מתי מקיפים בהר הבית משמאל?

בס"ד

עלייה להר הבית – מתי מקיפים משמאל?

מידות פרק ב משנה ב: כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חוץ ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל. מה לך מקיף לשמאל? – שאני אבל. – השוכן בבית הזה ינחמך. – שאני מנודה. – השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך, דברי רבי מאיר. אמר לו רבי יוסי: עשיתן כאילו עברו עליו את הדין! אלא השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.

מאירי: ואמר שכל הנכנסים בהר הבית באי זה שער שיהיה נכנסין דרך ימין כלומר שאם נכנס מצד המזרחי שהוא השער הגדול הולך לו לצד שער הטדי שהוא בצפון וכן בכל צד שיכנס בו חוץ ממי שארעו אי זה דבר כגון שחס ושלום נתנדה וצריך להרחיק עצמו או אירעו אבל ואינו מתערב עם השמחים ומתוך כך היה מקיף לשמאל…

מהרש"א: שהוא מקיף לשמאל. ע"ש במדת הדין שולט עליו שהוא צד שמאלי ולזה אומרים לו השוכן בבית זה שהוא מדת הרחמים יקרבך וכן במנודה כי המנודה לבריות הוא מנודה לשמים ומה"ד שולט עליו השוכן בבית הזה שהוא מדת רחמים יתן כו' ויקרבוך ונוח לבריות נוח לשמים וק"ל.

תפארת ישראל: שהוא מקיף לשמאל. ועושה כן כדי להודיע צערו לרבים ויתפללו עליו [שבת דס"ז א'], דעי"ז אומרים לו מה וכו', ונראה לי עוד דמשום דרוב הכניסה בדרום היה [כפ"א סי' כ"ד] נמצא מי שנכנס דרך שערי דרום ופונה לשמאלו מקדים וממהר למקום המקדש, ונותן בזה רמז לרואיו שצריך לרחמי שמים, והוא כילד שהוא בצער שהוא רץ ובא לבית אביו מיד.

מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ו: ביום הראשון וביום השני אין נכנס להר הבית, ובשלישי, נכנס ומקיף דרך שמאל. ואלו הן שמקיפין דרך שמאל, אבל, ומנודה, ומי שיש לו חולה, ומי שאבדה לו אבדה. מה לך מקיף לשמאל, שאני אבל, אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך; שאני מנודה, אומרים לו השוכן בבית הזה יתן בלבבם ויקרבוך, דברי רבי מאיר, אמר לו רבי יוסי עשיתם כאילו עברו עליו את הדין, אלא השוכן בבית הזה יתן בלבבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך; מי שיש לו חולה, אומרים לו השוכן בבית הזה ירחם עליו, ואם היה בן קיימא ירחם עליו מיד, ומעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה, ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפאתה; ומי שאבדה לו אבדה, אומרים לו השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד, ומעשה באלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון שאבד לו ספר תורה לקוח במאה מנה, ועלה והקיף ולא זז משם עד שבאו ואמרו לו נמצא רבי הספר תורה. שמתחילה לא בנה שלמה הבית אלא על תנאי, שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה…

פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק יז: ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הב"ה, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל, והיו אומרין לו השוכן בבית זה ינחמך, והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרין לו השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך ויתן בלב חבריך לסלוח לך ויקריבוך אצלם כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים…

מועד קטן דף טו עמוד א: אבל חייב בעטיפת הראש… מנודה מהו בעטיפת הראש? אמר רב יוסף: תא שמע: והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים. – אמר ליה אביי: דלמא מנודה לשמים שאני, דחמיר.

רי"ף מסכת מועד קטן דף ז עמוד ב: הלכך מנודה לבני אדם לא מחייב בעטיפת הראש.

חידושי הר"ן מסכת מועד קטן דף כג עמוד א: וא"ת ולמה מכוסה שהרי אין אבלות בשבת, וי"ל שהיו לו מנעלים ברגליו ומותר כדלקמן. ועושין כן כדי להכיר בינו ובין המנודה.

