מצות הקהל בימינו

בס"ד

מצות הקהל בימינו

דברים פרק לא פסוקים י-יא:

ויצו משה אותם לאמר – מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם…

סוטה דף מא עמוד א-ב: פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה, שנאמר: מקץ שבע שנים במועד… והמלך עומד ומקבל וקורא יושב; אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד. עומד, מכלל דיושב? והאמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנא': ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר וגו'! כדאמר רב חסדא: בעזרת נשים, הכא נמי בעזרת נשים.

יומא דף סט עמוד ב: דתניא: היכן קורין בו – בעזרה, רבי אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית, שנאמר ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים. ואמר רב חסדא – בעזרת נשים.

ירושלמי סוטה פרק ז: לא כן תני רבי חייה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד?… תיפתר שסמך לו בכותל וישב לו.

רש"י מלכים א פרק יב פסוק כז: אם יעלה העם הזה וגו' – אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ויהיה הוא יושב ואני עומד ובמוצאי שביעית בזמן הקהל יקרא את פרשת המלך שהוא ראש במדינתו ואני כשאר העם נמצאתי בזוי.

 

ספר המצוות לרמב"ם עשה טז: הציווי שנצטוינו שייקהל העם כולו בשני של סוכות של כל מוצאי שמיטה ושיקראו כמה פסוקים ממשנה תורה לפניהם…

סיום מצוות עשה: ומהם גם כן מצות אינן נוהגות אלא בהיות הבית קיים כגון חגיגה וראיה ומצות הקהל…

רמב"ם הלכות חגיגה ג,א-ג: מצות עשה להקהיל את כל ישראל, אנשים נשים וטף בכל מוצאי שמיטה כשיעלו לרגל… כל הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל, חוץ מן הנשים והטף והערל; אבל הטמא פטור ממצות הקהל, שנאמר "בבוא כל ישראל" וזה אינו ראוי לביאה… והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קוראין…

ספר החינוך מצוה תריב: ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתם. ועובר על זה בין איש בין אשה ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה, וכן המלך אם לא רצה לקרות בטלו עשה זה. וענשם גדול מאד, כי זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת.

תפארת ישראל – יכין מסכת סוטה פרק ז: אע"ג שבתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא, ותו הא תינח בזמן שיש מלך, בשאין מלך מי קוראה, ונ"ל דמה שהמלך קורא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה, וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כ"ש כל יחיד, מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבצבור, ככה"ג או ראש הסנהדרין.

אברבנאל דברים פרק לא: כבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן גדול או הנביא או השופט וגדול הדור קורא בחג הסכות חלק מן התורה ושהיה משלים ספר בראשית ואלה שמות ויקרא ובמדבר סיני בשש שנים ובשנה השביעית שנת השמיטה בחג היה קורא המלך ספר אלה הדברים שבכל שנה ושנה ברגל בחג קריאת התור' בסדר ובשנה ההיא השביעית היה המלך מסיים התורה באופן ההוא ושמכאן נשאר המנהג בימינו שביום השמיני חג העצרת האחרון נקראים יום שמחת תורה שבו ביום אנו משלימים את התורה.

מאירי מסכת סוטה דף מא עמוד א: קריאת המלך בפרשת הקהל שהוזכרה במשנה לא היתה עד שמנו שמטין לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו שהרי נאמר בה שנת השמטה…

חגיגה דף ד עמוד ב: תנא: הערל והטמא פטורין מן הראייה. בשלמא טמא – דכתיב ובאת שמה… והבאתם שמה, כל שישנו בביאה – ישנו בהבאה, וכל שאינו בביאה – אינו בהבאה. אלא ערל מנלן? – הא מני – רבי עקיבא היא, דמרבי לערל כטמא.

ירושלמי חגיגה פרק א הלכה א: הטמא פטור מן הראיה דכתיב [דברים לא יא] בבוא כל ישראל לראות וגו' הראוי לבוא עם כל ישראל מביא ושאינו ראוי לבוא עם כל ישראל אינו מביא…

מנחת חינוך מצוה תריב אות א: והנה מבואר בש"ס דהמלך הי' קורא וא"י אם הל"מ כ"ה דדוקא מלך ואם אין מלך בישראל אין מצוה כלל א"כ עד שאול המלך עליו השלום לא נתקיימה מצוה זו ואפשר דל"ד מלך רק גדול שבדורו עליו היה המצוה אם לא הי' מלך וכ"נ מצד הסברא וגם אם היה עיכוב דוקא בעזרת נשים והיינו בבהמ"ק או אפשר אף במקום אחר בירושלים אך מה שנדחה מפני הבימה שלא לדחוק את העזרה נר' דבבהמ"ק דוקא ומ"מ אין ראיה דתיקנו שיהי' בבהמ"ק וממילא אחרו מטעם הבימה וצ"ע…

והנה בראיה שהיה בעזרת מחנה שכינה כמ"ש לעיל א"כ ט"מ או טבו"י או מח"כ אסורים ליכנס לשם מה"ת וח"כ (חוץ ממח"כ לדעת הר"מ שאינו ח"כ אבל איסור תורה יש) א"כ בודאי פטורים מראי' אבל הקהל היה בע"נ דמותר מה"ת ליכנס שמה ט"מ וטבו"י אם כן יכול לבוא וחייב בהקהל מה"ת. אך אפשר כיון דחז"ל אסרו לט"מ ולטבו"י בע"נ העמידו דבריהם במקום עשה…

שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן נח: לסוף הנני להעיר על עוד חששא ששמענו, והוא הואיל והקהל קשורה עם שמיטה, איך יתכן שנעשה זכר להקהל והשמיטה לא נשמרה? תשובתי, שלא מצינו יסוד בראשונים ז"ל שהא בהא תליא, עד שאם לא נשמרה שמיטה שלא יקיימו ישראל מצות הקהל, דומיא דיובל, שתלה הכתוב בשלשה דברים המעכבים וכו', ועוד שאפילו אם תלה הכתוב זה בזה, הלא יש שומרי שביעית, כן ירבו, ואם יש אחד ששמר כבר נתקיים הקשר… והנה, ידידי הגאון רש"ד כהנא שליט"א [זצ"ל] העיר לי ע"פ על נקודה אחת שלכאורה היא מערערת את כל הבנין של עשיית זכר להקהל, והיא שהטמא פטור מהקהל, וכלשונו של הרמב"ם ז"ל [הלכות חגיגה פרק ג' הל' ב'], שנאמר בבוא כל ישראל ליראות וזה אינו ראוי לביאה. והרי אנו כולנו טמאים. ואמנם לדעתי אין זה מוכרח כלל, שאם היה בית המקדש קיים היה רוב הציבור יכול להטהר, ושפיר יש מקום לזכר.

שו"ת יביע אומר חלק י – יורה דעה סימן כב: ואף על פי שנראה שבזמן שאין השמטה נוהגת מן התורה, ואין יכולים לעלות למקדש, ולראות את פני ה', מפני הטומאה, אין מצות הקהל נוהגת… גם ממה שנאמר בבוא "כל" ישראל, נראה שהוא כעין מה שכתוב: וקראתם דרור בארץ "לכל" יושביה, בזמן שכל יושביה עליה… ואנו נהגנו לעשות זכר למקדש במצות הקהל… מעמד נפלא של קידוש ה'. וברוך המקדש שמו ברבים. (ומה שהתנגד לזה החזון איש, וכתב, "שאין לעשות כן", אפשר מפני שחשש שמא יבאו להתכנס בתוך הר הבית, אבל אנו הקפדנו שהכל יהיה ברחבת הכותל המערבי שהוא מחוץ להר הבית).