שמחת יום טוב

בס"ד

מצות שמחת יום טוב

פסחים דף סח עמוד ב

אמר רבי אליעזר ומה אם שחיטה וכו'. רבי יהושע לטעמיה, דאמר: שמחת יום טוב נמי מצוה היא. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו, חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש.

פסחים דף קט עמוד א: ת"ר: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם – ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך". ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש".

רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יז-יט: שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר "ושמחת בחגך" וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו. כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים… אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקכט סעיף א: מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה…

משנה ברורה: חייב אדם להיות שמח וכו' –  והוא מ"ע מן התורה דכתיב ושמחת בחגך ונוהגת גם בנשים.

 

מסכת חגיגה דף ח עמוד א-ב: תנו רבנן: "ושמחת בחגך" – לרבות כל מיני שמחות לשמחה. מכאן אמרו חכמים: ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאת ואשם ובבכור ובחזה ושוק. יכול אף בעופות ובמנחות – תלמוד לומר "ושמחת בחגך" מי שחגיגה באה מהם, יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם. רב אשי אמר: מושמחת נפקא, יצאו אלו שאין בהן שמחה. ורב אשי, האי בחגך מאי עביד ליה? ההוא לכדרב דניאל בר קטינא. דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מניין שאין נושאין נשים במועד – שנאמר "ושמחת בחגך" ולא באשתך.

מועד קטן דף יד עמוד ב: אבל אינו נוהג אבילותו ברגל, שנאמר "ושמחת בחגך". אי אבילות דמעיקרא הוא – אתי עשה דרבים, ודחי עשה דיחיד. ואי אבילות דהשתא הוא – לא אתי עשה דיחיד ודחי עשה דרבים.

תוספות: משמע דאבילות איכא עשה דאורייתא מדלא קאמר ודחי עשה דרבנן והאי דקאמר לעיל לא מבעיא ימי אבלו דרבנן היינו עשיית מלאכה דנפקא לן באסמכתא מוהפכתי חגיכם לאבל אבל גוף האבילות דאורייתא מיהו נראה לי דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה.

קרן אורה: קשה מהא דמיבעי לן לקמן מצורע מהו שינהוג צרעתו ברגל, ופירש"י ז"ל לבא אל תוך המחנה, ואי שמחת יום טוב דרבנן היאך אתי עשה דרבנן ודחי לא תעשה דאורייתא בקום ועשה לבא אל תוך המחנה, אבל למה שכתבנו לעיל ניחא, כיון דשמחת יום טוב מהתורה…

 

ספר המצוות לרמב"ם: והמצוה הנ"ד היא שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה ושמחת בחגך. והיא המצוה השלישית מן השלש מצות הנוהגות ברגל… וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה. זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך…

חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף מב עמוד ב: ההלל והשמחה שמונה. פי' שבעת ימי החג ויום טוב האחרון שהוא עצרת והני איתנהו שפיר אפילו בשבת, דאע"ג דקיימא לן אין שמחה אלא בבשר ועיקרו בשלמי שמחה וכי מקלע שבת ביום ראשון אי אפשר בשלמים דלמשחטינהו בשבת לא אפשר ולא למשחטינהו נמי מערב שבת ויום טוב משום דבעיא זביחה בשעת שמחה כדנפקא לן מוזבחת שלמים ושמחת, מ"מ הא איתא לשמחה בבשר של חולין או בשאר מיני שמחות כיון דלא אפשר בבשר שלמים שלא אמרו שאין שמחה אלא בבשר אלא למצוה מן המובחר כל היכא דאפשר אבל לא לעכב.

שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן סה: והרי כ' הר"ן והמרדכי ושאר פוסקים בפ"ק דביצה דהא דשרו ב"ה להוציא קטן בי"ט לרה"ר היינו כדי לטייל התינוק שיש בזה משום שמחת י"ט ש"מ דכל אדם מצות שמחה מוטלת עליו בראוי לו ובמה שנהנה ממנו והיינו דאמרינן בגמ' הרבה פעמי' דלמא אתי לאמנועי משמחת י"ט הרי נתברר דמצות שמחה נוהג מה"ת בזה"ז בכל מיני שמחות.

שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן לג: ובשלחן ערוך הגאון רבי זלמן כתב, שעכשיו שאין בית המקדש קיים אין חיוב לאכול בשר ביום טוב, הואיל ואין לנו בשר שלמים, ומכל מקום יש מצוה באכילת בשר ביום טוב, וכן לשמוח בשאר מיני שמחות, ולכן נהגו להרבות במיני מאכלים ומעדנים בסעודות יום טוב יותר מבסעודות שבת… אלא שמכל מקום רבים האחרונים שסוברים שגם בזמן הזה מצוה וחובה לאכול בשר לקיים מצות שמחה ביום טוב.