אלא נכנס בשביל לחזק את אחיזת ישראל במקום, שהיא מצות ירושת הארץ וישיבתה, השקולה כנגד כל התורה, ובפרט במקום זה נודעה חשיבותה (כפי שנאמר בספרי על דוד, שהיה צריך קודם כל לכבוש שם "סמוך לפלטרין שלך…") – כניסתו מותרת ורצויה.

8. ציטוט מדברי הרב קוק בשו"ת משפט כהן, בביאור איסור הכניסה למקום המקדש. בין היתר הוא אומר שם, שכשם שאנו נזהרים להזכיר את השם לבטלה, ואין אנו מרבים באזכור שמו על מנת להתקרב אליו, כך גם בנוגע למקום המקדש, שאנו יראים ממנו דווקא בהימנעות מלהיכנס לשם בטומאה.

כמובן, שהבאת הדברים הללו בהקשר זה של כניסה להר הבית, מהווה סילוף ברור, כאשר דברי הרב קוק אינם עוסקים בכניסה להר הבית. הרב קוק אינו מדבר כאן על הרחבת האיסור מעבר למה שכבר קיים – כמו שהוא גם לא אומר, שיש להימנע מאזכור שם ה' בתפילות, ועל כן להימנע מלומר מזמורים ותחינות. לפי סברת המצטט, עלינו להימנע מכך, כדי להתקרב דווקא מתוך ריחוקנו.

 

הערות למאמרו של הרב צבי קוסטינר

1. 'אין אנו יודעים בוודאות גמורה היכן הוא שטח הר הבית המקודש והיכן היה המקדש בתוך שטח הר הבית המקודש, והלכך אסור באיסור חמור לעלות כיום לכל הר הבית'.

כמובן, שטענת איני יודע אינה נחשבת לטענה. אם אינך יודע, תברר ותלמד. אם אחרים טוענים שהם יודעים, אתה יכול לנסות להעמידם על מה שלדעתך הוא טעות, אבל אתה לא יכול לשכנעם רק משום שאתה לא יודע.

2. 'אם נבוא להתיר בימינו את העלייה לא נוכל ליצור מציאות שיהיה פיקוח על כך שכל מי שעולה, יעשה זאת בקדושה ובכל הלכות טהרה, ושכניסתו תהיה רק למקומות שאין בהם חשש איסור, ורק לצורך מצווה. בעוונותינו הרבים ניהול שטח הר הבית מסור לידי השועלים…'

מדוע הניהול מסור לדעתך לידי השועלים?
כיצד ניתן לתקן את הדבר?
אולי "עוונותינו הרבים" הם פרסום הדברים המזהירים מלעלות, ובגללם אפשר להמשיך להתלונן על כך שאין יראי ה' מנהלים את המקום? והרי אם הרבנים ובני התורה יעלו למקום בהמוניהם, ברור שהם יוכלו לפקח על הנעשה. והא בהא תליא. נמנעים מלעלות, ואז מתלוננים על המצב שם – כשאתה בעצמך לא שם.

3. 'שאלה זאת איננה שאלה פרטית שכל מי שהגיע להוראה יכול להביע בה את דעתו… רק גדולי הדור יכולים לפסוק… ועל כן אין לנו אלא לציית לגדולי הדור שפסקו בתוקף שאסור לעלות…'

כיצד אתה מבדיל בין שאלה פרטית לשאלה של גדולי הדור? האם נשאלת על ידי הממשלה בעניין?
האם אדם שרוצה לדעת אם עליו לקרוע את בגדו בהגיעו לירושלים, זו שאלה ציבורית?
כאשר אדם רוצה לדעת אם מותר לו להיכנס, הוא צריך לדעת מה ההלכה בעניין. ובאמת, רב שאינו בקיא בנושא זה, יכול לומר מהי דעת רבו בעניין, ולהימנע מלהכריע בעצמו. אולם מורה הוראה שלמד את הנושא ויכול להורות בענייין, ובפרט אם תלמידי חכמים ידועים סמכו את ידיהם עליו והמליצו עליו – מדוע שלא יורה?
ובנוגע להכרעת – "גדולי הדור" – האם התקיימה ישיבת גדולי הדור בעניין? האם ניתן לראות את השיקולים שנאמרו בעניין? וגם אם כן, האם שיקולים שנאמרו לפני מאה שנה או לפני חמישים שנה או עשרים שנה, בהכרח נכונים גם היום? בפשטות, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולפי זה צריך המורה הוראה לפסוק, וגם האיש הפרטי יכול לנהוג וצריך לנהוג, דווקא על פי מי שבקי בעניינים אלו ועוסק בהם כיום.

