שמירת נגיעה בטיפול רפואי

בס"ד

שמירת נגיעה – טיפול רפואי

סוטה דף כא עמוד ב: היכי דמי חסיד שוטה? כגון דקא טבעה איתתא בנהרא, ואמר: לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה.

סנהדרין דף עה עמוד א: אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא. ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה? ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר? ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני. חד אמר: אשת איש היתה, וחד אמר: פנויה היתה. בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה – שפיר. אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי? רב פפא אמר: משום פגם משפחה. רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.

שו"ת הרא"ש כלל כט סימן ג: מי שהוא חולה ואשתו נדה ואין לו מי שישמשנו זולתה מותרת לשמשו רק שתזהר ביותר שתוכל מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה לפניו, דמאחר שאין לו זולתה אי איפשר שלא תשמשנו.

שו"ת הרשב"א (להרמב"ן) סימן קכז: שאלה בעל המבין ברפואות ואשתו נדה וחולה ויש בעיר רופאים מוחזקין שמבינין כמותו או יותר היוכל הבעל למשש בדפק שלה… שהאחרים אינם יכולים לראותה תמיד… תשובה מסתברא שאסור. חדא דאפשר דכל קריבה דאורייתא כדאמר… מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. ופליגא דרבי פדת. דא"ר פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של ג"ע נאמר לא תקרבו לגלות ערוה. אלא מאן דאסר שום קריבה משום לך לך, אמרין נזירא כו', אפ"ה איסור דרבנן איסור הוא. דכיון דהוא חולי שאב"ס לא נתיר בו איסור דרבנן…

תרומת הדשן סימן רנב: שאלה: אשה שהיא חולה ורצה בעלה ליגע בה כדי לשמשנה כגון להקימה ולהשכיבה ולסומכה שרי או אסור? תשובה: יראה דאסור ליגע בה אפילו באצבע קטנה, ואף על גב דכתב ביורה דיעה דאשירי כתב בתשובה דאם הוא חולה ואין מי שישמשנו זולתה מותרת… אמנם נוכל לומר דר"ל שימוש בלא נגיעה כגון להושיט לו דבר מידה לידו וכן שאר שימושין שהן בנגיעה על ידי דבר אחר, ואפי' אם ת"ל דר"ל כגון להקימו ולהשכיבו ולסומכו, ומשום דלאו מילי דחיבה נינהו כהרחצת פניו וכהצעת המיטות בפניו אלא מילי דעבדות נינהו, מ"מ אין ללמוד היתר משם לנ"ד. די"ל דוקא כשהוא חולה והיא בריאה שרי, כיון דחולה הוא ליכא למיחש להרגל עבירה דאין יצרו מתגבר עליו מפני שתשש כחו, ואין האיש מתקשה אלא לרצונו ואין דרך להתאוות בחוליו, ולהרגל דידה לא חיישינן דאין אשה תובעת בפה, ואף אם היתה תובעת אין בו כח להתאות ולהתקשות, אבל כשהיא חולה והוא בריא איכא למיחש להרגל עבירה שמא יצרו מתגבר עליו ויפייסנה, ובחולי דידה אין קפידא כל כך, דאפשר לשמש עמה בחליה. וכה"ג תנן פ"ק דשבת לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה, ודייק התם במרדכי דדווקא הוא אסור לאכול ממה שאכלה היא אבל היא אינה אסורה ממה שאכל הוא, אלמא דאין הרגל עבירה תולה אלא בו, וכן העתיק אחד מהגדולים בשם גדול דאשה חולה ובעלה רופא אסור למשש לה הדפק, וא"כ כ"ש בנ"ד דמשוש הדפק לאו דרך חיבה הוא כלל אלא דרך אומנות…

