סעודה שלישית ביום טוב

בס"ד

אכילת סעודה שלישית ביום טוב

שבת דף קיז עמוד ב

תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום – לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.

מכילתא דרשב"י פרק טז: ששת ימים תלקטוהו. ר' יהושע אומ' למדנו שלא היה יורד בשבת ביום טוב מנין ת"ל לא יהיה בו…

תשובות רב נטרונאי גאון סימן קנט: היו יודעים שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות ביום טוב כדרך שצריכין אנו לבצוע בשבת. מה טעם, מפני שבשבת עצמה לא נתחייבו ישראל לבצוע על שתי ככרות אלא משום מן, שכיון שלא ירד {מן} בשבת הוזהרו ישראל ללקוט לחם משנה, ואמר רבי אבא (שבת קיז סע"ב) חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת וכו', ובימים טובים נמי, כיון שלא ירד מן (ביום טוב) [כשבת], חייבין אנו לבצוע על שתי ככרות כשבת.

 

רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ט: חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות, ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות, וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.

טור אורח חיים סימן תקכט: וי"א שצריך לעשות בו ג' סעודות וכן כתב הרמב"ם ז"ל וא"א הרא"ש לא נהג כן.

פרישה: אבל שלש סעודות בשבת ילפינן (שבת קיז ב) משלש פעמים היום שכתובים גבי שבת וסבירא ליה שבת דוקא…

בית יוסף: וי"א שצריך לעשות בו שלש סעודות וכ"כ הרמב"ם. בפרק ל' מהלכות שבת ואינו מוכרח בדבריו. וכתב הכל בו שיש שכתבו שהסעודה השלישית ביום טוב היא כשאוכלין תבשיל אחר לבד הראשון ואף על פי שאין מפסיק בה בברכת המזון ולא החמירו לעשותן רק בשבת ע"כ:

שולחן ערוך או"ח סימן תקכט סעיף א: …ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית.

 

מעשר שני פרק ה משנה י: במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין…

תוספות יום טוב: במנחה ביום טוב האחרון – משום דאין זמן מאוחר ביום טוב אלא מנחה האחרון. ואיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולים לאחרו. מטעם הירושלמי שהבאתי במשנה ו. ומכאן ראיה וגדולה היא אלי. שאין מחוייבין בסעודה שלישית ביום טוב דלא כסוברים שגם ביום טוב מחוייבים כמו שכתוב באורח חיים סימן תקכ"ט. שהירושלמי אומר על של שחרית עד כאן מצוה לוכל.

פני משה על הירושלמי: ויתודה בשחרית. של י"ט האחרון ואמאי ישהא הוידוי עד המנחה: ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול. כלומר שהרי ודאי כשמבער בעי"ט מניח לו לאכול על מחרתו דעל מזון יום אחד יכול להניח ולא יתקלקל ואם יתודה בשחרית שוב אינו יכול לאכול מהן ביום דהיאך יאכל והוא אמר בוידוי בערתי ולפי שעדיין מצוה לו לאכול מהן בי"ט לפיכך מאחרין הוידוי עד זמן המנחה ואחר האכילה.