פרסומי ניסא

בס"ד

פרסומי ניסא

ברכות דף יד עמוד א: בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא: בהלל ובמגילה מהו שיפסיק? אמרינן קל וחומר: קריאת שמע דאורייתא פוסק – הלל דרבנן מבעיא, או דלמא פרסומי ניסא עדיף? אמר ליה: פוסק ואין בכך כלום.

שבת דף כג עמוד ב: אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו? קידוש היום עדיף – דתדיר, או דילמא: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא? בתר דאבעיא הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.

שבת דף כד עמוד א: איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא – לא מדכרינן, או דילמא: משום פרסומי ניסא מדכרינן? אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר – מזכיר בהודאה.

פסחים דף קיב עמוד א: ואפילו מן התמחוי וכו'. פשיטא! לא נצרכא אלא אפילו לרבי עקיבא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות – הכא משום פרסומי ניסא מודי.

מגילה דף ג עמוד ב: בעי רבא: מקרא מגילה ומת מצוה הי מינייהו עדיף? מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא, או דלמא מת מצוה עדיף – משום כבוד הבריות? בתר דבעיא הדר פשטה: מת מצוה עדיף. דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

רש"י שבת דף כב עמוד א: פסולה – דלא שלטא בה עינא למעלה מעשרים אמה, וליכא פרסומי ניסא.

מאירי שבת דף כא עמוד ב: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ לפרסם את הנס לעוברי דרכים…

מרדכי: ויכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק ומשם ואילך ליכא פרסומי ניסא ואין מצוה בהדלקתם והני מילי לדידהו שהיו מדליקין חוץ לפתח ואין היכר אלא לבני רה"ר אבל אנו שמדליקין בפנים ואין היכרא רק לבני הבית יכול להדליק כל הלילה עד עמוד השחר.

רבינו יונה על הרי"ף ברכות דף לג עמוד א: ויש שהיו אומרים שנפטרת בברכה ששומעת מבעלה או מאדם אחר בלשון הקדש אף על פי שאינה מבינה אותו ומביאין ראיה מענין מגילה דאמרי' (מגילה ד' יז א) הלועז ששמע אשורית יצא ואילו בשאר לשונות אמרי' שאם שמע אותה בלשון שמבין יצא (שם יח א) כגון גפטית לגפטיים יונית ליונים אבל יונית לגפטיים או גפטית ליונים לא יצא וה"נ אם שומעת בשאר לשונות שאינה מבינה לא יצאה אבל אם שומעת בלשון הקדש אף על פי שאינה מבינה יצאה ואין זה נראה משום דלא דמי הא למגלה דבמגלה הוי טעמא משום פרסומי ניסא וכששומע אותה אשורית הא איכא פרסומי ניסא ולא חיישינן אם היא אינה מבינה אבל ברכת המזון שאינה תלויה בפרסום ודאי צריכה שתבין הדברים.

מאירי מגילה דף ה עמוד א: מנהג פשוט מדברי הגאונים כשקורין את המגלה להיותם פושטים אותה כאגרת לפרסם את הנס ולא לכרכה כספר תורה.

רשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) ברכות דף יד עמוד א: ועיין בשו"ע (או"ח תרע"א ס"ז) שפסק המחבר שמדליקין נרות חנוכה בביהכ"נ בברכה, וכתב הגר"א (בביאור הגר"א שם) "ראיה מהלל בליל פסחים שנתקן על הכוס ואומרים בביהכ"נ משום פרסומי ניסא כמ"ש בירושלמי". ומבואר דזהו דין מיוחד במצוות של פרסומי ניסא לפרסם את הנס ברבים, ולכן בהלל בליל פסח שהוא הלל על הנס (כדמבואר בתוס' סוכה דף לח א ד"ה מי שהיה), ובהדלקת נר חנוכה, חל דין לקיימן בביהכ"נ בציבור משום מצות פרסומי ניסא. וא"כ נראה פשוט דדין זה אינו נוהג אלא בציבור משום דיש קיום מיוחד במצוות פירסומי ניסא לפרסם את הנס ברבים. ויוצא מזה נפק"מ לדינא, דלשיטת הגר"א שקיום הלל בביהכ"נ הוא מדין פרסומי ניסא, והוי קיום מיוחד דפרסום הנס ברבים, י"ל שיחיד המתפלל ביחידות אינו קורא הלל בליל פסח. משא"כ לפי"ד הגר"ח זצ"ל דהלל בביהכ"נ חל מדין הלל דיו"ט – ומדין "השיר יהיה לכם כלל התקדש חג", י"ל דאף יחיד יאמר הלל.

שו"ת להורות נתן חלק יב סימן נא: כתב הב"י (או"ח סי' תרע"ז), כתוב בארחות חיים שמי שהלך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בליל חנוכה, אף על פי שאין לו בית מיוחד שמענו שהרבינו משולם היה נוהג להדליק ולברך זכר לנס ע"כ, עוד שם, מי שבא בספינה או שהוא בבית עכו"ם מדליק בברכות ומניחם על שולחנו, ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדליקין עליו בגו ביתיה לא בעי לאשתתופי, דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו עכ"ד. ומבואר, דאע"ג דליכא שם שום איש מישראל מכל מקום חייב להדליק בשביל עצמו, ואין צורך בפרסום הנס לאחרים דאין זה לעיכובא. דפשוט דפרסום הנס שייך רק לגבי ישראל ולא לגבי נכרים, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ד מחנוכה הי"ב), מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאוד וצריך אדם להזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא' והודיה לו על הנסים שעשה לנו עיין שם, ומבואר דפרסום והודעת הנס הוא כדי להוסיף בשבח והודיית השי"ת, וזה שייך רק כלפי ישראל שמודים ומשבחים על הנס ולא לגבי נכרים, וכהא דפסחים (קיח ב) מאי דכתיב הללו את ה' כל גויים וגו' כי גבר עלינו חסדו, אומות העולם מאי עבידתייהו, ופירש רשב"ם אומות העולם מאי עבידתייהו לשבוחי משום דעלינו גבר חסדו הא עלן לשבוחי עיין שם, הרי דנכרים אינם משבחים להקב"ה על הנסים הנעשים לישראל. וא"כ חיוב פרסומי ניסא דחנוכה הוא רק כלפי ישראל שצריך לפרסם את הנס לישראל. והא דמדליק אף במקום שאין שם ישראל כלל, היינו משום דאיכא פרסומי והודעת הנס לעצמו, וכמש"כ הארחות חיים שידליק ויברך זכר לנס.

הרחב דבר בראשית פרק מג פסוק לד: וישתו וגו'. נראה לומר באשר היו חייבים להודות לה' שמלטם מן החשד של מרגלים, והרי השלטון ידע והכיר כי כנים המה, ופייסם הרבה על החשד. וכמו שהיה בבהמ"ק נהוג להביא תודה ובשעת אכילת התודה לפרסם את הנס ולספרו כדכתיב לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא, וכמש"כ בספר ויקרא ז' י"ג, כך היה הנהוג בעוד שלא היה זה הקרבן, או במקום שא"א להביא קרבן, לברך על כוס יין כדכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.