מתי ניתן להתיר איסור ייחוד?

בס"ד

איסור ייחוד – מתי ניתן להתיר?

קידושין דף פא עמוד א: אמר רבה: בעלה בעיר – אין חוששין משום ייחוד. אמר רב יוסף: פתח פתוח לרשות הרבים – אין חוששין משום ייחוד. רב ביבי איקלע לבי רב יוסף, בתר דכרך ריפתא, אמר להו: שקולי דרגא מתותי ביבי. והא אמר רבה: בעלה בעיר – אין חוששין משום ייחוד! שאני רב ביבי, דשושבינתיה הואי וגייסא ביה.

רש"י: בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד – להלקות דמסתפי מבעל השתא אתי. שקולו דרגא – שאכלו בעליה וירדו רב יוסף ואשתו והוא נשאר בעליה שקולו דרגא מתותי ביבי שלא ירד ויתיחד. שושבינתיה – בעלת ברית לו.

תוספות: פי' בקונטרס אין חוששין להלקות משמע מתוך פירושו הא איסורא מיהא איכא וקשה דאם כן מאי פריך בסמוך על רב יוסף דקאמר שקולו דרגא מתותי ביבי והאמר רבה בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד ומאי קושיא נהי דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא ונראה לפרש אין חוששין כלל משום יחוד ואפילו איסורא ליכא.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה יב: אשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה, ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה ואף על פי שבעלה בעיר, וכן כל המתייחד עם אשה והיה הפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד.

אור שמח: נראה לי אפילו בעלה סומא אין בה משום יחוד, מדפריך על דביתה דרב יוסף והאמר רבה בעלה בעיר אין חוששין וכו' ופשוט, עוד נראה דהך אשה שבעלה בעיר אם היתה עם עוד נשים אסור אדם להתייחד עמהן, ממש"כ רבינו בהלכה ח', לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהן שם, ולמה בעינן שתהא האשה ובעלה עמהן, הלא יש כאן אשה שבעלה בעיר, ואין עליה משום יחוד, ותו הויא שומר להם, וע"כ דאע"ג דעליה אין איסור יחוד, לחברתה לא מזדהרא, וחברתה אינה בושה ממנה, ואולי איירי תמן רבינו שהוא גס עמהן, לכן בעי שיהא בעלה עמה שם, ודוק.

 

סוכה דף כה עמוד ב: ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה… אביי אמר: משום ייחוד. ורבא אמר: משום צער חתן. מאי בינייהו? – איכא בינייהו: דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי התם. למאן דאמר משום ייחוד – ליכא, למאן דאמר משום צער חתן – איכא.

רש"י: משום ייחוד – דסתם סוכה היו עושין בגגותיהן, ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד מפני הטורח, ושמא ירד החתן לעשות צרכיו, ויתייחד אחר עם הכלה. צער חתן – שהמקום צר ופתוח, שאין לה אלא שלש דפנות, ובוש לשחק עם כלתו.

ברכי יוסף אבן העזר סימן כב: וכן הוה משמע קצת לפום ריהטא כדברי רש"י, מהא דאמרינן בירושלמי פ"ח דתרומות…

דובב מישרים חלק א סימן ה: אולם לפי דברי הבינת אדם הנ"ל ניחא, דהא השושבינין וכל בני החופה הם שם ברשות החתן, וכה"ג שפיר אסור אף שהבעל בעיר, ומשום הכי שפיר איכא משום איסור יחוד כנ"ל, וא"כ לפ"ז נסתר ההיתר בבעלה בעיר.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ – קונ' איסורי יחוד פרק ה: ואולי יש עוד לתרץ ולומר דאין קושי' מההיא דסוכה על שיטת התוס' ודעימי' די"ל דכלה בשבעת ימי המשתה דעדיין לא הורגלה כ"כ לבעלה ואין עוד עליה אימת בעלה ולכן לא מהני בכה"ג בעלה בעיר ואין ללמוד מזה לבעלה בעיר דעלמא… ושערי התירוצים לא ננעלו.

