עירובי תחומין

בס"ד

עירובי תחומין

שמות פרק טז פסוק כט

שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

עירובין דף יז עמוד ב: ומלערב. אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו אלא עירובי חצירות, אבל עירובי תחומין – חייבין. דתני רבי חייא: לוקין על עירובי תחומין דבר תורה.

עירובין דף נא עמוד א: הני אלפים אמה היכן כתיבן? דתניא שבו איש תחתיו – אלו ארבע אמות, אל יצא איש ממקמו – אלו אלפים אמה.

סוטה דף ל עמוד ב: בו ביום דרש רבי עקיבא וכו'. במאי קא מיפלגי? מר סבר: תחומין דאורייתא, ומר סבר: דרבנן.

עירובין דף מו עמוד ב: ורב פפא אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הני מילי – בעירובי חצירות, אבל בעירובי תחומין – אימא לא, צריכא. ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצירות לעירובי תחומין – דתנן, אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים – בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות – מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת, שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם אלא בפניו.

עירובין דף נט עמוד א: שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל. והתניא: לא אמרו חכמים את הדבר להקל, אלא להחמיר! אמר רבינא: לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה, ותחומין דרבנן.

ירושלמי עירובין פ"ג הלכה ד: ר' שמעון בר כרסנא בשם ר' אחא: אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל.

 

רמב"ם הלכות שבת פרק כז הלכה א: היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", מקום זה הוא תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה, ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור, שאלפים אמה הוא מגרש העיר.

בית יוסף אורח חיים סימן שצז: וכתב שם הרב המגיד שכן היא הסכמת הגאונים. אבל הרא"ש והמרדכי כתבו דלגמרא דידן אפילו חוץ לי"ב מיל לא מיתסר אלא מדרבנן וכתב הרב המגיד שלדעת זו הסכימו הרמב"ן והרשב"א…

אור זרוע חלק ב – הלכות עירובין סימן קכח: ולדידן דקיי"ל עירובי תחומין דרבנן אפי' עירובי תחומין פטורין מלערב במחנה היוצאת למלחמה…

שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן מז: שאלה: כמה ירחק חייל מן המשלט, כדי לקיים מצוות תקיעת שופר… אם כי עדיין לא נכרתה ברית שלום עם שכינינו, אבל מצב של מלחמה איננו קיים, ואין טעם לזה לכלול את אחינו השרויים במשלטים, בכלל בני מחנה היוצאים למלחמה ולפוטרם אפילו מעירוב בשביל אלפיים האמה, אבל ביטול איסור תחומין, לא תהא כזאת בישראל…

 

עירובין דף פב עמוד א: כיצד משתתפין בתחומין? מניח את החבית, ואומר: הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל שקיבל עליו, מבעוד יום – מותר, משתחשך – אסור, שאין מערבין משתחשך. גמרא. אמר רב יוסף: אין מערבין אלא לדבר מצוה…

רמב"ם הלכות עירובין פרק ו הלכה ו: אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או למשתה של נשואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו, או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן הגוים או מן הלסטים וכיוצא בזה, ואם עירב שלא לאחד מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב.

שולחן ערוך סימן תח סעיף א: (מותר לערב עירובי תחומין ולקנות שביתה סוף התחום, ולכן) מי שיצא מהעיר בע"ש והניח מזון שתי סעודות רחוק מהעיר בתוך התחום וקבע שביתתו שם, אף על פי שחזר לעיר ולן בביתו, נחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו השתי סעודות, וזהו הנקרא עירובי תחומין. ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה לכל רוח.

שולחן ערוך סימן תטו סעיף א: הגה: או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או שבת בפרדס שיש בו שמחה בזה מקרי דבר מצוה… ואז מותר לו לילך אפי' לדבר הרשות…

משנה ברורה: אלא לדבר מצוה – ויש מחלוקת בין הפוסקים די"א דזה דוקא כשעירב בפת אבל במערב ברגליו מותר לכתחלה אף לדבר הרשות דכיון שיושב שם בעצמו וקונה שביתה בישיבתו אפילו לדבר הרשות מותר וי"א דאין חילוק בין פת ובין רגליו לעולם אין מערבין לכתחלה אלא לדבר מצוה. ובמקום צורך יש להקל כדעה הראשונה.

 

שו"ת יביע אומר חלק ו – אורח חיים סימן י: ע"ד מהרי"ל בדין עירובי תחומין לצורך תפלה בצבור שי"ל שאינה מצוה כל כך, כמו ללכת לבית המשתה או לבית האבל… כעת ראיתי בהרי"ף הנוסחא, שנים ששאלו חלוק זה לילך בו שחרית לבהמד"ר, וזה ליכנס בו ערבית לבהכ"נ, זה עירב לצפון וזה עירב לדרום וכו'. ע"ש. ומשמע שלצורך תפלה בצבור שפיר דמי.