שכר פסיעות

בס"ד

שכר פסיעות

מסכת סופרים פרק יח

ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה, פתח ואמר, אתם נצבים היום כולכם, טפכם נשיכם, אנשים באים לשמוע, נשים כדי לקבל שכר פסיעות, טף למה בא, כדי ליתן שכר למביאיהן.

סוטה דף כב עמוד א: קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דר' יוחנן, אמר לה: בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך? אמרה ליה: רבי, ולא שכר פסיעות יש לי?

רש"י: וקיבול שכר מאלמנה – שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר.

בבא מציעא דף קז עמוד א: הכי אמר רב: ברוך אתה בעיר – שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת… ואמר להו: רבי יוחנן לא אמר הכי, אלא: ברוך אתה בעיר – שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך, אבל בית הכנסת לא. ורבי יוחנן לטעמיה דאמר: שכר פסיעות יש.

דברים רבה פרשת כי תבוא פרשה ז: מהו אשרי אדם שומע לי אמר הקדוש ברוך הוא אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי, מהו לשקוד על דלתותי אמר הקדוש ברוך הוא אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת לשקוד על דלתי אין כתיב אלא על דלתותי ב' דלתות ולמה כן שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר…

רבינו בחיי דברים פרק ז: ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש, ולבקר את החולים, וללוות את המתים, ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל (ברכות ו ב) שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת…

מהר"ל נתיב העבודה פרק ה: וכך אמרו בגמ' סוטה שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם, מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שהוא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו, וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' מזוזות פתחי. וזה כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת, כמו שאחז"ל כי בית הכנסת הוא מקדש מעט, ולכך השי"ת מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת, הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו ית'. וידוע כי המתנועע אל דבר, הוא דביקות גמור עם המתנועע יותר וזהו דביקות וחיבור גמור. ולכן אמר שהקב"ה מונה פסיעתך, כי אף פסיעה אחת יותר רחוק, הקדוש ברוך הוא מונה, כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתב', כי אם הולך מרחוק, הרי זה מורה דביקות גמור בו ית' לכך הולך מרחוק.

שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן יט: אמנם לא ראיתי מדקדקים בזה אדרבה ראיתי רבים וכן שלמים להתפלל בקביעות בביהכנ"ס הסמוך לביתם. ובאמת הך דינא דמוטב להתפלל בביהכנ"ס רחוק משום שכר פסיעות לא הובא ברמב"ם ובראשונים ולא בטושו"ע, מ"מ הרי העתיקוהו בס' האגודה (סוטה סי' י"ב) שכ' אר"י למדתי יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה וכו' עכ"ל… וכן פסק להדיא במג"א הנ"ל והעתיקו דבריו להלכה בבאה"ט שם (סקי"ז) הא"ר (סקי"ב) שו"ע הרב (סעי' י"ב) חיי"א (כלל י"ז סי' א') מ"ב (סי' צ' סקל"ז) ערוך השלחן (שם סעי' ט"ו) ועוד אחרונים ועיי' גם שו"ת ח"ס (חאו"ח סי' כ"ט), ובודאי שראוי להזהר בדבריהם.

שו"ת דברי מלכיאל חלק ה סימן יט: ובגוף הדבר נראה דבאמת צריך להבין סברת ר"י. דהא עיקר המצוה הוא שיתפלל בביהכ"נ. וא"כ כיון שיש לו ביהכ"נ סמוך איך אפשר לומר שיקבל שכר בעד מה שילך לביהכ"נ רחוק ואטו אם ישלח אחד שליח למקום קרוב והשליח יקיף וילך בדרך רחוקה מאוד ויבוא בדרך ההוא למקום שנשלח אליו. מי זה יאמר שיוכל לדרוש ממשלחו שכר בעד הדרך רחוקה שהלך… ועפמש"ל מיושב קושיתינו למה לא הביאו הפוסקים דין זה שילך לביהכ"נ הרחוקה. דבאמת אסור לו לעבור מביהכ"נ הסמוכה לו. רק אם קבע מקום להתפלל בהרחוקה. ואח"כ נבנתה הקרובה או שנכנס לדור אצל הקרובה אזי מצוה ללכת לרחוקה שקבע שם מקום לתפלתו. וזה לא הוצרכו הפוסקים להשמיענו. דכיון שהולך לשם בשביל שקבע שם מקום לתפלתו. ודאי שיש לו שכר פסיעות שטורח הרבה לשם מצוה וכדתנן לפום צערא אגרא ואין שייך כאן דין דאין מעבירין וכמש"ל…

שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן ט: ובאמת שאין שום הכרח לומר דרבי יוחנן לא ס"ל הטעם שבגמרא דאין מעבירין על המצות, אלא דס"ל שבאופן שאין המצוה מתבטלת מהמקום הקרוב, בזה יש להעדיף הטעם של שכר פסיעות. ושפיר קאמר בסוטה למדנו שכר פסיעות מאלמנה. אבל במנחות שקצירת העומר תתבטל מהמקום הקרוב, באופן כזה יש לומר אין מעבירין על המצות…

שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן כד: והנה הגאון מהרש"ג ז"ל הי' קשה ליה בסברא דלמה יהיה שכר פסיעות בזה אטו מי שיכול לקנות אתרוג בעירו יהא עליו מצוה שיסע לטריעסט מקום האתרוגים דבר זה אינו מתקבל על הלב ומשום זה דחק לעצמו דהא ביהכ"נ דר"י היתה יותר מובחרת מהביהכ"נ שהיתה בשיבבותה דהאי אלמנה או דהוה מקום תורה יותר ומקום קדוש יותר או משום דהיה ברוב עם הדרת מלך או דהמתפללים שם היו אנשים כשרים יותר מביהכ"נ בשיבבותה ותתקבל תפלתה ביותר אבל במקום שאין מעלה ויתרון במקום הרחוק אין כאן שכר פסיעות ע"ש. ודברים הללו מרפסין איגרא חדא דאי מיירי דביהכ"נ דר"י היתה יתרה במעלה על ביהכ"נ השני א"כ כי קא שאל לה רבי יוחנן בתי לא ביהכ"נ בשיבבותך הי' לה להשיב ביהכ"נ שלך מובחרת משלי ואינו דומה לה, וגם רבי יוחנן למה שאל לה וכי לא ידע שביהכ"נ שלו יתרה במעלה, גם מה שהשיבה ולא שכר פסיעות יש, לדעת הגאון ז"ל הי' לה להשיב והלא שכר מצוה יש, מצוה גמורה דהכא בטוחה שהתפילה תתקבל ולא התם וממה שאמרה ולא שכר פסיעות יש משמע דרק שכר פסיעות יש אבל בדבר אחר תרווייהו שוים, ואין לה לאחד יתרון על השני וזה ברור מאד. גם מה שדחק לישב הא גמ' דב"מ דדריש ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ורבי יוחנן לטעמיה דבהכ"ג לא דאמר שכר פסיעות יש ופי' הגאון ז"ל דהתם מיירי בשאין לו אלא ביהכ"נ אחת אבל בב' בתי כנסיות אין ראי' גם בהא דבריו תמוהים דהרי אמר ר"י לטעמיה ולטעמיה ע"כ לטעמיה דגמ' סוטה והיינו כשיש לו ב' בתי כנסיות… דודאי אין שום חיוב ליסע למקום רחוק אלא דאם מטריח עצמו ונוסע הכ"נ דיש לו מצוה ויש לו שכר ומי יאמר שאין לו שכר על זה ומשנה מפורשת היא בן הא הא אומר לפום צערא אגרא… ובאמת כי כן מבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים ומנהג צדיקים לילך בעצמם להטריח במצוות כגון באפיית מצות ועשיית סוכה ולולב וכיוצא בזה אף שהיו יכולים לקבל המצות לביתם בלי טירחה כלל וכיוצא בזה וזה פשוט מאד ודברי הגרש"ג צע"ג… ונראה לדייק עוד אמאי למד דבר זה מאשה דווקא ולא מצא איש שידע מזה ונראה לומר דבאנשים באמת לא שייך כ"כ האי דינא דאם ת"ח הוא א"כ ודאי מתפלל במקום שלמד דבמקום רנה שם תהא תפלה וגם כי איסור לו לילך למקום רחוק לקבל שכר פסיעות ולבטל מן הלימוד כל שיכול להתפלל במקום סמוך ולא יצטרך לבטל כ"כ הרבה וכל פסיעה ופסיעה עבירה הוא בידו דמסיר אזנו מתורה גם תפילתו תועבה ומע"ה לא הביא רבי יוחנן ראיה אבל גבי אשה דפטורה מת"ת א"כ אצלה שייך האי הלכתא וא"כ הי' עולה לו דין חדש דהא הלכתא לא שייך אלא בנשים או בע"ה שממילא מבטלים הזמן טוב להם שילכו לביה"מ רחוק לקבל פסיעות אבל בת"ח יתפלל במקום הקרוב או במקום שלומד שם ואף דגם בדרך יכול ללמוד כמ"ש דאסור הוא לת"ח שילך ד"א בלי תורה מ"מ הלא בדרך אסור לעיין וודאי דאינו דוחה עיון התורה וכ"ש במי שאינו יכול ללמוד בע"פ ואם ילך למקום רחוק יתבטל מלימודו שאסור וא"כ האי הלכתא באשה הוא דשייכא ולזה אמר ר"י למדנו קיבול שכר מאשה ולא אמר למדנו לילך מביהכ"נ לביהכ"נ דבזה חילוקים יש וכנ"ל וזה חדש.