פיצול מנייני תפילה

בס"ד

פיצול מנייני תפילה

שו"ת הריב"ש סימן רנג: גם מה שאמרת, אם באו יחידים לעשות להם מדרש לתפלה, וקמו אנשים למנוע; אם נתן לשמוע? ודאי משתקין אותו בנזיפה, שמעכבין את הרבים מלעשות מצוה, ואין עון גדול מזה. וכבר מנה הרמב"ם ז"ל זה, באותן כ"ד דברי' שב"ד נזקקי' לנדות העובר; ואיתא בירושלמי דמועד קטן (פ"ג ה"א): מעכב רבים מלעשות מצוה, צריך נדוי. ואם נותנין טעם לדבריהם, מפני ישוב הבית הכנסת, שלא תחרב, אז הקהל מעיינין בדבר, ועושין תקנה לקיים את שתיהן.

רמ"א חושן משפט סימן קסב סעיף ז: ויכולין בני הכנסת לתקן שכל מי שיש לו מקום שאינו צריך לו שישכירנו בקצבה הנראה להם. ואם רוצים לבנות להם ביה"כ אחר, או יחידים הבאים לבנות להם ביה"כ, אין אחרים יכולין למחות בידם, והמוחה ראוי לנזיפה.

מגן אברהם סימן קנד ס"ק כג: ומדברי הרא"ם ח"א נ"ג נראה שס"ל דאם הב"ה מכילה אותם אסורים ליפרד.

שער הציון סי' קנ: משום דברב עם הדרת מלך ועוד שע"י התחלקות באים כמה מכשולים והזקות לצדקות וללמוד תורה בצבור…

ערוך השולחן אורח חיים סימן קנ: ונ"ל דאפילו יש להם מקום להתפלל במניין ששוכרים בית להתפלל מ"מ אם מצבם מורה שביכולתם לבנות בהכ"נ יכולים לכוף זה את זה אבל כשיש להם בהכ"נ אחד אין יכולים לכוף זה את זה לבנות עוד בהכ"נ אף שהראשון צר להם דכל אחד יכול לומר לדידי די זה הבהכ"נ…

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תעב: וכבר נשאל מלפני אחד מגדולי הדור ז"ל על מקום שנתיישב שם ארבעה קהלות וקהל אחד מהם עשו הסכמה שלא יצא אחד מהם להתפלל חוץ מפני תקנת ענייהם לפי שהיו מחולקות בכל עניניהם בצדקות ובמסים וארנוניות ויצאו מקצתן להתפלל בקהל אחר גם מאותם שלא עשו הסכמה יצאו להתפלל באותו הקהל עצמו ושאלו האם טובי העיר אותם הקהלות שלא עשו הסכמה כשרים לדון בין שתי הקהלות או לא לפי שהם נוגעין בדבר והשיב כיון שלא עשו הסכמה אינם נוגעין בדבר למדת ממנה שבלא הסכמה רשאין לצאת להתפלל. ואותם שהסכימו אינם רשאין לעבור על הסכמתן דאי לת"ה גם שני הקהלות נוגעין בדבר הם כיון שיכולין לכופן להתפלל עמהם ולא מצא הרב המשיב טעם לומר שהם נוגעין בדבר אלא מטעמא דכתיבנא דברוב עם הדרת מלך וניחא להו שיהיו רבים בב"ה שלהם דבהכי ניחא להו טפי. וכל זה בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה. אבל אם חלק לבם יותר טוב הוא שיתפללו כל כת לעצמה ולא שייך הכא לא חזקתו ולא חזקת אבותיו כדכתיבנא. ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוקה טובה ח"ו דקרא כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו וגו' אלא צריך להשתדל שיהיו לב אחד לאביהם שבשמים ואם אי אפשר אלא שתמיד הם מתקוטטין והם במחלוקת דחה הרע במיעוטו.

שו"ת שואל ונשאל חלק ב – אורח חיים סימן טז: ועוד דאפילו נימא דהריב"ש דנקט מדרש לאו דוקא וכל שבא לפתוח בה"כ אחרת חשיב ליה מצוה מ"מ נראה דאין זה אמור רק במי שבא לפתוח בהכ"נ ולהקדישה לרבים שיש בזה מיהא מצוה שמזמין מקום לרבים להתפלל בו כל בי עשרה דעכ"פ הרי הוסיף על בתי כנסיות שבעיר בה"כ אחרת אבל שיהיו מתפללים בחצר או בחדר או בבית של יחיד שאינו מוקדש אלא הוא חול גמור נראה דאין כאן מצוה בזה… ואם יהיה האופן שבמקום זה רוצים לקבוע בהמ"ד שילמד איזה ת"ח הראוי ללמד ארבע אמות הלכה לתלמידים או שרוצים לקנות ספרים ולפתוח בהמ"ד הנז' לכל מי שבא ללמוד. אפילו אם לא יקדישהו נראה דבכה"ג איכא מצוה דת"ת כנגד כלם. וכן אם בא להקדישו אפילו שאינו אלא לתפלה לבד מצוה איכא כמתבאר מדברי הריב"ש ז"ל ובכה"ג יש לב"ד לעיין ולתקן תקנות שלא יחרב בהכ"נ הראשון שקרוב לו. אבל בל"ז א"ץ לא לפתחו ולא לעיין בו.

שו"ת שיבת ציון סימן קח: הגם שבהפרדת בית הכנסת יש בה חלוקים ועיין בריב"ש בסוף תשובה רנ"ג היינו כשבאים להפרד זה מזה אבל אם כבר נעשה מעשה ונפרדו לא אוכל לדון כעת בזה והריב"ש כתב רק מטעם ישוב בית הכנסת שלא יחרב עושין תקנות לקיים שתיהן, והיינו אם לא היה לקהל קובין יכולת להחזיק בית הכנסת היה מקום לפלפל בזה, אבל כיון שיש לאל ידם להחזיק הבית הכנסת עם כל צרכיהם לעצמם אין שתי הקהלות האלה משועבדות זו לזו כלל.