 

הערות למאמרו של הרב יהושע כץ

1. הסגנון מאוד לא ראוי.
כינוי דברים של תלמידי חכמים שאינך מסכים איתם "דברי הבל", "נבואת שקר", "שקר הם דוברים", ולכנות אותם "הנקראים בני תורה ואפילו רבנים", מהווים בזיון תלמידי חכמים, הראויים למחאה. גם הכתיבה שדברים אלו נכתבים בכעס, מהווה בעיה מאוד גדולה. כבר אמרו חכמינו, שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה; ולא לחינם אמרו, כי כשאדם בא לכלל כעס הוא בא לכלל טעות. ובאמת, המאמר רצוף בטעויות רבות, בחלקם טעויות הנוגעות ליסודות של התורה והמצוות, ואתייחס להלן לחלק מהטעויות.
אולם פרט לדברים שנכתבו כנגד רבנים אחרים, יש כאן פגיעה גדולה בציבור רחב של יראי ה', כמו המשפט הבא: "רבים מהעולים, לפחות מהנספחים, בודאי עושים זאת כעין ספורט או לשם החויה. זה מעניין לטייל שם, אפילו מרתק. וייתכן שאין בזה אף לדידם קורטוב של יראת שמים או עליה בקודש, וזה נורא" (ועוד תיאורים ציוריים בהמשך). הדברים הללו מחייבים בקשת מחילה בפני ציבור העולים, שרובם ככולם יראי שמים המדקדקים על קלה כבחמורה. בפרט עתה – בערב ראש השנה, כשרוצים להגיע לשנה חדשה עם זכויות חדשות, ואנו מתקרבים ליום הכיפורים, שאינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חבירו – פגיעה בציבור רחב כזה היא מעשה חמור.
אציין גם נקודה נוספת, שהיא נקודה מאוד בעייתית, בהחלט בשביל רב הרואה את עצמו כבר הכי שיסתמכו על פסיקותיו (אם כי בעיני דווקא פחות חמורה מהבעיות הקודמות) – כי היה לי מאוד מפתיע לראות רב עיר, אשר מפנה את הכותב לראות נשים בתמונת שער של עיתון, כדי להוכיח שיש נשים העולות להר הבית.

2. 'ההלכה "ועשית ככל אשר יורוך"… וברור שלדעת הכל, אדם מצווה וחייב לשמוע לרבו… ודאי שכל מי ששמע לרבו ונספה [בשואה], נהג נכון בקיימו מצוות רבותיו וזכה לקדש שם שמים ונמצא בגן עדן; או אולי כבר מזמן חזרה נשמתו ליצור חי חדש, ואולי בניו, בני בניו ובני בני בניו – יושבי ארץ ישראל ובוניה בטהרה. אנחנו מבינים משהו ממה שהולך בעולם האמת?'

לולא הייתי רואה את הדברים כתובים, לא הייתי מאמין שיש רב בישראל הכותב כן. כמובן, שכאשר הוא כותב "לשמוע לרבו", הוא אינו מתכוון להתיר לשמוע בקול הרב המעודד את העלייה להר הבית. הוא מתכוון, שיש לשמוע דווקא לרבנים האוסרים לעלות, גם אם בכך תהיה אחיזה לאויבינו במקום, וגם אם הדבר יביא לסכנה גדולה לכלל ישראל. כמדומה, שנעלמו ממנו דברי חז"ל, שישנם רק שלוש עבירות חמורות עליהם יש למסור את הנפש – ומצות "ועשית ככל אשר יורוך" אינה אחת מהם.
כמובן, שמצוה זו לא נאמרה לכל חכם וחכם, ובראש ובראשונה היא נאמרה דווקא לגבי הסנהדרין, וכפי שכותב הרמב"ם (ממרים א,א): "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך". ובאמת, מקום הסנהדרין הוא בהר הבית בלשכת הגזית, ומבואר בגמרא שיש משמעות מיוחדת למקום זה "המקום גורם" (סנהדרין יד,ב). כנראה, שמי שאינו עולה להר הבית, אינו יכול לזכות לכוון לאמיתתה של תורה.

3. 'ישנם המצטלמים בהפניית הגב למקום שכנראה שם אבן השתייה ומקום קודש הקודשים?! נראה לי שיש בזה זלזול וחילול, וזאת ע"פ הרמב"ם בהלכה ד': "כל שהשלים (=סיים) העבודה… אינו יוצא ואחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית… וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולויים מדוכנם כך הם יוצאים מן המקדש…". '

כמובן, שדברי הרמב"ם הללו מדברים על סיום העבודה ולא על מהלך העבודה, והם מדברים על מי שנמצא במקדש והיינו בעזרה, ולא על מי שנמצא בהר הבית. אציין, כי בערוך השולחן העתיד כותב, כי בהר הבית אין עניין להחמיר בזה – כשם שבבית כנסת אין איסור הפניית גב לארון. ובאמת, כשהכהנים מברכים את העם, בבית כנסת או במקדש, אחוריהם כלפי ההיכל. רק כשיוצאים מבית הכנסת מהלכים כן, על פי דברי המגן אברהם, וכך אכן נוהגים לעשות גם ביציאה מהר הבית.

 

הערות לכרוז על דעת הרב מרדכי אליהו

1. הרבנים החותמים כותבים, כי הצעת הרב אליהו היתה "לבנות על גבול הר הבית במקום המקובל על כל גדולי ישראל שהוא מותר ללא טהרה, בית כנסת גדול וגבוה, שאליו יתכנסו עם ישראל להתפלל".