בית יוסף יורה דעה סימן קצה: ונראה בהדיא דכל היכא דאיכא מי שישמשנו אפילו ע"י הדחק לא שרינן לה לשמשו כלל: ואיכא למידק מאחר שהוא כותב שתזהר מהרחצת פניו והצעת המטה מאי נינהו שאר תשמישים שהיא אסורה לעשות לו אם היה לו מי שישמשנו הא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ משלשה הנך תרי ומזיגת הכוס (כתובות סא.) ואפשר דמזיגת הכוס בלבד הוא דקא שרי לה מפני שאין לו מי שישמשנו אלא דלישנא דמותרת לשמשו לא משמע דליהוי משום תשמיש חד לחודיה ואפשר דמשום דהרחצת פניו והצעת המטה נמי שרו היכא דאי אפשר בענין אחר וכדדייק לישנא דתזהר ביותר שתוכל אלא דלפי זה לא היה לו לרבינו להשמיט תיבת שתוכל ושמא י"ל דשאר תשמישים דקא שרו לה אם אין לו מי שישמשנו היינו להושיט מידה לידו כל דבר וכן נראה שהיה מפרש מה"ר איסרלן… ומיהו אם החולי מסוכן ואין שם רופאים משמע קצת מדבריו דשרי משום פיקוח נפש אלא דאיכא למימר דלטעמיה אזיל דסבר דנגיעת נדה אינה אסורה אלא מדרבנן אבל להרמב"ם דנגיעת ערוה אסורה מה"ת הכא אע"פ שיש בו פ"נ אפשר דאסור משום דהוי אביזרא דג"ע וצ"ע.

ש"ך: ואין נראה דודאי אף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה… מה שאין כן הכא וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדפק של אשה אפילו אשת איש או עובדת כוכבים אף על פי שיש רופאים אחרים עובדי כוכבים וכן עושים שאר מיני משמושים ע"פ דרכי הרפואה אלא הדבר פשוט כמ"ש…

שו"ת נו"ב מהדו"ת – יו"ד סימן קכב: ואמנם הש"ך… שדי נרגא בדברי הב"י… וכבר פשט המנהג כדבריו וא"כ נגיעת אשתו נדה כשאינו דרך חבה אינו אלא מדרבנן וא"כ הטעם משום שמא יבוא לידי הרגל דבר כדרך שאסרו שאר הרחקות…

שו"ת רדב"ז חלק ד סימן ב: ולפענ"ד אין הדברים אמורים אלא בזמן שאין לה מי שישמשנה אלא הוא דמחייבין ליה לשכור לה אשה שישמשנה ואם חלה הוא לא מחייבין לה לשכור מי שישמשנו ודייקינן לה דקאמר דאם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו לו אין מי שישמשנו אבל לאחרים יש. ודכותה אסר מהר"ר ישראל וז"ל השאלה ששאלו מלפניו ז"ל אשה שהיא חולה ורצה בעלה ליגע בה וכו' משמע שמרצון רצה ליגע בה אבל בנ"ד שהם במחבואה ואין שם מי שישמשנה וכי יניחנה שתמות אין זה דרכי נועם. וא"ת הרי ערוה וכל אביזרהא אמרינן ימות ואל יעבור מההיא עובדא דההוא דהעלה לבו טינא. לא קשיא כלל דהתם בא החולי מחמת העבירה ולפיכך ימות ואל ידבר עמה… אבל הכא לא בא החולי מחמת העבירה ואפי' חולי שאב"ס אני אומר שמותר כיון שא"א אלא בו שהרי אין הרפואה תלויה בעשיית האיסור וחששא רחוקה היא שיבא עליה…

שולחן ערוך יורה דעה סימן קצה: אם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו זולתה, מותרת לשמשו רק שתזהר ביותר שתוכל להזהר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו. אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה. (וי"א דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל (הגהות ש"ד והגהות מרדכי פ"ק דשבת בשם הר"מ), וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך). אם בעלה רופא, אסור למשש לה הדפק. הגה: ולפי מה שכתבתי דנוהגין היתר אם צריכה אליו דמשמש לה, כ"ש דמותר למשש לה הדפק אם אין רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחליה…

שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן עג: והנראה בזה עפי"מ דהקשה בס' מנח"י בתורת השלמים על הש"ך דהביא ראי' מהמנהג הפשוט דאין זה ראי' כלל, דיותר יש לחוש באשתו נדה שלבו גס בה מבאשה אחרת… אבל הכו"פ בס' תפארת ישראל (ה' נדה שם) כתב על דברי המנח"י הנ"ל דאין דבריו נכונים דבשלמא אם אמרינן דאיסור נגיעה משום חיבה וקירוב לגי"ע, שפיר י"ל דבאשתו שייך יותר הרגל עבירה, אבל אם נאמר דאיסור נגיעה אפילו ליכא חיבת ביאה כלל, א"כ מה שייך לחלק בין הבעל לאחר, וסיים דדברי הש"ך ברורין, וכן נוהגין שאשה שיש לה מכה בבטנה ובכל מקום תורפה שרופאים רואים אותה משום דבמלאכתו עוסק עכ"ד, וכ"כ בס"ט ובמחצית השקל שם.