מצות מינוי מלך

בס"ד

מצות מינוי מלך

סנהדרין דף כ עמוד ב: וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. תניא, רבי אליעזר אומר: זקנים שבדור – כהוגן שאלו, שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו.

מדרש תנאים לדברים פרק יז פסוק טו: שום תשים עליך מלך מצות עשה וזו היא שאמרנו חובה ולא רשות.

אבן עזרא שם: שום תשים – רשות.

ר' יוסף בכור שור שם: שום תשים עליך מלך: זו מצות – עשה, כי ודאי צריך שיהא מלך, שלא יעשה כל אחד הישר בעיניו.

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעג: והמצוה הקע"ג היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו…

רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה א: שלש מצות נצטוו ישראל… למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך…

ספר החינוך מצוה תצז: ואל תהרהר בני אחרי דברי לומר ואיך יחשוב אבי זאת המצוה מן הנוהגות לדורות, והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהיה להם למנות עוד מלך, כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד עד כי יבא שילה שיהיה מזרעו מלך לעולם במהרה בימינו. שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד, אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו, למנות מלך חדש אם תהיה סיבה שנצטרך לו, וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש, ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כמצוה וכתורה הידועה, וזה באמת נוהג הוא לעולם.

אברבנאל דברים פרק יז: אני ידעתי שתהיו כפוים טובה כשתאמרו מעצמכם אשימה עלי מלך לא מפני ההכרח להלחם עם העממים ולכבוש את הארץ כי כבר היא נכבשת לפניכם כי אם להשתוות עם האומות הממליכי' עליהם מלכים, ובזה מהסכלות כי היה לכם לשאול מלך בהכנסתכם לארץ ללחום את מלחמותיכם שאז היה הזמן הנאות לצרכו לא אחרי הכבוש והחלוק והישיבה בטח בדד בארץ… ולפי זה יהיה ענין המלך מצות עשה תלויה בדבר הרשות, כאומר כאשר תרצה לעשות כן עם היותו בלתי ראוי, אל תעשה אותו כי אם בזה האופן, והוא דומה לפרשת כי תצא… וראית בשביה שאינו מצוה שיחשוק בה ויבעלנה ולא שיקחנה ויבעלנה כמו שהיא, אבל הוא דבר הרשות ומפעל היצר הרע… ולזה מה שאמר שם רבי נחמיה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן של ישראל שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך, הנה כוון החכם הזה לדעתי…

ביאור לספר המצוות לרס"ג (הרב פערלא) ס"ה הפרשיות פרשה ז: אבל דבריו אלו תמוהים אצלי דודאי הדבר ברור דלרבי יהודה דאמר התם שלש מצות נצטוו… מצות עשה גמורה קאמר שחייבין להעמיד להם מלך לכתחילה. כמבואר בהדיא בספרי… רבי נהוראי אומר הפסוק הזה בגנאי ישראל הוא מדבר שנאמר כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלך עליהם. אמר רבי יהודה והלא מצוה היא מן התורה לשאל להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו. ולמה נענשו בימי שמואל. לפי שהקדימו על ידם עיין שם. הרי מבואר בהדיא דלרבי יהודה נצטוו לכתחילה על כך מן התורה…

מלבי"ם דברים שם: ומה שנענשו בימי שמואל היינו מפני שהקדימו על ידם… שצווי המלך הוא רק בעת שמתנהגים כפי דרך העולם והטבע שאז צריך שיהיה עליהם איש אחד שינהיגם בעניני הכלל, ללחום מלחמותיהם ולשפטם, אבל בימי שמואל שהיו מונהגים ע"י זכותו של שמואל בהנהגה נסיית אלהית וה' היה המלך היוצא לפניהם ללחום מלחמותיהם ויתר עניניהם לא היה צורך להם למלך…

