מצות פריה ורביה

בס"ד

מצות פריה ורביה

יבמות דף סא,ב-סב,ב: לא יבטל אדם מפריה ורביה – אלא א"כ יש לו בנים. ב"ש אומרים: שני זכרים, וב"ה אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: זכר ונקבה בראם… איתמר: היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר: קיים פריה ורביה, רבי יוחנן אמר: לא קיים… מיתיבי: בני בנים הרי הם כבנים, מת אחד מהם או שנמצא סריס – לא קיים פריה ורביה; תיובתא דרב הונא! תיובתא. בני בנים הרי הם כבנים. סבר אביי למימר: ברא לברא וברתא לברתא, וכ"ש ברא לברתא, אבל ברתא לברא לא; א"ל רבא: לשבת יצרה בעיא, והא איכא. דכולי עלמא מיהת – תרי מחד לא…

תוספות: וכל שכן ברא לברתא – אף על גב דאמרינן לעיל אין שני זכרים חשובים כבן ובת הכא שבא מכח מי שפטרתו מפריה ורביה פשיטא דקאי שפיר הבן במקום הבת.

מאירי: וכל שנשאר לו אחד מכל אחד מהם, הן בן מן הבן ובת מן הבת, הן בן משניהם, הן בת משניהם – קיים מצות פריה ורביה. ואף על פי ששתי בנות לכולי עלמא אין בהם קיום מצוה, לענין השלמה מיהא אחר שמתו בניו, דיו אף בשתי בנות, אחת מן הבן שמת ואחת מן הבת שמתה…

רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ד-ו: כמה בנים יהיו לאיש ותתקיים מצוה זו בידו זכר ונקבה, שנ' זכר ונקבה בראם, היה הבן סריס או שהיתה הבת אילונית לא קיים מצוה. נולדו לו ומתו והניחו בנים הרי זה קיים מצות פריה ורביה, בני בנים הרי הם כבנים. במה דברים אמורים בשהיו בני הבנים זכר ונקבה והיו באים מזכר ונקבה אף על פי שהזכר בן בתו והנקבה בת בנו הואיל והם משני בניו הרי קיים מצות פריה ורביה אבל אם היו לו בן ובת ומתו והניח אחד מהן זכר ונקבה עדיין לא קיים מצוה. היו לו בנים בגיותו ונתגייר הוא והם הרי זה קיים מצוה זו, היו לו בנים והוא עבד ונשתחרר הוא והם לא קיים מצות פריה ורביה עד שיוליד אחר שנשתחרר, שהעבד אין לו יחוס.

תרומת הדשן סימן רסב: ונוכל לומר דדעת הרמב"ם דאע"ג דלא אשכחן דפליג רבא אאביי בההיא כל שכן, אלא דאמר ליה דברתא לברא נמי מהני, מ"מ כיון דתלי טעמא דהא איכא שבת, א"כ בעינן לעולם שבת וצריכין להיות זכר ונקבה, והתוס' דלעיל מקשין לפי הכל שכן דסבר אביי, ולפי המסקנא איכא למימר דבעינן זכר ונקבה.

מעשה רקח: ולענ"ד נראה דרבינו לא ס"ל כהתוס' אלא מפרש הסוגיא כפשטה דברא לברא וברתא לברתא דקאמר אביי ר"ל דקפדינן דוקא שיהיה בן לבן ובת לבת וכ"ש בן לבת מפני שהבן יש לו עדיפות לעולם בעיקר בריאתו של עולם שהיה זכר דוקא משא"כ הבת לבן לא סגי ורבא פליג עליה ואמר דאף הבת לבן מהני כיון שבאת מכח מי שפטרו וכבר יש בן לבת להשלים המצוה וזהו פסקו של רבינו ממש דאילו לפי' התוס' קשה דאנן קי"ל כרבא לגבי אביי ורבא ס"ל דברתא לברא סגי ולפי' התוס' הו"ל שתי נקבות והוא דוחק גדול דאפי' בשני זכרים אמרינן לעיל דלא סגי ואהני לן בן הבת מיהא מכח שבא ממי שפטרתו אך בב' נקבות כולי האי לא אמרינן.

חלקת מחוקק: ואם היו לו בן ובת ומת הבן והוליד בת או להיפך אפשר דאף לדברי הרמב"ם מהני ואפשר דלא מהני…

בית שמואל: ואם היו לו ב' זכרים והם הניחו זכר ונקבה לא קיים פריה ורביה ד"מ כי לפי המסקנא בש"ס לא אמרינן בני בנים משלימים, ואם הבן קיים והבת מתה והניחה בת קיים פריה ורביה, ואם הבן קיים ולא הוליד עדיין והבת מתה והניחה בן נראה דלא קיים פ"ו…

פתחי תשובה: ומ"ש ואם הבן קיים ולא הוליד כו' הוא מדברי הב"ש וע' בהגהות יד אפרים שכ' ע"ז לדעת התוס' (רס"ק זה) דב' זכרים הבאים מזכר ונקיבה מהני פשיטא דגם זה מהני.

ביאור הגר"א על שולחן ערוך: ופשטא דסוגיא משמע אפי' כשהבני בנים שניהם זכרים ולרבא אפי' שניהם נקבות ועתוס' שם ד"ה וכ"ש כו' אלא שיש לדחוק דה"ק וכ"ש ברא לברתא ובן הזקן קיים וכן ברתא לברא והבת קיימת אבל קשה לחלק בין בן עצמו או בנו וגם הרמב"ם לא הזכירו (והעיקר גירסת הרמב"ם) א"ל רבא לשבת יצרה בעינן ולא גרסינן והאיכא ופליג אמאי שאמר אביי וכ"ש ברא לברתא דטעם המתני' הוא שיהא זו"נ בעולם וזהו לשבת לתנא דמתניתין ועיקר גי' הרמב"ם באביי אבל ברא לברתא וברתא לברא לא א"ל רבא לשבת בעינן והאיכ'.

חלקת מחוקק: והוא שלא יהיה הבן סריס וכו'. נראה דאם הבן נשא איילונית או הבת נשאת לסריס או שלא נשאו כלל קיים האב פ"ו דאל"כ ליתני רבותא.

פתחי תשובה: ועיין בס' בני אהובה פט"ו מה"א הלכה ה' שמפקפק ע"ז מהא דקיי"ל היו לו בנים ומתו לא קיים פ"ו משום דבעינן לשבת יצרה וא"כ גם אלו הבנים שלא נשאו נשים סופם למות בלא זרע אך בזה אפ"ל דדוקא מתו בחיי האב לא קיים פ"ו אך בבת שנשאת לסריס דודאי לא תוליד במה יקיים האב פו"ר וכי תולין שיגרשה הבעל או שימות ובח"מ החליט גם בזה דיצא ולדידי צ"ע ע"ש.

ערוך השולחן אבן העזר סימן א סעיף יח: דבשלמא כשהוא בעצמו הוליד סריס ואילונית עדיין לא קיים המצוה אבל כשהוא קיים המצוה כתקונו והם פשעו בנשואיהן איזו סברא הוא שיפסיד מצותו בשביל מה שקלקלו בידיהם ואין האדם חוטא בחטא של אחרים דא"כ אם הבן נשתמד נאמר ג"כ שלא קיים פו"ר ולא דמי להיו לו בנים ומתו דבשם מן השמים נטלום וממילא דניטלה מצותו ולא כשהם עשו מעשה.