דין גר עמוני ומואבי בימינו

בס"ד

גר עמוני ומואבי בימינו

דברים פרק כג: (ד) לֹֽא־יָבֹא עַמּוֹני וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד־עוֹלָֽם: (ה) עַל־דְּבַר אֲשׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַֽלְלֶֽךָּ… (ז) לֹא־תִדְרשׁ שְׁלֹמם וְטֹבָתָם כָּל־יָמֶיךָ לְעוֹלָֽם:

נחמיה פרק יג: (א) בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד־עוֹלָֽם… (ג) וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת־הַתּוֹרה וַיַּבְדִּילוּ כָל־עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל:

ידים פרק ד משנה ד: בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה אמר לו ר' יהושע מותר אתה… אמר לו רבי יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיה י) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כביר יושבים א"ל ר"ג הכתוב אומר (ירמיה מט) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וכבר חזרו א"ל ר' יהושע הכתוב אומר (עמוס ט') ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו. התירוהו לבא בקהל.

תוספתא ידים פרק ב: אמר להן רבן גמליאל אף מצרי כיוצא בזה אמרו לו מצרי נתן לה הכתוב קצבה שנ' מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה וישבו על אדמתם.

תוספתא קידושין פרק ה: אמ' ר' יהודה בנימן גר מצרי היה לו חבר מתלמידי ר' עקיבא אמ' אני גר מצרי ונשאתי אשה גיורת מצרית הריני הולך להשיא לבני אשה בת גיורת מצרית כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל… אמר לו ר' עקיבא בנימין טעית הלכה משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות לא עמונים ומואבים במקומן ולא מצרים ואדומים במקומן…

מלבי"ם נחמיה פרק יג: ויהי, אז הבדילו כל ערב, היינו הגרים העמונים והמואבים שנתערבו ביניהם, ואף דאנן קיי"ל שעתה נתבלבלו האומות וכל דפריש מרובא פריש… י"ל שאז היו עדיין עמונים ידועים ביחוסן (כי עקר הבלבול הוא מנבוכדנאצר כמ"ש התוס' במגילה דף י"ב וביבמות דף ע"ו) וזה היה אחר החורבן והיו עדיין מן האומות האלה שלא נתערבו.

מגילה דף יב עמוד ב: ויאמר המלך לחכמים, מאן חכמים – רבנן… אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו, ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות. זיל לגבי עמון ומואב, דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה. וטעמא אמרו ליה: דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר.

תוספות: זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא – וקשה דהא פרק תפלת השחר (ברכות דף כח.) פריך וכי עמון במקומו יושב והלא בא סנחריב ובלבלו לכך פר"ת דגרסינן הכא מואב לחוד דקרא נמי לא הזכיר אלא מואב דכתיב שאנן מואב ובברכות נמי לא גרסינן אלא עמון ומזה הטעם התירו ליהודה גר העמוני לבא בקהל אבל משמע דגרי אינך לא רצו להתיר לבא בקהל לפי שלא בלבל סנחריב מצרים ולא בלבל מואב ומיהו קשה דבברכות משמע באותה שהבאתי שסנחריב בלבל עמון ובירמיה חשיב להו באותן שהגלה נבוכדנצר וי"ל לפי שסנחריב היה ראשון שבלבל נקרא הכל על שמו… אבל ודאי עיקר החורבן היה ע"י נבוכדנצר.

ספר יראים סימן מב: יש לתמוה מנין לנו להתיר מטעם בלבול והלא כל העולם כלו לאו דוקא שהרי מואב לא נתבלבל כאשר פרשתי למעלה [סימן ל"א ל"ב], וכאשר יצא מואב מן הבלבול יש להוציא אומות אחרות וי"ל שהכל לאו דוקא עד שיעיד עליו הכתוב בפירוש כאשר העיד על מואב… אי נמי שכל העולם שנתבלבל ומואב. והתם במגילה שאמרו סנהדרין לאחשורוש זיל לגבי מואב דלא גלו לדחות עצמם שלא לידון ושתי אוקמוה לאחשורוש דוקא דשאנן מואב קודם בלבולו של סנחריב נכתב. למעלה בלאו דעמוני ומואבי פי' ההוא דמגילה פי' נכון. זיל לגבי עמון ומואב שאינם גולים עתה שחזרו ונתיישבו בארצם אבל אינם בגלות וכמיושבים בארצם מיושב יותר כדכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וגו' ואינו אומר שלא גלו מעולם.