ב"ח: וס"ל לרש"י דבאין בעלה בעיר אף על גב דאין מלקין אותה שלא תהא מוציא לעז על בניה אבל אותו מלקין דליכא לעז דמאן ידע דבעבורה הוא נלקה… והכי נקטינן דלכתחילה אסורה להתייחד אפילו בעלה בעיר כפירש"י והר"ן ודלא כמ"ש בש"ע (ס"ח) כלשון הרמב"ם דמשמע דאפילו לכתחלה שרי להתייחד כשבעלה בעיר דליתא.

ט"ז: והא דנקט (רש"י) להלקותו לא למידק דאיסור יש דודאי לא מצינו חילוק בין איסור למלקות דבכל מקום שיש איסור יש מלקות חוץ מאשת איש כמ"ש סעיף ב' ורש"י כאן בא לתקן שלא תימא דמיירי כאן מן איסור אשה על בעלה דכן משמע לכאורה לשון אין חוששין הלשון קאי על הבי"ד ועל זה קשה דהא בכל אדם אין אוסרים על היחוד לכך פי' דכאן לא קאי רק על המלקות לא על איסור על בעלה אלא דקשה מאי רבותא דבעלה בעיר הא אפילו באין בעלה בעיר אין מלקין על היחוד להוציא לעז על בניה ונראה לתרץ כיון שהטעם משום הוצאת לעז אם כן אין פטור אלא כשיש לה בנים אבל באין לה בנים מלקין אותו כמו שמצינו חילוק בין יש בנים או לא בסי' י"א וא"כ נתרץ זה דהכא מיירי באין לה בנים וראוי להלקותו ואפילו הכי כשבעלה בעיר אין לוקין ומו"ח ז"ל חילק בין לוקין את שניהם או לוקין אותו לבד ולא ידענא שום חילוק בזה דודאי במקום שלוקין לוקין את שניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה:

בינת אדם שער בית הנשים סימן יז : לפי מה שכתבנו בסימן הקודם דאין איסור יחוד דאורייתא אלא חד בחד והשאר מדרבנן לפי זה יש לסמוך על פי רוב הפוסקים שהביא רמ"א ודינו הכי דאשה שבעלה בעיר אף שמדעת רש"י נראה דסבירא ליה דלכתחלה אסור כבר כתב רש"ל בים של שלמה קידושין דדעת רוב המחברים כתוספות ורמב"ם וסמ"ג דאף לכתחלה מותר ואף שאיש אחד עם אשה אחת הוא דאורייתא וקצת יש לחוש לדעת רש"י מכל מקום בשני אנשים אין להחמיר כלל דהא לדעת רמ"א אפילו אין בעלה בעיר מותר לכתחלה והוא הדין באיש אחד ושתי נשים ואחת מהן בעלה בעיר אין לחוש כלל אפילו לכתחלה: ואמנם נראה לי דזה דוקא בביתה שדרה אבל אם היא הולכת לבית אחר אף על פי שבעלה בעיר יש בה משום יחוד דבזה לא שייך דמסתפי מבעלה השתא אתי כיון דאינו יודע היכן היא…

שו"ת יוסף אומץ סימן צז: אמנם לדעתי הקצרה כשבעלה בעיר אין בו משום יחוד מילתא פסיקתא דהכי אמרו בש"ס ופסקוהו הפוסקים ראשונים ואחרונים. ומנין לנו לחלק חילוקים אלו מדעתנו.

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ס: וגם צריך לידע שאיסור יחוד בזה שהוא גס עם איזה אשה חמור מיחוד עם סתם אשה כדאיתא בקידושין דף פ"א ע"א בעובדא דר' ביבי שאסורין להתייחד אף שבעלה בעיר, ומזה יש ללמוד שאסורין גם בבית שפתחו פתוח לרה"ר כדאיתא בח"מ סימן כ"ב ס"ק י"ג והסכים לו הב"ש בס"ק י"ג ואף שהט"ז פליג ע"ז בס"ק ה' מ"מ ודאי יש להחמיר כהח"מ והב"ש…