ספירת היום החמישים

בס"ד

ספירת היום החמישים

ספרא אמור פרשה י פרק יב: יכול יקצור ביום ויספור ביום ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי הם תמימות בזמן שמתחיל בערב… (ז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום זו היא שאמר רבי יוסי ברבי יהודה כל ספירתך לא תהיה אלא חמשים יום. (ח) תספרו חמשים יום יכול יספור חמשים ויקדש חמשים ואחד תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה, אי שבע שבתות תמימות תהיינה יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה תלמוד לומר תספרו חמשים יום הא כיצד מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל.

רש"י ויקרא פרק כג פסוק טז: עד ממחרת השבת השביעת תספרו – ולא עד בכלל, והן ארבעים ותשעה יום: חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' – ביום החמשים תקריבוה. ואומר אני זהו מדרשו, אבל פשוטו עד ממחרת השבת השביעית, שהוא יום חמשים, תספרו. ומקרא מסורס הוא.

תוספות מסכת מנחות דף סה עמוד ב: כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום – ואם תאמר והלא לא ספרינן אלא מ"ט יום ויש לומר שלא צוה הכתוב לספור חמשים דהכי קאמר קרא עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו אי נמי חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתריה קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל נ' יום והקרבתם מנחה חדשה.

רא"ש מסכת פסחים פרק י: יש מקשין כיון דקרא קאמר תספרו חמשים יום למה אין אנו מונין אלא תשע וארבעים יום ודוחקין לפרש הפסוק עד ממחרת השבת שהוא יום חמשים תספרו אי נמי חמשים יום אוהקרבתם דבתרי' קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת תספרו ולא עד בכלל. חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. ולי נראה שאין אנו צריכין לדחוקות הללו. כיון דכתב ביה בהדיא שבעה שבועות תספר לך אין לספור יותר משבעה שבועות ומתספרו חמשים יום לא קשיא מידי שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד. כיוצא בו כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מו) וכן ארבעים יכנו (דברים כה).

מאירי שם קכא עמוד ב: אבל הספירה אינה אלא שבעה שבועות שהם מ"ט ימים ומונה בכל אחד מבערב וזהו תמימות…

רמב"ן: וזה טעם "תמימות", שתהיינה מכוונות לא פחות ולא יותר, כטעם תמימים יהיו, שהיתר כמו החסר איננו תמים.

משך חכמה: (טז) תספרו חמשים יום. הענין, כי ספירה הוא בכל מקום על שיהא משונה מזולתו במכוון. וזה בזב וזבה (ויקרא טז, כח) "וספרה לה שבעת ימים", הוא כי תראה במכוון שיום זה טהור… והרי ימים אלה נספרים במה שהם טהורים ומכוונים מזולתם. אבל "בשבע שבתות", מה ענין ספירתם מכוון שיהא נשתנה מזולתו?! אם לא דזה הוי ספירה ממש בפה. וכן ספירה ביובל בפה כדברי הרמב"ם. ו"תספרו חמשים יום", שיום חמשים הוא יום טוב, והוא מכוון בזה ונשתנה מזולתו בחגיגתו וקרבנו, וזה בספירה לבד. ומסולק קושית תוספות בפרק המדיר. ומתפרש היטב דברי הגמרא מנחות פעמים שאתה סופר נ"א נ"ב נ"ג – שיום טוב הוא הספירה.

העמק דבר ויקרא פרק כג: אלא בא ללמדנו שלא לעשות מקרא קודש אלא בלילה ולא מבעוד יום, ומכאן נהגו ישראל שלא להתפלל בעצרת מבע"י, ולא כמש"כ המג"א הטעם משום דכתיב תמימות, דאם כן בכל לילה שבין פסח לעצרת נמי, ותו דתמימות בשבועות כתיב, ואין מונין שעות אלא לימים, אלא העיקר הוא כמש"כ דמעצם הוא דנפקא ליה הכי.

רוקח סימן רצד: מיום הביאכם וגו' צריך לספור מ"ט יום אבל ביום נ' אין צריך לספור שהרי נזכר בברכה ובתפלה.

שיירי כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן תצד: מ"כ בשם מורי מהר"ש השני, דליל א' של חג השבועות ממתינין לקדש עד הלילה ממש, שאם יקדש קודם הלילה יחסר מיום מ"ט לספירה, וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה. משאת בנימין בסוף הספר [חידושי דינים] בהגהת א"ח סימן ד'.

ט"ז אורח חיים סימן תצד: מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות.

שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נט: אם עושה קידוש לפני צאת הכוכבים הרי מפסיק עי"כ כבר את מ"ט ימי הספירה דמכניס עי"כ את חג השבועות שהוא לאחר הספירה, והוא תרתי דסתרי, דכשיש ספירה אינה שבועות, וכשיש שבועות אינה ספירה…

שו"ת להורות נתן חלק ז סימן לא: מכיון שיום חג השבועות מתחיל רק בכלות מ"ט ימי הספירה בשלימות, דהא תמימות כתיב, ממילא אף נשים שאינן חייבות במצות ספירת העומר, מ"מ גם אצלן אין חג השבועות מתחיל עד כלות מ"ט ימים תמימים, וממילא גם הן אין להן לקדש קודם הלילה, דהא קודם הלילה אכתי לא חל מצוות חג השבועות.

קרבן נתנאל פסחים פרק י: אף על גב דבשבתות וי"ט יכול להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך. מכאן ראיה דלא כמ"א בסי' תצ"ד דבליל שבועות אין מקדשין על היין עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה.

שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן מא: אמנם בימים אחרונים של פסח וסוכות ושני ימים טובים של ר"ה, ואפילו יום טוב ב' של שבועות, שפיר יש להקל לקדש מבעו"י, ובפרט בשעת הדחק בנוגע לבית החולים כנד"ד.

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ל: בסיכום: במקומות אלו שאפשר לחוש לדברי האחרונים ולהמתין מלקדש עד לאחר צאת הכוכבים נכון לעשות כן. אבל בארצות אירופה וכדומה שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם הפרעה לסדר לימוד הלילה בספר קריאי מועד כפי שנוהגים על פי הזוהר והאר"י ז"ל, וכמו שכתב בספר יוסף אומץ, יש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום. ואם אפשר טוב שימתינו עד תחלת השקיעה, באופן שהשמש נכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית בצאת הכוכבים. ועליהם תבוא ברכת טוב.