נטילת לולב בירושלים העתיקה

בס"ד

נטילת לולב בירושלים העתיקה

סוכה דף מא עמוד א

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש.

רש"י: במדינה – בירושלים, שאף הוא כגבולים.

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סוכה פרק ג משנה י: מדינה, היא שאר ארץ ישראל חוץ מירושלם…

ירושלמי סוכה פרק ג הלכה יא: ולקחתם לכם מכל מקום. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בירושלם… כך היה המנהג בירושלים: אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו…

 

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה יג: מצות לולב להנטל ביום הראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, ובמקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים…

שו"ע או"ח סי' תרנח סעיף א: מן התורה אין מצות לולב חוץ למקדש אלא יום ראשון, וחכמים תקנו שיהא ניטל בכ"מ כל שבעה.

ביכורי יעקב: דמצות לולב נוהג בירושלם גם עתה מן התורה כל ז'. ויש נפקותא לענין כמה דברים…

חידושי רבי מאיר שמחה (על מסכת סוכה עמוד רמב): וזה שיבוש גדול וחס מלהזכיר… ואמאי בעי זכר כיון דעדיין המצוה בקיומה עומדת… ועוד כהו עיניו מראות כל הסוגיה כיון דלדידן לא דחי לדידהו נמי לא דחי… וזה ראיה נצחת.

מנחת חינוך מצוה שכד: והנה במצוה זו נכלל גם כן במקדש הי' המצוה מה"ת כל שבעה ימים כמבואר בסוכה ונפ"ל דכתיב ושמחתם לפני כו' שבעת ימים ונלע"ד פשוט דהמצוה היא דוקא בעזרה דהיא מחנה שכינה שייך שפיר לפני ה' אלקיכם אבל הר הבית לאו בכלל זה…

 

סוכה דף מד עמוד א: אמרי: לדידהו נמי לא דחי. ואלא קשיא הני תרתי; דתנא חדא: כל העם מוליכים את לולביהם להר הבית, ותניא אידך: לבית הכנסת. ומתרצינן: כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. לא אידי ואידי בזמן שבית המקדש קיים, ולא קשיא: כאן במקדש, כאן בגבולין.

רש"י: לדידהו נמי לא דחי – שלא לעשות ישראל אגודות אגודות, ונראה כשתי תורות, דלדידן לא דחי לולב שבת. בגבולין – מוליכין לבית הכנסת, וכולהו בזמן הבית, דהוו כולהו בארץ, וסמוכים להיות בית דין, ויודעים אימת הוקבע החדש, אבל עתה, משחרב בית המקדש, אין לולב דוחה שבת אפילו לבני ארץ ישראל.

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה יז: ומשחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ביום הראשון ואפילו בני ארץ ישראל שקדשו את החדש, מפני בני הגבולין הרחוקים שאינן יודעין בקביעת החדש כדי שיהיו הכל שוין בדבר זה ולא יהיו אלו נוטלין בשבת ואלו אין נוטלין, הואיל וחיוב יום ראשון בכל מקום אחד הוא ואין שם מקדש להתלות בו.

רמב"ם שם הלכה כד: כך היה המנהג בירושלם, יוצא אדם מביתו שחרית ולולבו בידו, ונכנס לבית הכנסת והוא בידו…

 

שו"ת יחל ישראל סימן לו: …בזה שפיר כתב הרמב"ם ש"במקדש" מוסב שם על העיר ירושלים, כי אכן בזמן שבית המקדש היה קיים היו נוטלים הלולב גם בירושלים, ו"במדינה" מוסב על שאר ערי ישראל פרט לירושלים. משא"כ בחיבורו בהלכותיו ביאר הדברים להלכה אחר חורבן בית המקדש…

שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ב: בגדולה מזו ראיתי בספר ציץ הקודש סי' מ"ז דכותב… דלפי שיטת רש"י י"ל דכוונת הירושלמי הוא, דמצוה זו ליטול הלולב כל שבעה במקדש מוטלת על יושבי ירושלים הסמוכים לו לבא לבית המקדש וליטול שם את הלולב… (ואכמ"ל בנוגע להר הבית גופא שלזה מצינו להרבה מגדולי האחרונים שהיה פשוט להם להיפך שהר הבית שפיר נקרא בזה לפני ה')… יש לבאר ולהדגיש גם זאת, דאליבא דכו"ע לא מסתבר כלל לבוא ולומר עוד זאת שהמצוה של ושמחתם לפני ה' אלקיכם מחייבת כל ישראל לעלות למקדש, או לירושלים בזה"ז אליבא דהרמב"ם, וליטול לולב כל שבעה, וכמו שראיתי בספר אשל אברהם על חולין להגרא"י ניימרק ז"ל בפירות גינוסר סי' נ"ט שמעלה על דעתו לומר כן, דזה אינו, דלא נזכר מזה, בקרא, וליכא בכאן חיוב של עליה וביאה לשם כנזכר גבי מצות עליה לרגל, אלא איכא בכאן רק חיוב לשמוח כל ז' על הנמצאים שם, והתורה בעצמה כתבה שיש דין של ולקחתם לכם ביום הראשון לאלה שבגבולין (מבלי לחייבם לבוא לירושלים) ויש דין של ז' ימים לאלה הנמצאים שם…

תשובת הגרי"ש אלישיב (מופיעה בספר ארבעת המינים כהלכתם עמוד צ): הכל מודים דבעזרה גם לאחר שחרב הבית חייבים בנטילת לולב מן התורה כל שבעה… ואומות העולם לא היו מניחים להכנס למקום המקדש… הואיל ובמציאות בטלה מצוה זו שלא היו נמצאים בירושלים… שלא יהיה נראה כשתי תורות ומיחזי כאגודות אגודות, ויש כח לחכמים לבטל דבר מן התורה ולבטל נטילת לולב בשבת. ולכן בזמן שבית המקדש קיים לא חששו למיחזי הואיל וסמכו חכמים על כך שיתלו הדבר בבית המקדש.