עליית כהן לתורה ראשון

בס"ד

עליית כהן לתורה ראשון

גיטין דף נט עמוד א-ב

אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום…

גמ'. מנה"מ? אמר רב מתנה, דאמר קרא ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי, אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי… תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו – לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון. א"ל אביי לרב יוסף: מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! א"ל: דאורייתא, ומפני דרכי שלום. כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתי': דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום! אלא אמר אביי: לכדמר; דתניא: שנים – ממתינין זה לזה בקערה, שלשה – אין ממתינין; הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו – הרשות בידו; ואמר מר עלה: לא שנו אלא בסעודה, אבל בבהכ"נ לא, דאתו לאינצויי. אמר רב מתנה: הא דאמרת בבהכ"נ לא, לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני ובחמישי לא. איני? והא רב הונא קרי בכהני בשבתות ויו"ט! שאני רב הונא, דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוו כייפי ליה.

רש"י: רב הונא – ישראל הוה.

כתובות דף כה עמוד ב: ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי, א"ל: מוחזקני בזה שהוא כהן, א"ל: מה ראית? אמר ליה: שקרא ראשון בבית הכנסת; בחזקת שהוא כהן או בחזקת שהוא גדול? שקרא אחריו לוי, והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו. ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא לוי, אמר ליה: מה ראית? אמר ליה: שקרא שני בבית הכנסת; בחזקת שהוא לוי או בחזקת שהוא גדול? שקרא לפניו כהן, והעלהו רבי יהושע בן לוי ללויה על פיו. ההוא דאתא לקמיה דריש לקיש, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא כהן, א"ל: מה ראית? [א"ל:] שקרא ראשון בבית הכנסת, א"ל: ראיתיו שחילק על הגרנות? אמר לו ר' אלעזר: ואם אין שם גורן, בטלה כהונה?

מגילה דף כח עמוד א: ולא ברכתי לפני כהן, למימרא דמעליותא היא? והא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שמברך לפניו, אפילו כהן גדול עם הארץ – אותו תלמיד חכם חייב מיתה… כי קאמר איהו – בשוין.

תוספות: כי קאמר איהו בשוין – וקשה מאי רבותא והא כתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון וי"ל דשוין לאו דוקא אלא כלומר שהכהן נמי תלמיד חכם אמנם אינו חשוב כמותו ואפי' הכי לא היה רבי פרידא רוצה לקרות לפניו וגם צריך לומר דשאר כהנים היו כפופים לרבי פרידא דאל"כ לא הוי רבותא כדחזינן פרק הניזקין (גיטין דף נט: ושם) דרב הונא לא הוי קרי בכהני אי לאו דרבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל הוו כייפי ליה ועי"ל דהא דאמר התם דרב הונא לא הוה קרי בכהני אלא משום דשאר כהני כייפו ליה היינו דווקא בשבתות וי"ט דאיכא כינופיא אבל בב' ובה' קורא שפיר בפני כהן אף על גב דלא הוי גדול כ"כ וכדיוקא זה יש בהדיא פרק הניזקין ורבי פרידא לא רצה לקרות בפני כהן אפילו בב' ובה' ורש"י פירש דהכא מיירי בברכת המזון וה"נ משמע לישנא דלא ברכתי מדלא קאמר ולא קריתי וברכת המזון לא נתקן להן משום דרכי שלום ואפי' הכי לא היה רוצה רבי פרידא לברך בפני הכהן.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת גיטין פרק ה משנה ח: דע שדבר זה המפורסם בכל מקום שיהא הכהן קורא בבית הכנסת ראשון בין שהיה תלמיד חכמים או עם ארץ, בין שהיה שם מי שגדול ממנו בחכמה או שלא היה, הרי הוא דבר שאין לו שום יסוד בתורה כלל, ולא נזכר דבר זה בתלמוד, ואינו הענין המכוון אליו בהלכה זו. ואני מתפלא מאד שגם אנשי "אלרום" נוהגים כן על אף היותם ניצולים ממגרעות המנהגות ומסברות האחרונים ותקנותיהם ואין אצלם אלא דברים המתאימים ללשונות התלמוד, ואיני יודע מאין בא להם הפגם הזה, אלא סדר הענין כפי שבא בקבלה הוא כמו שאבאר, הכהן קודם ללוי והלוי לישראל ואמר ה' וקדשתו כי את וכו', ובא בקבלה לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון. במה דברים אמורים כשלא היה שם גדול ממנו בחכמה כגון שהיו שם כהן ולוי וישראלים והיו כולם בדרגה אחת בחכמה ולא היו גדולים זה מזה, אז חוזרים אחרי קדימת היחס, ומקדימין הכהן ואחריו הלוי ואחריו הישראלי. ויבוא לך לשון זה בסוף הוריות אמרו אמתי בזמן שכולם שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכמים וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכמים קודם לכל דבר. ובלשונות התלמוד שאחד החכמים קרא בספר תורה ראשון בשבת ורבמי ורבסי הגדולים ביותר בכהני ארץ ישראל היו שם אלא שהוא היה גדול מהם בחכמה. וכן אמרו רב קרא בכהני, כלומר קרא ראשון במקום כהן מפני שהיה גדול בחכמה מן הכהנים שהיו שם ואין בזה שום מחלוקת. ועוד מן הכללים אצלינו שכהן שהיה ראוי לקרוא ראשון אם הרשה לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא ראשון הרי זה רשאי, אלא שאסרנו את זה מפני דרכי שלום, לפי שיכולה לבוא בכך מחלוקת, שיאמר השני למה הרשה לזה לעלות ולא הרשה לי כיון שהדבר תלוי בו, לפיכך אמרנו שיקרא הוא בעצמו ראשון ולא ירשה לזולתו, ועל ענין זה נתכוון בהלכה זו באמרו כהן קורא ראשון וכך באר התלמוד.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יח: בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל…

