קרבן הפסח בזמן הזה

בס"ד

קרבן הפסח בזמן הזה

שמות יב,כד: ושמרתם את הדבר הזה – לחק לך ולבניך עד עולם.

רמב"ן: ושמרתם את הדבר הזה. הוא דבר הפסח עצמו שאמר למעלה ושחטו הפסח…

 

פסחים דף ג עמוד ב: ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, אמר, כתיב כל בן נכר לא יאכל בו, כל ערל לא יאכל בו ואנא הא קאכילנא משופרי שופרי. אמר ליה רבי יהודה בן בתירא: מי קא ספו לך מאליה?  אמר ליה: לא. כי סלקת להתם אימא להו: ספו לי מאליה. כי סליק אמר להו: מאליה ספו לי. אמרו ליה: אליה לגבוה סלקא. אמרו ליה: מאן אמר לך הכי? א"ל: ר"י בן בתירא, אמרו: מאי האי דקמן? בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה הוא, וקטלוהו.

תוספות: ורבי יהודה בן בתירא שלא עלה לרגל י"ל שלא היה לו קרקע או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה א"נ נציבין חו"ל היא…

שו"ת מהר"ץ חיות סימן ב: נראה לי דמעשה זו היה הרבה שנים אחר החורבן…

 

פסחים דף עד עמוד א: אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה.

ספר יוחסין מאמר ראשון: רבן גמליאל דיבנה זה היה נשיא אחר חרבן הבית אחר ריב"ז והוא בן בנו של ר"ג הזקן והוא ראה זקנו וראה הבית…

רש"ש: ואם ניתן אמון לסופרי העמים אשר בן כוזיבא במלכו בנה ביהמ"ק… ולענ"ד נראה דעובדא דא הוה אחר החורבן… זכר לפסח… וכבר הרשנו הרמב"ם בפ"ה דנזיר מ"ה לפרש משנה נגד הגמרא היכא דליכא נפקותא לדינא.

פסחים דף עב עמוד ב: מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש. לשחרית מצאו רבן גמליאל, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? א"ל: עבודה עבדתי. א"ל: כל דבריך אינן אלא דברי תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין?

 

סנהדרין דף יא עמוד ב: תא חזי מה בין תקיפי קדמאי לעינוותני בתראי, דתניא: מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו, ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות. אמר לו: טול איגרתא חדא, וכתוב: מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין, ואימריא ערקין, וזמנא דאביבא לא מטא, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין – דילמא בתר דעברוהו.

רש"י: דילמא בתר דעברוהו – לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו.

ר"ן: וצריך לומר, שאף לאחר החורבן היו מסתכלים בדברים הצריכים אילו היה בית המקדש קיים, שאם יבנה הבית בימיהם יהיו העניינים על מכונם.

העמק דבר ויקרא פרק כו פסוק לא: ולא אריח בריח ניחוחכם – דאע"ג דהמקדש שומם מכל מקום אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו, וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני, דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח, היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאיתא בסנהדרין פ"א שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים, מכל מקום לא אריח וגו', אבל רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח משא"כ כל הקרבנות…

 

כפתור ופרח פרק ו: שרבינו יחיאל דפריש ז"ל אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה.

שאילת יעבץ חלק א סימן פט: ונראה שרוצה לומר, שר"ח ז"ל היה רוצה להקריב תמידין ומוספין… אכן י"ל שקרבן פסח בלבד הוא שרצה להקריב, וכמ"ש מדעתי ת"ל להלן והוכחתי לקמן שהיו מקריבין אותו חכמי המשנה בדור הסמוך לחורבן, והוא ג"כ דוחה הטומאה. ואמנם חכמי התלמוד עדיין היה להם מי חטאת כדאמרינן חברייא מדכן בגלילא.

נודע ביהודה מהדורה קמא – אורח חיים סימן לה: והנה ראיתי בספר כפתור ופרח שהקשה למה לא נקריב תמידין ומוספין וכל קרבנות צבור ופסחים בזה"ז שהרי מקריבין אף על פי שאין בית…

 

שו"ת תורת חיים (גרי"ח זוננפלד) סימן קי: [מכתב מהרב שמעון סופר] אולי הגיע עת דודים באתערותא דלמטה לתן לנו חן להרשות לנו לבנות מזבח להקריב עלי' קרבנות כאשר הי' בתחילת בית שני וכאשר הוא בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ב שתחילה יבנה בית המקדש, לכל הפחות מזבח להקריב עלי' קרבנות… [תשובת הרב] לצערנו הגדול לא נכונה הידיעה שהגיעה לאזני כת"ר כי ניתן כבוד לישראל מהממשלה קצת להתנהג הכל ע"פ התורה והמצוה…