ריצוי ציץ

ריצוי ציץ: כפרה של קרבן טמא המתאפשרת על ידי הציץ.

 

מבוא: נאמר בתורה לגבי הציץ: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל… והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'"[1]. כלומר: פרט להיות הציץ אחד מבגדי הכהן הגדול, יש לציץ חשיבות בפני עצמו, בפעולת הריצוי המתבצעת על ידו. פעולה זו יכולה לאפשר את הקטרת הקרבן הטמא או את זריקת דמו, והיא מחשיבה אותו ככשר לעניינים נוספים כמו חיובי מעילה ופיגול ואכילת קרבן הפסח[2]. כמה חילוקי דינים נתבארו בדברי חז"ל בעניין ריצוי הציץ, וכפי שיבואר.

 

ריצוי הציץ על הטומאה: ריצוי הציץ נאמר דווקא בפסול של טומאה, אבל לא בפסול אחר, כמו בפסול יוצא[3].

טומאה בציבור: לפי השיטה המקובלת להלכה, כי הטומאה דחויה בציבור, יש צורך בציץ על מנת להקריב את קרבנות הציבור בטומאה[4]. אמנם, לפי השיטה שהטומאה הותרה בציבור, אין צורך בציץ בשביל קרבנות הציבור כלל[5].

עודו על מצחו: לפי השיטה שהטומאה דחויה בציבור, הציץ מרצה אף כאשר הוא אינו מונח על מצחו של הכהן הגדול; אולם לפי השיטה שהטומאה הותרה בציבור, ריצוי הציץ – שהוא רק בקרבן יחיד לשיטה זו – יכול להיות רק כאשר הציץ מונח על מצחו של הכהן הגדול[6]. ויש מי שסובר שמחלוקות אלו אינן תלויות אחת בשניה, ולדעתו אף בקרבן ציבור הציץ מרצה רק כשהוא על מצח הכהן הגדול[7].

 

על מה מרצה הציץ? יש אומרים, כי הציץ מרצה רק על טומאת בשר ולא על טומאת האדם[8]. ויש אומרים, כי הציץ מרצה גם על טומאת האדם[9]. כמו כן, הציץ מרצה על טומאה שלא היתה ידועה כלל, הנקראת טומאת התהום[10].

ריצוי על אכילות: קרבן פסח הוא הקרבן היחיד שהציץ מאפשר לא רק את הקרבתו אלא אף את אכילתו[11]. ויש סוברים כי הציץ מרצה על האכילות אף בשאר קרבנות הציבור, לעניין החשבתם כקרבנות כשרים[12]. ויש מי שסובר, כי הציץ תמיד מרצה על האכילות[13].

זמן הריצוי: יש מי שסובר, שריצוי הציץ מתבצע בשעת הטומאה[14]; ויש סוברים, כי הריצוי מתבצע בשעת ההקרבה[15].

ריצוי בקרבן יחיד: בניגוד לקרבן ציבור, שניתן להקריבו אף לכתחילה באמצעות הציץ המרצה, בקרבו יחיד לכתחילה אין לזרוק את הדם בטומאה, ורק בדיעבד הציץ מרצה אם זרקו[16].

ריצוי במזיד: יש סוברים, שמה שהציץ מרצה בדיעבד, היינו אף אם זריקת הדם נעשתה במזיד (ולשיטה זו הטומאה צריכה להיות בשוגג)[17]; ויש סוברים, כי בניגוד לשאר הקרבנות שהזריקה מרצה אף במזיד, בקרבן פסח הציץ אינו מרצה במזיד[18].

קרבן גויים: הציץ מרצה דווקא על קרבנות של ישראל, אבל קרבן שהובא על ידי גוי ונטמא – הציץ אינו מרצה עליו[19].

 

 

[1]  שמות כח, לח.

[2] ראה בהרחבה בשערי היכל על פסחים מערכה קב.

[3] משנה בזבחים פב, א ובמנחות כה, א; רמב"ם פסולי המוקדשין א, לד-לה.

[4] פסחים עז, א; רמב"ם ביאת המקדש ד, טו.

[5] פסחים שם ויומא ז, א.

[6] פסחים ויומא שם.

[7] רמב"ם ביאת המקדש ד, ח; ולביאור שיטתו ראה בשערי היכל על יומא מערכה ו, ובהרחבה בחוברת "כתר כהונה" פרק ד.

[8] שבועות ט, ב; וראה תוספות יומא ז, ב ד"ה מכלל.

[9] תוספתא פסחים ו, ה; רמב"ם ביאת המקדש ד, ז; וראה ביאור המחלוקת בחוברת "כתר כהונה" פרק ג.

[10] פסחים פ, ב; רמב"ם שם.

[11] פסחים עז, א – שכך כולם סוברים פרט לרבי יוסי; וכן כותב המאירי שם עז, ב.

[12] רמב"ם ביאת המקדש שם, וכפי שמבארו הלחם משנה בפסולי המוקדשים שם.

[13] ר"י ב תוספות פסחים עח, א ד"ה הא; חזון איש מנחות לב, לה בדעת הרמב"ם; וראה בשערי היכל לפסחים מערכה קב.

[14] רש"י יומא ז, ב ד"ה בין.

[15] יד רמה סנהדרין יב,  ב, וכן נראה מהרמב"ם שם כפי שמבארו הרדב"ז, ומבואר עוד בכתר כהונה שם.

[16] פסחים עח, א; רמב"ם פסולי המוקדשין א, לד.

[17] רבינו חננאל פסחים פ, ב וכדעת רבי שילא שם.

[18] רמב"ם קרבן פסח ד, ב וראה בשערי היכל על פסחים מערכה קי.

[19] זבחים טו, ב; והרמב"ם השמיט, ודנו בהשמטתו כמה מחברים: נזר הקודש למעילה דף ה, איילת השחר לזבחים שם, ועוד.