שו"ת באר יצחק חלק אורח חיים סימן כד: עיר אחת שיש שם בהכ"נ מכבר וזה מקרוב יצאו מקצת אנשים מבהכ"נ הנ"ל להתפלל בפני עצמם, וכעת תובעים חלקם מן ההכנסות לבהכ"נ הישן וגם תובעים חלקם מן הספרים וכלי הקודש של בהכ"נ הישן, ומעכ"ת פסק דאינם יכולים לתבוע כלל ולגרוע זכות הבהכ"נ הישן והאריך בזה בדברים נכונים, הנה גם דעתי מסכמת לזה, כי ברור הוא דאינם יכולים להסיג גבול שגבלו ראשונים, כי אף לכתחלה אם רוצים מיעוט אנשים לבנות להם בהכ"נ אחר במקום שיש בהכ"נ ישן ומחזיק את כולם יכולים הרוב לעכב על המיעוט שלא יהיו יכולים להפרד ולבנות בהכ"נ אחר…

שו"ת שמחת כהן או"ח סימן מה: ומזה נ"ל ברור שאין כוונת הריב"ש ז"ל על מצות ביה"כ גופא אלא על הרבים שמתפללים בה כי ע"י ריבוי בתי כנסת בעיר יהיה נקל לאנשים המתפללים לבא ולא יתעצלו מחמת ריחוק מקום או שלא השכימו לבא בזמן התפלה במנין של אותו בית כנסת [או מצד שיש אנשים שמוכרחים לבא במוקדם שמוכרחים ללכת לעבודתם ואינו מתאים להם זמן התפלה של אותו בית כנסת] וכיוצ"ב מהסיבות הגורמות שיתבטלו מלהתפלל בצבור, וע"י ריבוי בתי כנסיות בעיר יכולים לבא להתפלל וא"כ המעכב בזה הוא מונע את הרבים מלעשות מצוה דהיינו אותם המתפללים בצבור, משא"כ בעירנו שכבר נמצאים הרבה בתי כנסת א"כ אין שום מצוה ע"י ביה"כ זה החדש ואדרבה יוצא מזה נזק לביה"כ הישן נראה דמודה הריב"ש ז"ל שאין קפידא לעכב על ידם.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן מו: והטעם פשוט משום דיש מעלה בעוד ביהכ"נ לאלו שרחוקים מביהכ"נ הראשון שלפעמים יקשה להם לילך לביהכ"נ וכשיהיה עוד ביהכ"נ שקרוב להם ילכו לביהכ"נ ויתפללו בצבור וישמעו קדיש וקדושה וזה עדיף ממעלת ברוב עם וגם בלא זה לאפושי קדושה עדיף. ולכן מסתבר שאף הרא"מ שהביא המג"א שפליג וסובר דאם ביהכ"נ האחד מכילה אותם אסורים ליפרד הוא רק מטעם שכיון שעד עתה מקיימים ברוב עם אין למנוע מעלה זו בשביל מעלות האחרות שיהיה בשני בתי כנסיות אף שהם עדיפי, משום דסובר הרא"מ דאין לבטל אף מצוה קלה בשביל מצוה גדולה, וא"כ כשהוא להיפוך שיש שני בתי כנסיות יודה גם הרא"מ שאסור לבטל השנים ולבנות רק אחד גדול עוד מכ"ש.

שו"ת יביע אומר חלק ו – אורח חיים סימן י: וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק, שנשאל במחלוקת שבעיר אחת, עד שחלק מהקהל נפרד להתפלל נוסח ספרד וכו', וכתב, שבאמת אף על פי שכ' המג"א שלכל מנהג ונוסח תפלה יש שער למעלה ואין לשנות, מ"מ נ"ל כי מי שנפשו חשקה בנוסח ספרד שפיר דמי, ולא אמר ע"ז המג"א, כי מצינו בחובת הלבבות שלכל מצוה שאדם מוצא בנפשו חשק לעשותה, בודאי שיש לה שייכות לנשמתו ביותר, וזש"ה מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, שהשי"ת נותן בנפשו החפץ לאותו מעשה טוב, וכבר נתפשט המנהג בהרבה קהלות שהאנשים שרוצים להתפלל בנוסח ספרד עושים להם מנין בפני עצמם, ואין בזה משום לא תתגודדו וכו', עכת"ד… ויש סיוע לזה מתשו' הרדב"ז, שכשם שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, כך אין אדם מתפלל אלא במקום שלבו חפץ. ואל יתפלל אדם במקום שטורד מחשבתו ומבטל כוונתו, כמ"ש בעירובין, ולכן יחיד או רבים שיש להם איבה או כעס עם הצבור אין תפלתם רצויה, ואסור להם להתפלל שם, כי תהיה מחשבתו טרודה ולא יוכל לכוין בתפלתו, וכ"ש כשהכעס עם מנהיגי הקהל וגבאי בהכ"נ, ואף על פי שברוב עם הדרת מלך, כיון שלבותיהם חלוקים אין קילוסן עולה יפה, ולפיכך נהגו בכל קהלות ישראל שכל בני עיר ולשון אחד עושים להם קהל בפני עצמו וכו', ואי לא דמסתפינא אמינא שטוב לאדם להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם. לכן יפה עשו אלו שנפרדו מקהל המערביים ללכת להתפלל בקהל אחר וכו'…