רכיבה על בעל חיים ללא אוכף

בס"ד

רכיבה על בהמה בלא אוכף

נדה דף יד עמוד א: אמר אביי: רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה. תניא נמי הכי: רוכבי גמלים – כולם רשעים, הספנים – כולם צדיקים, החמרים – מהן רשעים מהן צדיקים. איכא דאמרי הא – דמכף, הא – דלא מכף, ואיכא דאמרי: הא – דמטרטין, הא – דלא מטרטין.

רש"י: רוכבי גמלים – אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומוציאים זרע. כולם רשעים – כדאמר. כולם צדיקים – שדרים בסכנה ולבם לאביהם שבשמים. דמכף – לשון אוכף של חמור אם יש לו אוכף האבר אינו מתחמם שהעץ קשה הוא ואם אין לו אוכף מתחמם בבשר החמור אבל דרך גמלים לרכוב בלא אוכף אלא במרדעת ומתחמם. דמטרטין – ירך מכאן וירך מכאן ואברו מתחמם. דלא מטרטין – רוכב כאשה. מטרטין – לשון מאזנים…

מאירי: רוכבי גמלים אסורים לאכול בתרומה עד שיטבולו ויעריבו שמשן מפני שרגילים לרכוב עליהם בלא אוכף ומתחמם בשרם בסמיכותה על עור הגמל ושמא מתוך חמומם ראו טפה של ש"ז ועל זו אמרו רוכבי גמלים כלם רשעים ומה שאמרו באחרון של קדושין הגמלים כלם חסידים גמלים לחוד ורוכבי גמלים לחוד שהגמלים ר"ל שמחמרים אחריהם ואינם רוכבים עליהם ומתוך ריחוק מהלכם נרתעים ושבים בכל לב והוא ענין הספנים גם כן שאמרו עליהם כלם צדיקים אבל רוכבי גמלים נאמר עליהם רשעים מצד שנהנין בחמום של עבירה וכיוצא בה אמרו החמרים יש מהן רשעים ויש מהן צדיקים…

רמב"ם הלכות תרומות פרק ז הלכה ו: רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה עד שיטבלו ויעריב שמשן שהן בחזקת טומאה מפני החימום שהרכיבה על עור הגמל מוציא טיפה של שכבת זרע.

רדב"ז: ואיכא למידק דמשמע מדברי רבינו שאם רוכב על הגמל במרדעת שלו אינו בא לידי חמום שכתב שהרכיבה על עור הגמל מוציא טפה של שכבת זרע… כלומר אם יש לו אוכף לחמור האבר אינו מתחמם שהעץ קשה הוא ואם אין לו אוכף מתחמם בבשר החמור אבל דרך גמלים לרכוב בלא אוכף אלא במרדעת ומתחמם כפירש"י משמע דאפי' רוכב על המרדעת מתחמם ואסור וי"ל דרבינו אינו מחלק בין אוכף למרדעת אלא הכי מפרש הא דמיכף כלומר שיש עליו כיסוי אוכף או מרדעת הא דלא מיכף שאין עליו כיסוי אלא עורו נוגע בבשר ומתחמם וא"ת א"כ מאי איריא גמל דנקט אפי' רוכבי חמורים נמי אסורים לאכול בתרומה וי"ל דעור הגמל חם ביותר וממהר להוציא הטפה ולפיכך אסורין לאכול בתרומה אבל רוכבי חמורים נהי שהוא מחמם והוא רשע אבל אינו ממהר להוציא הטפה והוא מרגיש בתחלה אבל רוכבי גמלים לא ירגישו ולפיכך אסורים לאכול בתרומה כנ"ל דעת רבינו…

דרך אמונה: (לח) רוכבי גמלים. אבל רוכבי חמורים וסוסים אפי' רוכבים בלי אוכף אף שאסור לעשות כן מ"מ אין מחמם כ"כ כמו עור הגמל והם מרגישים אם יצא טפה ולכן אם לא הרגישו יכולין לאכל תרומה אבל עור הגמל מחמם ביותר ואפשר שיצא טפה ולא הרגישו כלל ואפי' הוא פקח ואף על גב דש"ז שאין מרגיש בה אינה מטמאה הכא חיישי' שמא הרגיש בה ולאו אדעתי': (לט) אסורין לאכל בתרומה. ודוקא במקום ששייך חשש זה אבל באשה וסריס וקטן פחות מבן ט' פשיטא דל"ש כלל חשש זה.

ספר מצוות קטן מצוה רצב: גם אמרו רבותינו ז"ל (נדה דף י"ג וע"ש בתוס') האוחז באמה אפילו להשתין כאלו מביא מבול לעולם, אבל מעטרה ולמטה לצד הארץ מותר, גם אסור לרכוב על שום בהמה אם אין אוכף עליה והיכא שיש ביעתותא שרי, וכמו כן נשוי ואשתו עמו מותר.

שולחן ערוך אבן העזר סימן כג סעיף ו: אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף.

עזר מקודש: ולפי מה שכתבתי במק"א שאין בזה איסור תורה מלא תנאף והוא רק אסמכתא והאיסור רק מצד מניעת פו"ר ועונה אתי שפיר דקיימא לן להקל בדרבנן בשני לשונות מה שאין כן אלו היה דאורייתא היה לחוש אולי לישנא בתרא אוסר גם באוכף כשמטרטן מה שאין כן כיון שאינו מן התורה אין חשש כלל…

שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן מט: ברצוני להאיר בכאן לעיינין בספר רוח חיים להגר"ח פלאג'י ז"ל… שמעורר בדבריו עפי"ז לכל ראש קהל שיתן דעתו בשמ"ע ושמח"ת שלא ירכיבו אדם על כתפיהם לרקד, ושראוי לבטל המנהג הרע הזה, והנימוק העיקרי שלו, שכפי שמדגיש לכתוב שעולה על כולנה, הוא, מפני שלפעמים המרכיב הוא בחור או המגביהים אותו הם בחורים, ולכן, מק"ו שלא ירכיב על חמור בלי אוכף נפקא דלא יתכן לעשות כן דאיכא למיחש להרהור וקישוי לפני הספרי תורה בתוך ביהכ"נ עיין שם. מתוך דברי הגרח"פ אלה אני מהרהר ומעורר אם לא כדאי לתת את הדעת לבטל גם המנהג הנהוג להרכיב בחתונה את החתן על הכתפיים ולרקוד אתו זמן ממושך במצב זה וד"ל.

ילקוט יוסף שובע שמחות א הערות פרק יד – מצות שמחת חתן וכלה אות ז: מכל מקום נראה שאין צריך לגעור במקילים בזה, שהרי החתן חושש שיפול, וממילא ליכא להאי חששא. וכיוצא בזה התירו בגמרא נדה (יג א) ברב יהודה לאחוז באמה ולהטיל מימיו, כל שהוא חושש שיפול. ובפרט שהוא ברבים… ואף שהבית יוסף שם סיים בדברי הסמ"ק, וגם כתב כן בלשון אבל שזה מורה קצת שכך דעתו נוטה, מכל מקום ממה שלא הביא חילוק זה בשלחן ערוך משמע דלא סבירא ליה כדעת הסמ"ק. ובפרט שהדעה החולקת היא דעת הרא"ש ושאר הראשונים כמו שכתב בבית יוסף. ולא מסתבר שיפסוק בזה כהסמ"ק לבדו. ולכן נראה להלכה שאין להקל במקום בעיתותא. ורק בנשוי שרי. וכנראה מטעם זה אמר לנו מרן אאמו"ר שליט"א, שעדיף יותר להנהיג להרימו כשהוא יושב על הכסא. [ומה שהחמיר בזה בשו"ת ציץ אליעזר… אינו מוכרח כל כך, ופוק חזי מאי עמא דבר].

משנה ברורה סימן ג: (כח) הנשוי – ואם עומד במקום שיש לו פחד שלא יפול אין להחמיר בנשוי כלל. [ארה"ח]:

ר' צדוק הכהן מלובלין – ספר הזכרונות מצות פריה ורביה פרק ב: אסור לרכוב על בהמה בלא אוכף אם יושב ירך מכאן וירך מכאן דאיברו מתחמם בבשר הבהמה (נדה י"ד א). עיין ברש"י (שם ד"ה דמכף) משמע דוקא באוכף של עץ. ויש לעיין אוכף דידן שעושין של עור אפשר אין מועיל וצריך לי עיון. מיהו מי שאינו מורגל לרכוב ובעית אי נמי הרוכב במקום סכנה או בלילה איכא ביעתותא נראה דשפיר דמי. וכן הרוכב למקום קרוב אפשר דשפיר דמי דבזמן מועט לא יתחמם. אלא דאם כן נתת דבריך לשיעורין וצריך עיון…