תפארת ישראל – יכין מסכת ידים פרק ד: לכן המחוהו חכמי ישראל לאחשורוש לחכמי עמון שעדיין עכ"פ נשארו קצת מהן במקומן, משא"כ ישראל אין גם אחד שנשאר במקומו, או י"ל דהא דקאמר הכא שסנחריב בלבל כל האומות, הרי לא קאמר הגלם רק מלת בלבלם, משמע שעשה תערובות מיושבי הארצות, והתערבו בתושבי עמון הרבה מאומות אחרות… ואפילו הכי נשארו כולם בארצם, ולהכי שפיר קאמרו ליה לאחשורוש, מדעדיין היו ידועים בימיו, שישאל להן מדלא הלכו עדיין כלל בגולה, אבל בימי ר"ג ור' יהושע כבר היה גם במקומותם תערובות גמור, שלא נודע מי הוא מעמון ומי מאומה אחרת, א"נ גם בימי אחשורוש כבר נדו הלכו כולם מארצם על ידי גלות נבוכדנאצר, והא דקאמרי ליה זיל לגבי עמון ומואב, רק למשל בעלמא נקטו הנך, משום דבהו כתיב קודם שהוגלו, ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו, אבל לעולם התכוונו לאומת בבל בעצמה שהן לא הוגלו מעולם לא מסנחריב ולא מנבוכדנאצר, תדע דהרי מצינו דוגמתו בשבת [קמ"ה ב'] ששאלו למה עופות שבבבל שמנים, והשיב לו מפני שלא גלו, ומייתי נמי הך קרא גופא שאנן מואב מנעוריו וגו'…

שער המלך הלכות איסורי ביאה פרק טו: ולכאורה היה נראה דדוקא גבי ממזר הוא דשרינן ממזר ספק וקהל ספק משום דאיכא בהו יתורא דקהל אבל גבי עמוני ומואבי כיון דלית לן יתורא דקרא אפי' עמוני ספק וקהל ספק אסור ד"ת וכן מוכח מההיא דפרק תפלת השחר דכ"ח דאמרינן בו ביום בא יהודה גר עמוני א"ל מאי אני לבוא בקהל כו' א"ל ר"י וכי עמון ומואב במקומן הם עומדים כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות וכל דפריש מרובא פריש ומה"ט מסיק התם דהתירוהו לבא בקהל הרי משמע דדוקא משום טעמא דכל דפריש מרובא פריש הא לא"ה אי הוה ספק שקול היו נאסרים כולם ולא אמרינן עמוני ודאי הוא דלא יבא הא עמוני ספק יבא כדאמרינן גבי ממזר וכ"כ הרב אליהו רבה… והנך רואה כמה מהדוחק בתי' זה ולכן נראה ודאי דאף בעמוני ומואבי וכל הני דרשינן ודאי הך דרשא בקהל ודאי הוא דלא יבא וכן עמוני ודאי הוא דלא יבא והיינו טעמ' דכיון דכת' רחמנ' תרי קהל למשרי קהל ספק ולא ידעינן אהי מינייהו קאי דרשינן ליה אכולהו דהי מנייהו מפקת… ומה שהכריח הרב ז"ל מההיא דפרק תפלת השחר דצרכינן לטעמא דכל דפריש נראה דאין ראיה כלל דמשום הכי אצטריכו לטעמא דכל דפריש לענין שיהא מותר לבא בקהל אפילו מדרבנן דאי הוה ביה ספק שקול אף על גב דמן התורה שרי אפילו הכי מדרבנן מיהא אסור דומייא דממזר ושוב ראיתי להתוספות ז"ל פרק הערל דע"ח שמבואר מדבריהם כמ"ש…

שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מו: על דבר הגר שבא מארץ איטליא, נסתפקתי אם מותר בישראלית. כי צ"ע אולי יש לחוש בזמן הזה שלא לקבל גרים מרומיים ומארצות שסביבות רומי שידוע שנתיישבו מאדומיים, ועל כן אנו קוראין אותן מלכות אדום… ותו בר מן כל דין אפי' לא היו קרויים אדום, ניחוש להו למיעוטא בדוכתייהו היכי דקביעי, הני נמי חשיבי קביעי התם, ואפי' ר"י אפשר דמודה. אפי' בעמון ומואב במקומן, היכי דהוו קביעי, כמו שהוכחתי שם בראיה ברורה מספ"ק דיבמות, דאפי' לא אזלינן בתר שמא חיישינן להו… ותדע מדפסיק הרא"ש ז"ל גבי מצרי שאסורו נוהג גם בזמננו. עם שגם עליהם עבר כוס המלחמות מגוים רבים ועצומים הרבה פעמים, ולא עוד שנעקרה מלכותם ושמם לגמרי, שהרי ארץ מצרים לישמעאלים תחשב היום. והגרים בה ישמעאלים יקראו בשמם. ואעפ"כ באסורם הם עומדים לדעת הרא"ש והעומדים בשטתו, לפי שלא מצינו להם גלות שלמה שתבטל קביעותם לגמרי… על כן נ"ל שראוי לצאת ידי ספק של תורה. ולמנוע מהשיאו ישראלית. אלא יחזר אחר גיורת…

שולחן ערוך אבן העזר סימן ד סעיף י: האידנא נתבלבלו כל האומות. לפיכך עמוני ומואבי ואדומי שנתגיירו, מותרין לבא בקהל מיד. דכל דפריש מרובא פריש ואנו תולים שהוא מרוב אומות שהם מותרים מיד. להרמב"ם הוא הדין למצרי. ולהרא"ש, מצרי באיסורו עומד.