אלשיך על דברים שם: ומי יתן ידעתי מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לעשות אחד ממצות עשה רשות, ולהכחיש מאמרם ז"ל מוסכם מהגמרא ומכל הפוסקים כי שלש מצות נצטוו ישראל… ואם באנו לפרש ולשית לב על הטעמים הנאמרים על אשר קצף שמואל בשאלת המלך אם יש עליהם תשובה, הנה המצא תמצא, כי אם אמרנו שהוא על אומרם ככל הגוים, אם כן איפה באומרו וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשופטינו היה לו לומר ככל הגוים, כי הוא הדבר הקשה ולמה השמיטו. ואם אמרנו שהוא על אומרם לשופטנו שאין המשפט למלכים, הלא אחרי כן מורה שלא קצף רק על מציאות שאלת מלך, כאומרו ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וה' אלהיכם מלככם, ואומר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך, הנה כי על מציאות שאלת מלך היה הקצף… וגם טעם האומר שזקנים שאלו כהוגן באומרם תנה לנו מלך כו' ולא היה הקצף רק על המון עם שאמרו אחרי כן והיינו גם אנחנו ככל הגוים כו', הלא אם כן לא היה ראוי לומר וירע הדבר כו' על דברי הזקנים, כי אם אחר פסוקי ההמון האמור אחרי כן והיינו גם אנחנו ככל הגוים… והטעם הראשון מרבותינו ז"ל (ספרי קנו) שהיה כונתם לעבודה זרה, גם זה דוחק והם דברי קבלה, אך אנו ליישב פשט הכתובים באנו… והוא על קושי מדת העם לשאול כי צפה הקדוש ברוך הוא שעתידים לשאול מלך, על כן מאז צוה לנו להמליך עלינו מלך וישימה בכלל מצות עשה… ואין לומר למה לא עשה הוא יתברך פה כאשר עשה ביפת תואר שדברה תורה כנגד יצר הרע להתיר ביאת המלחמה אך לא עשאה מצוה עשה, הלא הוא כי שם הוא אל היחיד ופה אל כללות ישראל.

כלי יקר שם: ואומר אני דעתי בקצרה שהרצון האלהי היה שלצדק ימלוך מלך עליהם כדי להטיל מוראו על כולם כמו שאמרו חז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה וכו', ולא לצורך המשפטים שהרי היו בתי דינים קבועים בכל עיר אלא לצורך קיבוץ ותיקון המדינות ואך באופן זה שתהיה אימת מלכות עליהם כי בזה רצה ה'… כי לאחר ירושה וישיבה ישמן ישורון ויבעט ואיש הישר בעיניו יעשה כשאין מלך בישראל, ואז ודאי יאמרו השרידים אשר ה' קורא כי עת לעשות לשאול מלך ואמרת אשימה עלי מלך שיהיה מוראו עלי כי כן משמע לשון עלי שיהיה עליון עלי ומושל ורודה בי בחזקת היד, ככל הגוים אשר סביבותי לעשות כמתוקנים שבהם שאינן בועטים במלכיהם ומקבלים עליהם מרות ומציאות זמנינו יוכיח, ועל זה נאמר שום תשים עליך מלך כי שאלה זו כהוגן כשיהיה עליך מלך דהיינו אימתו עליך כמובן ממלת עליך. אבל בימי שמואל לא דיברו נכונה כי אמרו תנה לנו מלך. לא אמרו עלינו מלך אלא לנו, כי לא רצו לקבל מרות שיהיה מוראו עלינו אלא יהיה לנו מסור בידינו… כי עיקר צורך החנופה היא במשפטים וכמנהג ארצות אלו שמקבלים איזה רב על זמן ידוע כדי שלא יהא אימתו עליהם ואדרבה אימתם על הרב, ועל כן הוא מוכרח להחניף להם כדי שלא ידחוהו. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך, כי עיקר האשמה במלת לנו לשופטינו כי אם יהיה לנו ולא עלינו איך יהיה שופטינו. ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם וגו' כי לא אותך מאסו (שם פסוק ז), כי אדרבה זה שבחך כי אתה מוחזק אצלם שאין אתה מחניף להם על כן ביקשו במקומך מלך… וימאנו העם וגו' ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו (שם פסוק יט) מה שאמרו לא, היינו דרך וידוי אמרו כן לאמר לא נחפוץ מלך עוד בדרך אשר שאלנוהו תחילה לאמר תנה לנו מלך כי אם מלך יהיה עלינו כאשר דיבר ה'.