עלייתו לתורה של הלוי

בס"ד

עלייתו של הלוי לתורה – כשיש כהן וכשאין

כתובות דף כה עמוד ב: ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי, א"ל: מוחזקני בזה שהוא לוי, א"ל: מה ראית? אמר ליה: שקרא שני בבית הכנסת; בחזקת שהוא לוי או בחזקת שהוא גדול? שקרא לפניו כהן, והעלהו רבי יהושע בן לוי ללויה על פיו.

גיטין דף נט עמוד ב: אמר אביי, נקטינן: אין שם כהן נתפרדה חבילה. ואמר אביי, נקטינן: אין שם לוי קורא כהן. איני? והא"ר יוחנן: כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון, לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם! כי קאמרינן באותו כהן.

רש"י: נקטינן – מסורת מאבותינו. נתפרדה חבילה – נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים.

קורא כהן – במקום לוי. מפני פגמו של ראשון – שלא יאמרו הראשון אינו כהן ולקמיה פריך והא קא חזו דסליק ממנינא. משום פגם שניהם – לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו ויאמרו ראשון אינו לוי לפיכך חזר וקרא לוי אי נמי שני אינו לוי אלא ישראל ולקמיה פריך גבי כהן נמי אמאי ליכא נמי פגם שניהם דאתו למימר שני לאו כהן הוא אלא לוי. באותו כהן – עצמו יחזור ויקרא במקום לוי.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יט: אין שם כהן עולה ישראל, ולא יעלה אחריו לוי כלל, אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי, אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר, וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול.

שולחן ערוך אורח חיים סימן קלה סעיף ו: אם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי.

הגה: אבל ראשון יוכל לעלות… וכשקורין אותו, אומרים במקום כהן, שלא יטעו לומר שזהו כהן (טור).

ט"ז: ול' הש"ע שכ' ולא יעלה אחריו לוי הוא ל' הרמב"ם והיינו כפי' א' כ"כ בכ"מ לו' שכלל לא יקרא הלוי והגהת רמ"א הוא כפי' השני ותמוה לי היאך הרכיב ב' הדיעות ביחד היה לו לכתוב וי"א ראשון יכול לעלות ותו דללשון השני תלוי בגדולה ובשווין הלוי קודם ורמ"א לא זכר מזה ותו דלפי' השני יכול הלוי לעלות ג' או ד' רק במקום לוי לא יעלה כיון שהוא מקומו וכאן נתפרדה החבילה כמבואר בב"י ומדברי רמ"א משמע שלא יקרא רק ראשון ותו לא ונראה דרמ"א הכריע דלא לגמרי כלשון השני אלא בקצת ממנו וצריך להוסיף על הגה זו תנאי זה דמיירי בלוי גדול יותר ולכל הפחות בשוין אז קי"ל כפי' השני דהלוי קודם לעלות ראשון אבל אם הישראל גדול הוא עולה ראשון ואז לא יעלה הלוי כלל כדי לחוש לפי' הראשון כנ"ל להלכה ולמעשה.

משנה ברורה: יוכל לעלות – דלא גרע מישראל ודוקא כשאין הישראל גדול מהלוי דאל"ה יקראוהו ראשון ושוב לא יקראו ללוי כלל [אחרונים]. ולענין לקרות ללוי שלישי או רביעי במקום שקראו לישראל במקום כהן י"א דמותר ויש אוסרין ולפי המבואר לקמן בסוף סעיף י' במ"א בשם הלבוש דבמדינות אלו אין נוהגין לקרות לכהן או ללוי רק לאחרון או למפטיר אין נפקא מינה בזה.

