מעלת "רוב עם"

בס"ד

מעלת "רוב עם"

כלה רבתי פרק ה: פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה ולית לך ברב עם הדרת מלך, אלא בבית אלהים נהלך ברגש, ברגישת בני אדם נלך אני ואתה…

ברכות דף נג עמוד א: היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם. בית שמאי אומרים: כאו"א מברך לעצמו; ובית הלל אומרים: אחד מברך לכולן, משום שנאמר: ברב עם הדרת מלך. בשלמא ב"ה מפרשי טעמא, אלא ב"ש מ"ט? קסברי מפני בטול בית המדרש.

פסחים סד ע' ב: נותנו לחבירו. ש"מ הולכה שלא ברגל הויא הולכה. דילמא הוא נייד פורתא! ואלא מאי קמ"ל? הא קמ"ל: ברעה"מ.

ר"ה דף לב עמוד ב: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה – השני מתקיע, ובשעת הלל – הראשון מקרא את ההלל. גמרא. מ"ש שני מתקיע – משום דברב עם הדרת מלך, א"ה הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך! אלא: מאי שנא הלל דבראשון – משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום דזריזין מקדימין למצות! – אמר ר' יוחנן: בשעת השמד שנו.

יומא דף כו עמוד א: הרביעי חדשים עם ישנים וכו'. מתניתין דלא כרבי אליעזר בן יעקב. דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן למזבח. במאי קמיפלגי? מר סבר: ברב – עם הדרת מלך, ומר סבר: מקום שכינה לאו אורח ארעא.

יומא דף ע עמוד א: הרואה כהן גדול כו' לא מפני שאינו רשאי. פשיטא! – מהו דתימא – כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות. ומאי מצוה – ברב עם הדרת מלך, קא משמע לן.

סוכה דף נב עמוד ב: ובידיהם כדי שמן של שלשים שלשים לוג, שהם כולם מאה ועשרים לוג. תנא: והן משובחין היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס. אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי ירכות של שור הגדול, שלקוח באלף זוז, ומהלך עקב בצד גודל. ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום ברב עם הדרת מלך.

מגילה דף כז עמוד ב: אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו, דברי רבי מאיר. אמרו לו: אם כן אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה. גמרא. שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי מאיר! ורבי מאיר: מעיר גדולה לעיר קטנה – מעיקרא קדישא, השתא נמי קדישא, מרבים ליחיד – ליכא קדושה. ורבנן: אי איכא למיחש – כי האי גוונא נמי איכא למיחש, משום ברב עם הדרת מלך.

מנחות דף סב עמוד א: והכתיב: וישימו את החלבים על החזות! ההוא דיהיב ליה לכהן אחרינא ואזיל ומקטר ליה, והא קמ"ל, דבעינן שלשה כהנים, משום דכתיב: ברוב עם הדרת מלך.

 רש"י מסכת ברכות דף נ עמוד א: ששה נחלקים – כדי זמון לכאן וכדי זמון לכאן. עד עשרה – אבל עשרה אין נחלקים, דאיתחייבו להו בזמון הזכרת השם עד שיהא עשרים, ואז יחלקו אם ירצו לשתי חבורות.

רא"ש מסכת ברכות פרק ז: ת"ר השמש שעומד על שנים אוכל עמהם אף על פי שלא נתנו לו רשות עומד על שלשה אינו אוכל עמהם אא"כ נתנו לו רשות מכאן משמע שמצוה לחזר אחר שלשה כל מה שיכולין משום ברכת זימון דברוב עם הדרת מלך…

רמ"א סימן קצג: כ"מ שרשאין ליחלק עדיף טפי לזמן, משום דברוב עם הדרת מלך.

משנה ברורה: ועיין בד"מ שדעתו דאדרבה שמצוה מן המובחר שלא להתחלק בין בעשרים [ח] ובין בששה [ט] משום ברוב עם הדרת מלך רק דמדינא אין איסור בדבר אם יתחלקו [י] ויש שחולקים ע"ז וס"ל כיון שיש בכל כת ג"כ מקצת רוב עם וגם נתקיים מצות ברכת זימון בכל חד וחד ולהכי שקולים הם ויכול לעשות כמו שירצה אפילו לכתחלה.

שער הציון: ט. וכן משמע בתוספות רבנו יהודה על ברכות בדף נ' במעשה דריש גלותא, וכן בתוספי הרא"ש שם, ואולם כל זה לפירושם שם, אבל לפירוש רש"י דמפרש דהקפדת ריש גלותא הוא משום דעושין חבורות לעצמן, שוב אין ראיה. י. הט"ז, וכן מסיק באליה רבה [אמנם במגן אברהם סוף סעיף קטן ד משמע דהוא סובר כהדרכי משה], וכן משמע קצת בהרמב"ם שכתב שיש להם לחלק, ומשמע דאפילו מצוה מן המובחר ליכא שלא לחלק, ועיין בשיטה מקובצת שם מה שכתב בשם הראב"ד.

