שאלת שלום לאשה

בס"ד

שאלת שלום לאשה

קידושין דף ע עמוד א-ב: נשדר ליה מר שלמא לילתא, א"ל, הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה. אפשר ע"י שליח! א"ל, הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה. על ידי בעלה! אמר ליה, הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל.

רש"י: קול באשה ערוה – שנאמר השמיעני את קולך ואם אשאל בשלומה תשיבני. אין שואלין בשלום אשה – שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה. אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה – אהיה אני שליח לדבר. אין שואלין בשלום אשה כלל – שמרגיל לבה ודעתה אצלו.

רא"ש: ואמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו ע"י שליח (ורש"י פירש) ואפי' ע"י בעלה אסור והא דקאמר בפ' השוכר את הפועלים (דף פז א) דע"י בעלה שואלין היינו לשאול לבעלה היאך שלומה וניהוגה…

פני יהושע: לכאורה מעיקרא הוי ליה למימר הא דאין שואלין אלא משום דאגב אורחא אתא נמי לאשמעינן הא מילתא גופא דאית ביה תרתי איסורי אלא דאכתי אינו מיושב שהרי מעיקרא דאמר ליה נישדר מר שלמא משמע ע"י שליח ואפשר דרב יהודה הוי סבר דודאי פשיטא ליה לרב נחמן דאסור לשלוח שאלת שלום ע"י שליח דאיכא דרך חיבה טפי ועל כרחך הוי סבר דמאי דקאמר נישדר לה מר היינו שישאל בעצמו דבהא אפשר דליכא משום הרגל חיבה כיון דאורחא דמילתא הכי הוא וחיובא נמי איכא לשאול בשלום כל אדם ואפילו לעכו"ם מפני דרכי שלום ומהדר ליה דבהא איכא איסורא דקול באשה ערוה ורב נחמן דלא שמיע ליה נמי אידך מימרא דשמואל דאסור לשאול בשלום אשה איכא למימר דע"י שליח קאמר.

בבא מציעא דף פז עמוד א: ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל – להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי באהל – כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה. תני משום רבי יוסי: למה נקוד על איו שבאליו – לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו. והאמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל! על ידי בעלה שאני.

רש"י: על ידי בעלה – לא שישאל לה לשלום, אלא לבעלה ישאל: מה שלום הגברת?

תוספות: על ידי בעלה – היינו דוקא לשאול איה פלונית אבל לשאול בשלומה אפילו ע"י בעלה אסור כדאמרי' בפ' עשרה יוחסין.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ה: ואין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו על ידי שליח.

מגיד משנה: והקשו המפרשים ממ"ש בפרק השוכר את הפועלים שואלין לאיש בשלום אשתו ותירצו לדרוש שלומה ולשאול ענינה מותר לומר לבעלה אבל לשלוח לה שלום ולומר פלוני קורא לך שלום אפילו ע"י בעלה אסור.

מראה הנוגה: ולא ניחא בתירוץ התוס' אלא אינהו מפרשי דע"י בעלה דקאמר ר"נ היינו דהשליח יהיה ע"י בעלה והכי פירושו דמעיקרא קאמר ליה נשדר לה מר שלמא ע"י שליח וא"ל ר"י הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל והדר קאמר ליה ע"י בעלה כלומר דזה השליח יהיה ע"י בעלה שאני אשלח לה שליח לשאולה בשלומה משמך וא"ל הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל דאפי' שליח ע"י בעלה אסור ולפי פי' זה אה"נ דע"י בעלה ממש מותר וכההיא דפ' הפועלים ומשו"ה דקדקו רבינו והרי"ף ז"ל וכתבו ואפי' ע"י שליח לאשמועינן דדוקא ע"י שליח הוא דאסור אבל ע"י בעלה מותר… דלפום ריהטא דסוגיא איכא למימר דע"י בעלה דקאמר היינו על ידי שליח אבל אה"נ דע"י בעלה ממש מותר אבל רש"י פי' וכו' דממ"ש רש"י נראה מוכרח דע"י בעלה נמי אסור…

שולחן ערוך אבן העזר סימן כא סעיף ו: אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו ע"י שליח, ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה.

חלקת מחוקק: כלומר אפילו שלא לשלוח לה שלום רק לשאול על שלומה גם זה אסור רק לבעלה מותר לשאול מה שלום הגברת והטעם פשוט כי באולי האחר יגיד לה שפלוני שאל על שלומך ויבאו לידי חיבה אבל לשלוח אפילו ע"י בעלה אסור והכי איתא בהדיא בב"מ פ' השוכר דף פ"ז (דע"י אחר אסור לשאול בשלומה) דקאמר ע"י בעלה שאני משמע בהדיא מה שמותר על ידי בעלה אסור ע"י אחר ובב"ח השוה אחרים לבעלה והוא נגד הגמר' הנ"ל דאמרה בפי' ע"י בעלה שאני ועיין בב"ח מ"ש דבתחלת האיגרת יכול לשאול בשלום זוגתו אך לבסוף אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך.

מהרש"א חידושי אגדות בבא מציעא דף פז עמוד א: ומה שהביא הרא"ם ראיה לדבריו לאסור לשאול לאשה על האיש משום דקול באשה ערוה לאו ראיה היא דודאי לצורך דבר מה מותר לדבר עם האשה דהא עלי דבר עם חנה ואלישע עם השונמית ולא קאמר דבור באשה אלא קול בנהנה מקולה ודקאמר בפ' י' יוחסין לישדר שלמא לילתא משום דאמר שמואל קול באשה ערוה היינו דמדמה שילוח שלום לאשה לקול אשה שמביא ג"כ לידי חבה כדמסיק דאפי' על ידי בעלה אסור אבל לשאול באכסניא לאשה על האיש כיון דד"א הוא מקרי לצורך ג"כ…

ערוך השולחן אבן העזר סימן כא: לפ"ז אין האיסור רק בשאילת שלום שיש בזה קירוב דעת ואהבה אבל לאמר לה צפרא טבא וכה"ג נראה דאין איסור… ובבתו וכלתו ואחותו נראה דאין איסור כלל בשאילת שלומם דלא שייך בהן קירוב דעת דדרך ארץ כן הוא שהאב שואל בשלום זרעו וחוב הוא עליו וכן אחיו לאחותו ועקרי העניינים האלה תלוי הכל לפי דעת ויראת שמים ואם יצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל אין חשש בשאילת שלום [ריטב"א שם] ולכן מצינו באלישע שאמר למשרתו רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך אך משם אין ראיה דע"פ הדיבור עשה הכל שהרי נביא היה…

ריטב"א קידושין דף פב עמוד א: אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו…