עליית ילדות קטנות להר הבית

בס"ד

עליית ילדות קטנות להר הבית

כבר מיום לידתה של האשה, אם היא רואה דם, הרי שהיא טמאה בטומאת נידה (תוספתא לנידה ה,יד – מובאת גם בגמרא שם לב,א, וכן פוסק הרמב"ם איסורי ביאה ד,א, ומטמאי משכב ומושב א,ג). תופעה של ראיית דם מיד אחרי הלידה, היא תופעה רפואית מוכרת, אשר נזכרת גם בגמרא. מאחר שראיית הדם הזו מטמאה אותה, הרי שהיא אינה רשאית לעלות להר הבית בלי להיטהר. אולם יש מקום לשאול, עד כמה צריך לחשוש שמא ילדה ראתה דם בקטנותה, ועליה להימנע מלעלות להר הבית בגלל זה?

לכאורה, מאחר שאין אנו רגילים בדיני טומאה וטהרה, הרי שאף אם יצא דם מהילדה בקטנותה, דבר זה נשכח – ומאחר שיש איסור תורה בכניסת הטמאה (ואף בנוגע לילדים הקטנים מגיל מצוות, יש מצות שילוח טמאים החלה על הגדולים), הרי שאין לאפשר לילדות לעלות בלי להיטהר קודם לכן. אכן, על פי המבואר להלן, במציאות שלא ידוע לנו אם הילדה ראתה דם או לא, אין צורך לחשוש למציאות שמא היא ראתה דם, והיא בחזקת טהרה, ורשאית להיכנס להר הבית.

 

טומאת בנות כותים "מעריסתן"

המשנה במסכת נידה (לא,ב) אומרת: "בנות כותים נידות מעריסתן". כלומר, כבר בקטנותן אנו מתייחסים אליהן כאל טמאות, מאחר שאנו מניחים שיצא מהן דם בסמוך ללידתן. הבנה זו, שיש לחשוש לראיית הדם שלהן, מבוארת בגמרא שם בהתאם לשיטת רבי מאיר, הסובר שיש לחשוש למקרים של מיעוט, ומקרה זה נחשב למיעוט המצוי, שלדעתו יש לחשוש אליו (בניגוד למיעוט שאינו מצוי, שאף לדעתו אין לחשוש אליו כלל). הגמרא מבארת, כי הסיבה שטומאה זו נאמרה דווקא לגבי בנות הכותים ולא לגבי בנות ישראל היא, משום שכאשר בת ישראל תראה דם, יפרישו אותה מן הטהרות, משום שאנו יודעים שיש טומאה כבר מהגיל הכי קטן – בניגוד לבנות הכותים, שלא יפרישו אותם (שהם אינם מקבלים את הדין, שבגיל כה צעיר יש טומאה).

על פי הדברים הללו נראה, כי לשיטת חכמים שאינם חוששים למקרי מיעוט, אין כל טומאה לבנות הכותים. אמנם, בגמרא בשבת (טז,ב-יז,א) אנו מוצאים, שדין זה שבנות כותים נידות מעריסתן, נמנה כאחד משמונה עשר הדברים שגזרו בית שמאי אשר נמנו ורבו על בית הלל במעמד הנזכר שם. ייתכן לומר, כי יש לפי רבי מאיר טומאת בנות הכותים היא מן הדין, שיש צורך לחשוש למיעוט, ואילו לפי החכמים החולקים עליו, טומאה זו אינה מן הדין אלא רק כגזירה – על מנת להרחיק בין ישראל לכותים. סברה זו נזכרת בדברי התוספות בשבת (טז,ב ד"ה אף בנות כותים) ובנידה (לב,א ד"ה רבי מאיר היא), אשר כותבים, כי אף לשיטת רבי מאיר יש צורך בגזירה זו, משום שמסתמא היא לא ראתה דם עם יציאתה לעולם, ויש לסמוך על חזקת טהרתה יחד עם הסתמכות על הרוב, ועל כן יש להתייחס למקרה זה כאל מיעוטא דמיעוטא, שגם רבי מאיר בדרך כלל אינו חושש אליו – וממילא אף לשיטתו, החמרה זו אינה אלא מדרבנן.

 

האם דין בנות ישראל כיום כדין בנות הכותים?

לכאורה ניתן היה לומר על פי חששו הנזכר של רבי מאיר, כי מאחר שכיום אין אנו מפרישים את בנות ישראל הרואות דם מן הטהרות, הרי שיש להשוות את דינם לדין בנות הכותים, ולחשוש לטומאה הנזכרת. אמנם, על פי דברי התוספות הנזכרים, שאף לרבי מאיר יש צורך בגזירה האמורה, הרי שבנוגע לבנות ישראל אף פעם לא נאמרה גזירה כזו – ובפרט לפי הטעם המובא בדבריהם בדעת שאר התנאים הנוקטים גזירה זו, שהיא בשביל שלא להתערב עם הכותים, הרי שאין מקום לגזור בזה על בנות ישראל.

הכרעת ההלכה בנוגע למחלוקת אם חוששים למיעוט היא כדעת חכמים ולא כדעת רבי מאיר, כפי שמכריע המאירי בנידה שם. כך נוקטים הרמב"ם (יבום וחליצה א,טז-יז) והשו"ע (אבן העזר קסז,ג-ד), במקרה הנוסף הנזכר בגמרא שם כתלוי במחלוקת זו, בעניין ייבום של קטן וקטנה, הנחשב לייבום לכל דבר על פי דעת חכמים, ובניגוד לדעת רבי מאיר, החושש בקטן שמא הוא יימצא סריס, ובקטנה שמא היא תימצא איילונית. כך גם מדקדקים התוספות במסכת עבודה זרה (מ,ב ד"ה כל) מדברי הגמרא בחולין (יא,ב), השואלת על הנהגתו של רבי מאיר עצמו (כיצד הוא אוכל בשר, וכי אין הוא חושש למיעוט של טריפות?), שאין הלכה כרבי מאיר (אחרת השאלה לא היתה צריכה להיות אישית כלפי רבי מאיר, אלא כלפי ההנהגה של כולנו).

 

בנות ישראל בחזקת טהרה

בברייתא בנידה (י,ב) נאמר: "חזקה, בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן – הרי הן בחזקת טהרה…"; וכן פוסק הרמב"ם בהלכות מטמאי משכב ומושב (ד,ח). על פי הדברים הללו כותב הרב קנייבסקי בספרו דרך אמונה על הרמב"ם (תרומות פרק ז אות סא) בנוגע לאכילת חלת חוץ לארץ, שאין לחשוש למיעוט של בנות הרואות דם.

דברים אלו לא נאמרו בגמרא וברמב"ם רק ביחס לחלת חוץ לארץ, ומסתבר לומר להלכה, כי אף בנוגע לעלייה להר הבית אין לחלק, ובנות ישראל בחזקת טהרה כל זמן שלא ידוע שהן נטמאו, והן רשאיות לעלות להר הבית; וכך מורה למעשה הרב דב ליאור (שו"ת דבר חברון חלק ג עמוד רס – אלא ששם הזכיר שהן רשאיות לעלות עד גיל המצוות, ובפשטות הדבר אינו תלוי בגיל המצוות אלא בראיית הדמים, וכפי שנתבאר).

 

לסיכום: קטנה הרואה דם טמאה בטומאת נידה אפילו אם היא רואה ביום בו היא נולדה. אולם כל זמן שלא ידוע לנו לגבי ילדה שהיא אי פעם ראתה דם, אין צורך לחשוש לכך, והיא מותרת בהר הבית.