ב"ח אורח חיים סימן קצג: והשתא כיון דאפילו היכא דאיכא משום ביטול בית המדרש סבירא להו לבית הלל דמיזהר זהירין להא דברוב עם הדרת מלך… כל שכן היכא דליכא טעמא דביטול בית המדרש דפשיטא דצריכים ליזהר להא דברוב עם הדרת מלך

ט"ז אורח חיים סימן קצג ס"ק ג: ע"כ נ"ל דדוקא בס"ב שאם יברכו כל א' בפ"ע לא יתקיים זימון כלל בזה אמרי' דיתקיים מצות זימון ויהיו הברכות ברוב עם הדרת מלך וכן בפ' א"ד שזכרנו הוו ברכות שוות בין אם יאמר כ"א בפ"ע בין אם יאמר א' בשביל כולן שהרי אין שם שייכות זימון ע"כ אזלינן בתר רוב משא"כ כאן בכ' או בו' דיש זימון ואפש' לעשו' שני זימון יש כאן מעלות שוות דאם יזדמנו כולן כאחד יהיה רוב עם טפי וכשיעשו שני זימון יהיה בכל כת קצת רוב עם ויש חילוק ברכות משני זימון בזה הברירה בידם דשקולים הצדדין כנ"ל… ובפ' ג' שאכלו דף מ"ה איתא יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחי מדיפתא כרכו ריפתא בהדדי לא הוה בהו חד דמופלג בחכמה וזקנה מן השנים יתבו וקא מבעיא להו הא דתנן ג' שאכלו חייבים לזמן ה"מ היכא דאיכא אדם גדול אבל היכא דכי הדדי נינהו חילוק ברכות עדיף בריך כל חד לנפשיה אתי לקמי' דמרימר א"ל ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וקשה למה היו אומרים לברך כ"א בפ"ע והא בעי' ברוב עם הדרת מלך ונראה דבאמת היה זה טעות שלהם בתרתי דלא ידעו שיש מעלה טפי ברוב עם מחילוק ברכות ותו דליכ' מעלה בזימון אם אין בהם גדול עד שגילה להם מרימר שני הדברים שיש כאן זימון אף על פי שכולם שוים ואז יש מעלה מחמת רוב עם וזה עדיף מחילוק ברכות כנ"ל.

מור וקציעה סימן קצג: ונ"ל שהדין עמו דלא שייך כאן ברוב עם הדרת מלך, כיון שיש להם כדי זמון, תו לא צריכי, כדמוכח מר"ח דהוה מהדר אבי מאה, וא"ל רבינא לא צריכת, הרי שאפילו במאה אין מצוה יותר מבעשרה, כשאין חילוק בין המרובין למועטין בתוספת שבח. ולענ"ד בהאי גוונא חילוק ברכות עדיף לכ"ע, ולא שקולים נינהו הסברות, דרוב עם, וחילוק ברכות, כמ"ש הרב הנ"ל. גם דבריו אינם מובנים, שא"כ מה ראו לחלק בין הפרקים, אם הן סברות שוות. א"כ גבי ברכת האור נמי נימא הכי, דיש צד סברא, דחילוק ברכות נגד רוב עם, ויתנו להם שם ג"כ הברירה לכל הפחות, אלא ודאי רוב עדיף מחילוק ברכות, והתם אם יברך כל אחד לעצמו, ליכא הדרת מלך לגמרי, משו"ה הך סברא עדיפא.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן מו: והטעם פשוט משום דיש מעלה בעוד ביהכ"נ לאלו שרחוקים… וזה עדיף ממעלת ברוב עם וגם בלא זה לאפושי קדושה עדיף. ולכן מסתבר שאף הרא"מ שהביא המג"א שפליג וסובר דאם ביהכ"נ האחד מכילה אותם אסורים ליפרד הוא רק מטעם שכיון שעד עתה מקיימים ברוב עם אין למנוע מעלה זו בשביל מעלות האחרות שיהיה בשני בתי כנסיות אף שהם עדיפי, משום דסובר הרא"מ דאין לבטל אף מצוה קלה בשביל מצוה גדולה, וא"כ כשהוא להיפוך שיש שני בתי כנסיות יודה גם הרא"מ שאסור לבטל השנים ולבנות רק אחד גדול עוד מכ"ש.