דברים אלו יכולים להיות מקובלים על החותמים, אבל הרב מרדכי אליהו כתב את דבריו בקובץ תחומין, בהמשך למאמרו של הרב זלמן קורן תחת הכותרת "אזורי תפילה בהר הבית". דברי הרב אליהו במקום אינם נתונים להבנה אחרת: "אודות כניסת ישראל עם הגבלות מסויימות, כמו שכת"ר מציע, זה טוב ויפה אם תהא לנו שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאים ובכלל בני ברית. אולם לפי המצב הנוכחי, חוזר אני לענ"ד על הצעתי, והיא: לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח המותר להכנס אליו; והכניסה והיציאה תהא מבוקרת, שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר, ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".
הרב מרדכי אליהו חזר עליהם פעם נוספת במכתב קריאה לרבנות הראשית, הנדפסת בספר "קומו ונעלה" (עמוד 299)– "מקום המקדש המקודש אשר קדושתו לא פקעה ממנו, נהיה למקום פריצים משוקץ ומתועב… רצוי לחשוב על בנין בית כנסת במקום המותר לכל הדיעות".

2. 'שמענו עדות מת"ח מובהק שעשה עבודת חקר בעניין, שהרב פסק לו חד –משמעית, שבכל השערים – אסור!!'

עדות לא ברורה, שאפילו לא נזכר שם המעיד. גם עבודה לא ברורה, שלא ברור מה טיבה. והפסק המצורף – גם לא ברור. מה אסור? מתי אסור? אלו שערים? האומנם אין כל היתר בכל שערי הר הבית?
ואני גם שמעתי עדות מיהודי ת"ח, שאני כן יכול לציין את שמו – ר' יעקב היימן, שהקים ארגון למען הקמת בתי כנסת בהר הבית, בנשיאות הרב שמואל אליהו, והוא מספר, כי הרב מרדכי אליהו עודד אותו לעלות להר הבית.

3. ציטוט שאמר 'מי יודע אולי ב"מ האסונות שקרו בגלל העולים'.

דברים אלו אינם מגובים בכתב, ובכתב דווקא יש לנו דברים חמורים שהוא כתב כנגד הגויים העולים לשם, ואולי כוונתו למי שמאפשר להם להיות שם. ובכל אופן, בוודאי שלא היתה כוונתו כלפי יהודים העולים לשם בטהרה על פי ההלכה. ולקיחת הדברים הללו מפי השמועה על ידי רבנים והפצתם כביכול כדעת הרב מרדכי אליהו, אינה ראויה (שהרי גם אם היה ת"ח שהיה מתבטא באופן של "מי יודע אולי", בוודאי שהוא לא היה מתיר לפרסם את הספק שלו, כאילו זו דעתו כביכול).

4. 'עוד פסק לאלה שעלו, שיתחייבו בחטאת לכשיבנה בית המקדש'.

כמובן, שדברים אלו אינם שייכים לענייננו. הרי בכניסה בטומאה להר הבית יש רק איסור לאו, ואין בזה חיוב קרבן בשוגג. רק בכניסה לשטח העזרה יש איסור כזה. ואם תאמר, שכל העולה נכנס לשטח שיש עליו ספק, הרי שמספק לא מביאים קרבן. ייתכן שדברי הרב אליהו נאמרו לאנשים שנכנסו בוודאות למקום המקדש. ייתכן שהם נאמרו בהקשר מסוים. בוודאי שהעתקת הדברים כאילו זו כביכול דעתו של הרב אליהו, ביחס למי שעולה בטהרה להר הבית כיום, תמוהה ביותר.
אני מעדיף לדון את הרבנים החתומים לכף זכות, ולא לומר שהם סלפו בזדון, אלא רק לומר, שהם פשוט אינם בקיאים בהלכות הללו, ועל כן הם טועים טעויות כל כך רבות ופשוטות. אולם מכל מקום, עדיף שרבנים שאינם בקיאים בנושאים מסוימים, יימנעו מלפרסם כרוזים והצהרות על הדברים שהם אינם בקיאים בהם. הציבור הרחב צריך לדעת להקשיב לרבנים שהם ברי סמכא בתחום, ולא לרבנים הממהרים להטיח האשמות ולהפריח כרוזים בלי שהם יכולים לבסס את דבריהם.

בשולי הדברים אעיר, כי נתקלתי לאחרונה בעוד מקרים של נסיונות סילוף והפחדה. בין היתר שמעתי על רב ידוע, שאינו בקו הבריאות, שהוציאו מכתב מתחת ידו על התנגדות כביכול לעלייה להר הבית. כמובן, שההתנהלות הזו אינה מוסיפה כבוד למתנגדי העלייה. ונזכיר את מה שאמרו חז"ל, כי לא מן המקדש אנו יראים, אלא מה' שצווה אותנו על יראת המקדש. ונקווה לראות את כולם חוזרים בתשובה במהרה, ועולים יחד אל הר בית ה'.