משנכנס אדר מרבים בשמחה

בס"ד

משנכנס אדר מרבים בשמחה

תענית דף כט עמוד א: משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, אמר רב פפא: הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי – לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.

תוספות: אמר רב פפא הלכך האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט וכו' – פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב.

חידושי הריטב"א: ואף על גב שאין מזל לישראל הני מילי בשאר ימים אבל בשני חדשים אלו יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים, ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם.

מפרש: משנכנס אדר – ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.

אליה רבה סימן תרפה: ונ"ל דניסן הוא כאדר, שהרי פרש"י משנכנס אדר ימי נסים היה לישראל פורים ופסח. וזה נ"ל כוונת רש"י, דמה דאמר משנכנס אדר כוונתו נמי אניסן…

שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן פח: פשוט שהוצרך לכך משום דאי משום פורים גרידא א"כ לימא נמי ניסן וכסלו אלא ע"כ משום שהתחילו ימי נסים רצופים ותכופים זה לזה. וי"ל עוד שרצה לרמז ג"כ שבשנה מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר שני. וה"ט משום דימי נסים סמוכים הם.

שפת אמת: לולי פירש"י משום פורים ופסח, ויותר נראה מהא דתלי לי' באב משום שבאדר הי' קיום הקרבנות והמקדש דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה ונדבו בנ"י בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ"י למקדש הי' שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר וכשקורין פ' שקלים מתעורר זה.

ר' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק שמות לראש חודש אדר: ופירש רש"י ימי נסים היו לישראל פורים ופסח ומשמע לכאורה דמשנכנס אדר מרבין וכן בניסן אבל מלשון הגמרא אחר כך ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה משמע דקאי על אדר דייקא. והענין דהלימוד הוא מאב דכמו שבחודש אב שהיה יום אחד בו שאירע בו אבל ובכי ממעטין בשמחה מראש חודש וכמו שלמדו בגמרא (שם ל' א) מאן דאמר כל החודש כולו אסור מחדשה. כן באדר שאירע בו יום שמחה השמחה מראש חודש וכל החודש וכן נזכר גם בפסוק (אסתר ט', כ"ב) והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'. אך להבין למה באמת רק באדר כל החודש נהפך לשמחה ולא נזכר כן בחודש ניסן ובאמת גאולת ניסן עדיפא כמו שאמרו (מגילה י"ד א) לענין הלל התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא וכו' אכתי עבדי אחשורוש אנן. הענין דגלות ניסן היה מצד ה' יתברך כמו שנאמר (שמות ו', ו') והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וכן היו כל הנסים מצד ה' יתברך שהכה בפרעה ובכל מצרים בעשר מכות… וכן בקריעת ים סוף כתוב (שמות י"ד, י"ד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון הכל מצד ה' יתברך. מה שאין כן חודש אדר שנוצר באות ק' כמו שמובא בספר יצירה (פרק ה') ואות ק' איתא בגמרא (שבת ק"ד א) קו"ף קדוש מרמז לקדושה מצד ישראל וכן נעשה אז מחיית עמלק על ידי ישראל וכן נעשה הנס על ידי מרדכי ואסתר והיהודים הרגו בשושן הצוררים ועשרת בני המן ובשאר מדינות המלך שבעים וחמישה אלף הכל היו מעמלקים. וכן היה אז קבלת תורה שבעל פה וכמו שאמרו (שבת פ"ח א) הדר קיבלוה בימי אחשורוש והיינו תורה שבעל פה… ומזה בא השמחה וכמו שאמרו בגמרא (שבת פ"ח א) דבשעה שאמרו נעשה ונשמע קשרו לכל אחד שני כתרים וכו' ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו וכו' ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם דהשמחה בא ממה שישראל מקבלין עול מלכותו יתברך מצדם…

שו"ת חתם סופר חלק א סימן קס: והנלע"ד דרב לטעמיה דס"ל כמ"ד כל חדש אב אסור ברחיצה ואבילות נוהג וכמ"ש תוס' סוף מגילה [ל"א ע"ב ד"ה ראש חדש], והיינו טעמא דדרש כמ"ד והשבתי חדשה דכל החודש נוהג אבילות [תענית ל' ע"א], א"כ הכי נמי דרשינן לענין שמחת אדר והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה להיות שמחה נוהג משנכנס אדר ואולי אסור בהספד ולכל הפחות מצוה לשמוח. אמנם אנן קיי"ל כמ"ד דשבת שחל ט"ב בתוכה נוהג אבילות דדרשינן והשבתי שבתה ולא חדשה וכמ"ש כל זה תוס' סוף מגילה הנ"ל, א"כ ה"ה באדר לא דרשינן והחודש אשר נהפך, וכיון דלא דרשינן והחדש שוב אין לנו להוסיף שמחה אפילו בשבוע שחל פורים דשבתה לא כתיב בפורים… ולפי הנ"ל י"ל דס"ל אף על גב דאין מזל לישראל, מ"מ אחז"ל [חולין צ"ה ע"ב] אף על גב דאין ניחוש יש סימן והוא דאתחזק, וס"ל הכא אתחזק תרי זימנא עכ"פ פורים ופסח וקיי"ל ב' זימני הוה חזקה, א"נ ס"ל בחד זימנא איכא למימר שמא ריעא מזלא דעמלקים גרם ולא בריא מזלא ישראל דאין מזל להם, אבל השתא דאירע ע"י ב' אומות שונות רצופים עמלק ומצרים שמע מינה יש סימן טבא דבריא מזלא דישראל ועכ"פ יש סימן, זה נ"ל דעת רש"י ומ"מ הש"ע הוה ס"ל דרב פפא אפשר ס"ל יש מזל לישראל ואנן קיי"ל שלהי מס' שבת כהני אמוראי ותנאי דש"ס דאין מזל לישראל, וא"כ בשלמא באב איכא למיחש דבריא מזלא דאומות העולם, אבל באדר מהכ"ת לימצי לי', דנהי דריעא מזלא דעמלקים, דשארי אומות מי ריעא, ולענין בריאות מזלא דישראל הא אין מזל לישראל, כנלענ"ד במעט עיון.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף א: משנכנס אב ממעטין בשמחה; ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי, לישתמיט מיניה דריע מזליה.

מגן אברהם: לישתמיט מיניה. עד ר"ח אלול (רי"ו וכ"מ בגמ'):

מחצית השקל: לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ומדנקט באב סתם משמע כל החדש אפי' אחר התענית

חתם סופר אורח חיים סימן תקנא: וכן משמע בגמרא. נ"ב, דומיא דאדר. ולי נראה דאין ראיה, דהתם הימים שבין פורים לפסח מוטלים בין שני ימים טובים, עיין סברא זו במסכת תענית דף י"ח ע"א וחגיגה דף י"ח ע"א, אבל הכא כיון שעברו ימי צער עברו, ומכל שכן אחר ט"ו באב דלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב [וכו'], ואתיא יום טוב ואפסקיה ונסו יגון ואנחה וששון ושמחה ישיגו. ובירושלמי סוף תענית [פ"ד הלכה ה] בפסקא והובקעה העיר ע"ש, יעשה זה ראש לחשבונו ע"ש, נראה לי סמך מנהג שמיום תשעה באב ואילך מתחיל חודש אחר, ואנחנו קורין לו חודש מנחם. ויותר נראה לי הא דאדר החודש כולו בשמחה הוא משום דיום ט"ו אדר הוא תחלת יום שלשים ששואלים ודורשים לפני הפסח, נמצא ימי פורים ופסח חבוקים זה בזה, וזה לא שייך באב. וזה נראה לפענ"ד אמת בעהש"י.