מרדכי מסכת מועד קטן רמז תתצו: ומה שנהגו לישב עם האבל לפני בית הכנסת [*בשבת] ומלוין אותו לביתו אומר רבינו אב"י העזרי שיש סמך ממסכת מדות כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ויוצאין דרך שמאל. חוץ מי שאירעו דבר שמקיף אומר לו מה לך מקיף לשמאל שאני אבל אומר לו השוכן בבית הזה כו' שאני מנודה אומר לו השוכן כו' ואף על גב דלא מפרש התם שבשבת היו עושין כן. בפירקי דר' אליעזר בס"פ ט"ז איתמר הכי…

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז: כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין… חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף על השמאל… מה לך מקיף על השמאל, שאני אבל השוכן בבית הזה ינחמך, שאני מנודה השוכן בבית הזה יתן בלבבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.

מעשי למלך הלכות ביאת המקדש פרק ג: לפיכך משלחין את המצורע חוץ לב' מחנות. וכ"כ רבינו בפ"י מטמ"צ וכתב שם דמודיע לרבים שהוא טמא כדי שיפרשו ממנו ולכאורה יש להקשות דבגמ' דמ"ק איתא דתרתי נשמע מיני' דצריך להודיע צערו לרבים כדי שיתפללו עליו ואמאי לא הביא רבינו רק דרשא זו כדי שיפרשו ממנו? ונראה דרבינו ס"ל כיון דאמרו בנדרים דיש לחוש דאיתרע לי' מזלא אם יפרסם חוליו ע"כ לא הביא זאת ובהא ניחא לי אחריתא דהנה איתא במס' שמחות פ"ו דכשהי' לאדם חולה הי' מקיף הר הבית ואומרים לבמה לך להקיף ואומר שיש לו חולה ואומרים השוכן בבית זה ירחם עליו וכן מי שנאבד לו אבידה הי' מקיף הר הבית ואומרים לו מי ששוכן בבית זה יתן בלב מי שמצאה ויחזיר לך וכך מי שהוא אבל או מנודה אומרים לו ד' ינחמך ורבינו בפ"ז מה' בהב"ח הביא הך דאבל ומנודה אבל הך דחולה ונאבד לו אבידה לא הביא ובשו"ת חיים שאל סי' כ"ה הקשה אמאי השמיטו רבינו לפמש"כ ניחא כיון דרבינו לא הביא הך דיודיע צערו לרבים לכן לא הביא נמי דין זה דהא תליא בהא פן איתרע מזלא.

שבת דף סז עמוד א: אילן שמשיר פירותיו סוקרו (וצובע אותו) בסיקרא וטוענו באבנים. בשלמא טוענו באבנים – כי היכי דליכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא מאי רפואה קעביד? – כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי. כדתניא: וטמא טמא יקרא – צריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים. אמר רבינא: כמאן תלינן כובסי בדיקלא, – כי האי תנא.

ברכות דף נה עמוד ב:  כי הא דרבא, כי הוה חליש – יומא קמא לא מגלי, מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה, פוק אכריז: רבא חלש. מאן דרחים לי – לבעי עלי רחמי, ומאן דסני לי – לחדי לי, וכתיב בנפל אויבך אל תשמח… פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.

שולחן ערוך יורה דעה סימן שלה: מצוה לבקר חולים. הקרובים והחברים נכנסים מיד; והרחוקים, אחר ג' ימים. ואם קפץ עליו החולי, אלו ואלו נכנסים מיד.

ט"ז: הקרובים והחברים נכנסים מיד. – פירש מו"ח ז"ל הטעם כי היכי דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה כדאמרינן בנדרים (דף מ') רבא יומא קמא דחליש אמר לא תגלו לאינשי דלא ליתרע מזליה כו' אבל קרובים וחברים שנכנסים תמיד בביתו ליכא הרגשה כ"כ ומ"ה כשקפץ עליו החולי נכנסים גם הרחוקים מיד.