שולחן ערוך אורח חיים סימן קלה סעיף ד: המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות, (ומיהו אם יוכל לקרות עם הש"צ מלה במלה סגי בכך כדלקמן סי' קל"ט) (אבודרהם), שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה.

משנה ברורה: המנהג הפשוט – ר"ל אף דהרבה ראשונים סוברין דלא נעשה תקנה זו להקדים עם הארץ לפני החכם מ"מ המנהג כהפוסקים שסוברין דלענין קריאת התורה בביהכ"נ מפני דרכי שלום לא חילקו בזה. לפני חכם גדול – ואין כאן בזיון לכבוד התורה דכיון שכן המנהג אין כאן בזוי.

ביאור הלכה: לפני חכם גדול ישראל – ועיין בח"א בשם היש"ש דטוב ליזהר לכתחלה שלא לקרות לכהן ע"ה לפני ת"ח אם יש כהן חבר בביהמ"ד שאפשר לקרות אותו…

שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן כה: נפשם היפה בשאלתם יען לא נמצא בקהלתם כי אם כהן א' בבהכ"נ על הרוב דלא עביד עובדא דאהרן, לפעמים ימצאו ביום אחד כמה חיובים לעלות לתורה וביניהם הרב המופלא מרא דאתרי ומנהיגי קהל והכהן אינו רוצה למחול על עלייתו לתורה וכבר נתרבה ריב ומחלוקת עי"ז, והנה רוב או כל בני הקהלה מוסכמים לעשות תקנה קבועה באם יארע כן שיהיו כמה חיובים ובתוכם מופלגי העיר לקרותם לתורה ראשון ושלא לחוש לכהונתו של זה האם יכולים לעשות תקנה הלזו… הנה בודאי אם יכולים לפייסו בדברים או בשום ריצוי שיסכים גם הכהן עם התקנה כראוי ונכון לו, אזי תהי' תקנתם תקנה קבועה ואם שוב אחר זה יסרב הוא או כהן אחר על תקנה קבועה ומנהג ותיקוני יכולים להוציאו על כרחו או לקרות לפניו ישראל אפילו כשהוא בבהכ"נ… אבל להעבירו על דעתו על כרחו אין לנו…