בית יוסף: ויש מקומות שנוהגים לקרות הרבה כהנים בהפסק וכו'. כן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קל) בשם רב עמרם ורבינו סעדיה (סדור רס"ג עמ' שסב) ונראה שטעמם משום דכיון שלא חששו בגמרא אלא לפגמו של ראשון והשתא דקרו בתריה לוי וישראל ואם אין שם לוי קרא הוא פעמים ואחריו קרא ישראל ליכא למיחש תו לפגמו של ראשון ותמהני דבכהאי גוונא איכא למיחש לפגמו של אחרון שיאמרו חלל הוא ולפיכך קראוהו אחר ישראל ועוד דלפגמו של ראשון נמי איכא למיחש שיאמרו אחר שקרא הישראל נודע שכהן ראשון חלל היה ולכן חזרו לקרות כהן אחר ומיהא בהא איכא למימר דאם איתא דפגום הוה בעודו קורא היו מרננים אחריו ומיד היו מודיעים אותו לחזן וכיון שלא הודיעוהו אז וכבר קראו שנים אחריו ליכא למיחש דילמא פגום הוא אבל לפגמו של אחרון הוה ליה למיחש ויש לומר דכיון דקרו בתריה לוי וישראל ליכא למיחש שיאמרו שהוא חלל דאם כן יצטרכו לומר שגם הלוי שקרא אחריו הוא פסול וכולי האי לא חיישינן…

ומכל מקום האידנא נהוג עלמא לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם וכשקורא החזן לשני אומר אף על פי שהוא כהן ואפשר דטעמא משום דבזמן התלמוד שהיו ישראל מרובים במקום אחד אף על פי שהנשארים בבית הכנסת ידעו שהוא כהן חיישינן לנכנסים שהם מרובים אבל האידנא דקהלות ישראל קטנות הן בעוונות כיון שהנשארים בבית הכנסת יודעים שהוא כהן ליכא למיחש לנכנסים שהנשארים בבית הכנסת יודיעום שכבר אמר החזן אף על פי שהוא כהן ועם כל זה לא נהגו לקרות כהן אחר כהן בלא הפסק ישראל ביניהם כדי שלא יהו נראים כחולקים בהדיא על דין התלמוד דאמר כהן אחר כהן לא יקרא ועוד יש לומר שמי שהנהיג מנהג זה סבר דלא אמרינן כהן אחר כהן לא יקרא אלא בשאין הפסק ישראל ביניהם אבל כשיש הפסק ישראל ביניהם יקרא וכדברי רב עמרם ולכן נהגו לקרות כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם דוקא ומה שנהגו לומר אף על פי שהוא כהן לרווחא דמילתא הוא שאומרים כן אף על פי שאינו מעלה ולא מוריד.

שולחן ערוך אורח חיים סימן קלה סעיף י: נהגו לקרות כהן אחר כהן, בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני: אף על פי שהוא כהן; וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי.

הגה: ולכן מותר לעלות ג"כ למפטיר בכי האי גוונא, ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו, דהרי לא מזכיר שמו. וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה, אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי (אגור בשם מהרי"ו ומרדכי פ' הניזקין וב"י בשם ר' ירוחם), וכן נוהגין במדינות אלו; ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה.

משנה ברורה סימן קלה ס"ק לו: ובלבוש כתב דכהיום אפילו לאחר שבעה קרואים אין אנו נוהגין לקרותן אלא לאחרון שבהם וכן למפטיר וכן העתיקו שארי אחרונים והטעם איתא בלבוש דלא חיישינן באחרון לפגם כי אדרבה בדורות הללו מחשבין אחרון חשיב מכולם לפי שהוא מסיים הפרשה ולגדול שבצבור קורין לאחרון ואף על פי שקוראין לאחריו המפטיר הרי מפסיקין בינו ובין המפטיר בקדיש וגם במפטיר אין מקפידין אם הוא כהן [דהוי כתחלת קריאה וכדלקמיה] ואפילו אם האחרון היה ג"כ כהן אין חוששין משום כהן אחר כהן כיון שהקדיש מפסיק ביניהן עכ"ל הלבוש ומ"מ במקום צורך כגון שיש ב' חתנים ושושבינים ולכל אחד מהן יש כהנים ולוים חולקין את הפרשה לשנים מתחלה קורין ז' גברי לאחד ואח"כ קורין לחתן השני ושושביניו.