שמחת תורה בבית המקדש

בס"ד

 

שאלה: האם בבית המקדש היו חוגגים שמחת תורה?

 

תשובה: מנהג שמחת התורה המתקיים על ידינו כיום עם סיום הקריאה בתורה, נזכר כבר בדברי הגאונים[1]. אולם ממקורות שונים עולה, כי סיום הקריאה בכל שנה היתה נהוגה דווקא בבבל, ואילו בארץ ישראל היו מסיימים את התורה בכל שלוש שנים[2] או בכל שלוש וחצי שנים[3]. על פי הדברים הללו נראה לכאורה, בבית המקדש לא היו נוהגים בשמחה זו. אמנם, בספר הזוהר נזכר, כי שמחת בית השואבה המתקיימת בבית המקדש בימי חג הסוכות היא שמחת התורה[4] – אך לא נזכר שם, כי היו מסיימים את התורה באותו הזמן. יש מי שכותב, כי במעמד הקהל אשר היה מתקיים בבית המקדש אחת לשבע שנים, היה המלך הקורא בתורה לפני כל ישראל, מסיים את התורה – ומכאן נשאר המנהג לימינו[5]. ייתכן לבאר זאת על פי הנזכר, כי הקריאה בתורה היתה מסתיימת בכל שלוש וחצי שנים, וממילא בכל שבע שנים היו מסיימים שני סבבים של קריאה בתורה. רמז לדבר ניתן למצוא בדברי הירושלמי, הגורסים במשנה לגבי מעמד הקהל, שהוא היה מתבצע במוצאי יום טוב האחרון של החג[6], בניגוד לגרסה המקובלת בבבלי ובמשניות, שהמעמד היה מתבצע במוצאי היום טוב הראשון של החג. ובאמת, בחוץ לארץ המנהג הוא לחגוג את שמחת התורה ביום התשיעי (יום טוב שני של גלויות), למחרת שמיני עצרת[7].

[1] ראה ברי"ץ גיאת עמוד קנט בשם רב האי גאון.

[2] גמרא מגילה כט,ב. וראה ברמב"ם תפילה יג,א המזכיר את המנהג לסיים את התורה בסוכות (ואינו מזכיר כלל את שמחת תורה), ומציין שישנו גם מנהג לסיים בכל שלוש שנים.

[3] ספר החילוקים בין בני מזרח ומערב סימן מח.

[4] תיקוני זוהר דף נו עמוד א; וברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רנו עמוד ב נזכרת שמחת התורה כמיוחדת ליום שמיני עצרת.

[5] אברבנאל דברים פרק לא פסוק ט.

[6] סוטה פ"ז ה"ז, וכן נוקט רש"י על מגילה ה,א ד"ה וחגיגה.

[7] ראה באור זרוע חלק ב סימן שכ ובשו"ע או"ח סימן תרסט.