מרכזיות המקדש באומה הישראלית

בס"ד

מרכזיות המקדש באומה הישראלית

יומא דף נד עמוד ב

ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם.

פסחים דף פח עמוד א: ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו', אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.

רש"י: הר המוריה, ושדה דיצחק, ובית אל דיעקב – כולם בהר הבית התפללו.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב הלכות א-ב: המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.

 

רש"י שמות פרק כו פסוק טו: יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם.

אבן עזרא שמות פרק כט פסוק מו: וידעו – הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה.

רמב"ן ויקרא הקדמה: וצוה בכהנים הנגשים אל ה' שיתקדשו שהזהיר על טומאת מקדש וקדשיו וגם שלא יהרסו לעלות אל ה' כמו שאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרוכת אל פני הכפרת אשר על הארון ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת כאזהרת פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ואחר כך יגביל המשכן כהגבלת הר סיני בעת היות שם כבוד אלהי ישראל.

 

ספר המצוות לרמב"ם הקדמה: אמרו שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני שלש מאות וששים וחמש כנגד ימות החמה רמ"ח כנגד אבריו של אדם. ואמרו גם כן (תנחומ' תצא ב) על דרך הדרש כי היות מצוות עשה מספר האברים כלומר כל אבר ואבר אומר לו עשה בי מצוה. והיות מצוות לא תעשה מספר ימי השנה כלומר כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעשה בי עברה.

תורה אור (לבעל החפץ חיים) פרק ח (ספר הקורא ללמוד דווקא סדר קדשים): והנה מכל זה נוכל להבין כמה גדול קדושת ערך הלימוד ההוא שאנו עומדים עליו, דהלא כמה מסכתות בנויות רק על איזה פסוקים שבתורה… ואילו ענייני הקרבנות מקיף חלק גדול מספר התורה, דהיינו רוב ספר ויקרא ועוד כמה פרשיות שלמות…

 

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד: על העבודה כיצד? כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן שנאמר: לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו). ובזמן שאין עבודת בית המקדש קיימת אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים יורדין בזמנן שנאמר: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר (שם י"ז), וכן הוא אומר: שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן על אבן בהיכל ה' מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים.

שיר השירים רבה פרשה ד: כמגדל דויד צוארך – זה בית מקדש. ולמה מדמהו בצואר? שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היו צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם, וכיון שחרב בית המקדש כביכול נכפף צוארן של ישראל, הה"ד (ויקרא כ"ו) ושברתי את גאון עזכם, זה בית המקדש, ד"א מה צואר זה נתון בגבהו של אדם כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם, ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו, כך כהונה מבית המקדש, לויה מבית המקדש, ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים, כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל.

 

אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יב: למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. כיצד אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש הקדוש ברוך הוא משמרם בתוך מחניהם שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות פני ה' אלהיך.

תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק ג: מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבים אותו. מעשה באחד שהניח בית של תרנגולים ובא ומצא חתולים מקורעים לפניו. חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי. רבי פנחס משתעי הדין עובדא: תרין אחין הוון באשקלון הוו להון מגורין נוכראין אמרין כדין אילין יהודאין סלקין לירושלים אנן נסבין כל מה דאית להון. מן דסלקין זימן להם הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסים ויוצאים בדמותן. מן דנחתון שלחנון לון מקמן. אמרו לון אן הויתם? אמרו לון בירושלים. אמרו לון ומאן שבקותון בגו ביתא? אמרו ולא ב"נ. אמרו בריך אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון.

 

תוספות מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א: כי מציון תצא תורה – לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה.