עירובי חצרות

בס"ד

עירובי חצרות

עירובין דף כו עמוד ב

בכל מערבין ומשתתפין – חוץ מן המים ומן המלח. רש"י: בכל מערבין – עירובי חצירות ותחומין. ומשתתפין – במבוי. חוץ מן המים ומן המלח – דלאו מידי דמזון הן, וטעמא דעירוב – משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא, וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונן בבית אחד נעשה כאילו כולן דרים בתוכו, ונמצאו כולן רשות אחת…

תוספות: פי' בקונט' עירובי חצירות ותחומין ואין נראה דבעירובי חצירות בעינן פת… וכל האי פירקא מוכח דאיירי בתחומין.

 

עירובין פ,ב-פא,א: בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח, דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר: ככר הוא עירוב, אפילו מאפה סאה והוא פרוסה – אין מערבין בה. ככר כאיסר והוא שלם – מערבין בו. גמרא. תנינא חדא זימנא בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח! אמר רבה: לאפוקי מדר' יהושע, דאמר ככר אין, מידי אחרינא לא – קמשמע לן בכל. איתיביה אביי: בכל מערבין עירובי חצירות ובכל משתתפין שיתופי מבואות, ולא אמרו לערב בפת אלא בחצר בלבד. מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא – ר' יהושע, וקתני: בכל! אלא אמר רבה בב"ח: לאפוקי מדר' יהושע, דאמר: שלימה אין, פרוסה לא – קמשמע לן בכל.

רש"י: ולא אמרו לערב בפת כו'. ובכל מערבין דרישא הכי קאמר: בכל מיני פת מערבין עירובי חצירות.

פירוש המשנה לרמב"ם עירובין פרק ז משנה י: כבר נתבאר לך בתחלת פרק שלישי שזה שאמר בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח אינו אלא בערובי תחומין ושתופי מבואות ואין מחלוקת בזה. ונחלקו כאן ר' אליעזר ור' יהושע, שר' אליעזר מתיר ערובי חצרות בככר פרוס והוא ענין כלול באמרו בכל מערבין, ור' יהושע אומר שערובי חצרות לא יהו בשום אופן אלא בשלמה ואפילו היתה כל שהוא. והטעם לכך משום איבה, שלא יאמר אחד השכנים אני אעשה פרוסה ואתה שלמה. והלכה כר' יהושע.

 

עירובין דף סח עמוד א: אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף? אמר ליה: מאי נעביד? מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי. ואי אקני להו פיתא בסלא – כיון דאי בעו לה מינאי, ולא אפשר ליתבה נהלייהו – בטיל שיתוף. דתניא: אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו – בטל השתוף.

רש"י: כיון דאי בעו מינאי – אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני – אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף. שביקש יין ושמן – משל שיתוף.

תוספות: צריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד שבת או אם יש לו ככר נאה שקורין גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל עירוב.

רמב"ם הלכות עירובין פרק ה הלכה ב: אחד מבני המבוי שבקש מחבירו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף, שהרי גלה דעתו שאינן כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה…

חידושי הרשב"א: ואינו נראה כלל דאפי' מקפידין על עירובן נמי הוי עירוב כדאמרינן לעיל ר' חנינא אמר עירובן עירוב אלא שנקראין מאנשי ורדינא וקיי"ל כותיה, ועוד דמה לי אם הם מקפידין בחול מלתת אחד לחבירו משלו כיון שעכשיו עירבו ולא הקפידו ולא אמרו כן אלא במזכה להן משלו…

 

עירובין דף מט עמוד א: אמר רב יהודה אמר שמואל: המקפיד על עירובו – אין עירובו עירוב. מה שמו – עירוב שמו. רבי חנינא אמר: עירובו עירוב, אלא שנקרא מאנשי ורדינא. אמר רב יהודה אמר שמואל: החולק את עירובו אינו עירוב.

רש"י: עירוב שמו – שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו, שלא ימחה זה בחבירו, אלא שותפות נוחה ועריבה.

שולחן ערוך סימן שסו סעיף ה: צריך שלא יקפיד שום א' מהם על עירובו אם יאכלנו חבירו, ואם מקפיד אינו עירוב; לכך צריך ליזהר שלא לערב בדבר שתיקן לצורך השבת.

משנה ברורה: שתיקן לצורך השבת – שהרי אם יבקש חבירו ממנו לא יתן לו. ואמנם אם פועל בעצמו בפירוש שאם ירצה אחד מבני העיר ששייכים להעירוב לאכול ממנו שלא יקפיד עליו מסתברא דמותר לערב בו.

ביאור הלכה: וע"כ אם בא אחד לאכול את העירוב ואינו מניחו בטל העירוב והיינו דוקא כשבא בע"ש או בעת שחל קניית העירוב דהיינו ביה"ש אבל אם בא בשבת ולא רצה ליתן לו אינו בטל העירוב בשביל זה כיון שכבר חייל העירוב…

ספר האגור הלכות יום טוב סימן תרסא: נשאל גדול הדור מהר"ר יעקב מולן על מה שיש מנהג בקצת קהלות מאשכנז שעושין ערובי חצירות בפת ותולין הפת עשוי כמין מצה בבית הכנסת ומניחין אותו שם כל השנה איך יוצאין בו הא לא הוי מקום פתא ולא מקום לינה. והשיב כי הרבה גדולים ערערו על זה.

רמ"א סימן שסו סעיף ג: והמנהג בזמן הזה להניח העירוב בבית הכנסת. וכן נהגו הקדמונים. ונראה לי הטעם, דעירובין שלנו יש להם דין שיתוף ואין צריך להניח בבית דירה.