עולמות רחוקים (תגובה נוספת לחוברת "ומקדשי תיראו" 2)

עולמות רחוקים

(עוד תגובה לחוברת "ומקדשי תיראו" 2)

 

לפעמים קורה, שאנשים שנמצאים קרוב אחד לשני מבחינה פיזית –

נמצאים מאוד רחוק אחד מהשני, בהסתכלותם ובהתבוננותם על המתרחש סביבם.

אתה יכול לראות לפעמים דברים ולהרגיש…

שימו לב! תסתכלו! אתם לא רואים מה קורה פה?

אולם הרבה מהאנשים מסביב בקושי יתייחסו,

או שיגידו – זה מה שרצית להגיד לנו?

מה אתה עושה מזה כזה עניין?

 

ואני חושב שצריך לעשות מזה כזה עניין.

כי העניין שאנחנו מדברים עליו הוא הר הבית.

למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט…

ומה שקורה בהר הבית הוא מדהים מכל הבחינות.

ומה שאני מתכוון אליו, הוא המציאות ההזויה,

שיהודי שעולה להר הבית מוזהר שלא להתפלל,

ומסתכלים עליו לוודא שהוא אינו עושה כן.

 

וזו המציאות בהר הבית הרבה שנים.

וכמעט כולם שותקים. התרגלנו?

למישהו אכפת?

 

האמת היא, שלא התרגלנו.

הרעיונות הגלותיים היצירתיים משחקים כאן ברמה גבוהה.

אחד הרעיונות הממומשים פעמים רבות הוא –

להחזיק את הטלפון הנייד,

ולהתחיל לדבר אליו תפילות ובקשות,

במסווה של שיחת חולין.

 

איך הגענו למצב כזה שכך יש לנהוג?

איפה הציבור שומר התורה והמצוות,

שיוכל להתקומם כנגד הכפייה שלא להתפלל?

 

ואנחנו יודעים,

שלהרבה ממנהיגיו לא רק שלא אכפת כיצד מתנהגים כלפי יהודים שם,

אלא שהם היו מעדיפים שיהודים לא היו שם כלל.

מבחינתם, יש להתייחס באופן שלילי ליהודים שעולים,

ופעילות כנגד הפיכת המקום ליהודי,

נראות כמבורכות בעיניהם.

 

ברוך ה',

יותר ויותר יהודים עולים להר כהלכה,

תוך מסירות נפש והשתדלות לפעול בקדושה,

ולעומתם יש מאויבי העלייה,

המנצלים את המצב הדחוק של העולים –

בשביל לנסות להשמיץ את הציבור הזה,

ולנסות להשפיע על אנשים להתרחק מהם ומשכמותם.

 

כך מופיע באחד המאמרים בחוברת

של הארגון הפועל נגד העלייה – תיאור על כך שכביכול

העולים להר הבית נכשלים "בכל מיני אסורים".

הכותב, הרב שלמה לוי (ראש הכולל בהר עציון וראש ישיבת הסדר קרית גת) –

שכלוי מן הראוי היה שיפעל למען חזרתו לעמוד על הדוכן,

מאשים בלשון הנזכרת יהודים יקרים העולים להר הבית:

"לאחרונה ראיתי תמונה של אחד מחשובי העולים,

בעל זקן ארוך, המדבר בחופשיות בטלפון שיחות חולין בהר הבית".

 

אני אף פעם לא יודע מה נושא השיחה של מי שאני רואה בתמונה.

אולם אני יודע שישנה חובה לדון אנשים יראי שמים לכף זכות,

ועל כן אני יכול להניח שאותו אדם חשוב בעל זקן ארוך,

הוא בוודאי אדם ירא שמים,

ובוודאי היה צורך לשיחתו בטלפון,

כמו שלכל אחד מאתנו יש צורך בקשר עם בורא העולם,

ולפעמים אנחנו יכולים להתקשר אליו דרך הטלפון.

כמובן, שההתבטאות שם "איסור חמור ביותר" אינה נכונה במקרה זה,

אולם ייתכן שהכותב הנכבד

פשוט אינו מבין מה קורה בהר הבית.

זו מציאות כל כך רחוקה ממנו,

שלא עלתה על דעתו סיבה כל כך פשוטה והגיונית שיהודי ידבר לתוך הטלפון בהר הבית.

הרב שלמה לוי מנצל סיפור זה בשביל להסביר,

עד כמה יש חובה לגזור גזירה חמורה בשביל למנוע מהציבור הרחב

לעלות ולהיכשל באיסורים שונים –

שהרי גם חשובי העולים כיום נכשלים.

אולם כמו שתיאור זה כנגד חשובי העולים אינו נכון כסיפור מגונה,

וביחס אליו כלפי ציבור העולים יש משום השמצה לא ראויה,

כך גם נראה לומר ביחס לכל הטענה של הכותב.

 

כי יש לדון גם את הכותב לכף זכות ולומר,

שהוא פשוט אינו מכיר את המציאות בהר הבית.

ולא עלה על דעתו ההסבר הפשוט.

ממילא, גם היחס לדבריו של גזירה לאור המציאות,

צריך להיות כמו היחס לאדם שאינו מכיר את המציאות,

שאין לייחס משקל משמעותי לדבריו.

ובאמת, באופן עקרוני יש מקום לדון לכף זכות

חלק מאנשי התנועה הקוראת לעצמה "מורא מקדש",

שהם באמת כמו תינוקות שנשבו,

ואינם מכירים כלל את המציאות או את הרקע ההלכתי בנושא,

והם באמת בתמימות רק מנסים להפיץ דברים שהם שמעו מרבותיהם.

 

אולם גם כאשר אנו דנים לכף זכות,

צריך לזכור שזו יכולה להיות סיבה לרחם עליהם

ולנסות להשפיע בדרכי נועם לקרבם לחזרה בתשובה.

אבל את האמת אסור לנו להסתיר,

וכאשר אנו רואים את אותם טועים פועלים

ועושים מעשים שליליים כנגד יהודים צדיקים,

אסור לנו להתבלבל.

 

יש למחות על ביזויים של תלמידי חכמים –

"גם" אם המדובר בתלמידי חכמים העולים להר הבית.

למרבה הצער, יש כאלו שמרגישים,

שברגע שמישהו עלה להר הבית,

אפשר לזלזל בו.

ולא היא.

כבוד העולים להר הבית הוא כבודנו.

וזהו כבוד ה'.