מנהג "תשליך"

בס"ד

מנהג תשליך

נחמיה פרק ח פסוקים א-ב:

וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם… בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

 

רש"י מסכת שבת דף פא עמוד ב: האי פרפיסא – עציץ נקוב שזרעו בו, ובתשובת הגאונים מצאתי: שעושין חותלות מכפות תמרים, וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית, וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית, וקורין לו פורפיסא, וצומח, ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו, ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר: זה תחת זה, וזה חליפתי וזה תמורתי, ומשליכו לנהר.

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ראש השנה: אמר מהר"י סג"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר סעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקדה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו, ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקדה. ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות. ואמר כשהולכין אל הנהרות ביום טוב אל יוליכו עמהם שום מזון כדי לזרוק אל הדגים שבנהרות להראות להם לשמוח בהן דאית ביה חילול יום טוב. גם אם יזדמן לו גוי אצל הנהר אל יקח ממנו לחם להשליך אל הדגים משום דמוקצים הם לישראל משום דמחוסרין צידה, ואין מאכילין ביום טוב אלא לדבר הראוי לו. א"כ הנושא מזון עמו תרתי ריעותא עביד דנושא חוץ לעירוב ומאכיל את המוקצה. וכ"ש כשחל ר"ה בשבת דאין להעשות וכבר כתוב ג"כ לעיל.

של"ה מסכת ראש השנה הגה פרק נר מצוה: עוד שמעתי רמז גדול ונכון, כי הולכים למים שיש שם דגים, יען כי להדגים אין גבינים, ועיניהם תמיד פקוחות, כדי להתעורר עיני פקיחא דלעילא, שרומז על רחמים גדולים, ו'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל', רק עיניו פקוחות. ועל זה נאמר (שם מד, כד) 'עורה למה תישן', וכתיב (שם עד, א) 'למה… יעשן אפך בצאן מרעיתך', כי קשה העשן לעינים, וגורם שיהיו סגורות, ואנחנו מתפללים שיהיו פקוחות.

שו"ת תורה לשמה סימן לא: ילמדנו רבינו בענין התשליך ביום ר"ה שנוהגין לנער כנפי הגלימה בעת אומרם ותשליך במצולות ים כל חטאתם אם יש הרהורי דברים בזה המנהג דגלימא דידהו מאן דכר שמא הכא הלא הכונה היא על השלכת המשחיתים והמקטרגים שנבראו מן העונות שיהיו נשלכים במצולות ים העליון וכאשר נמצא כתוב ביאור הדברים בשם מרן האר"י ז"ל וא"כ למאי נ"מ במנהג הזה שינער האדם גלימא דידיה…

תשובה. אין להרהר אחר מנהגן של ישראל בכל דברים הנזכרים בשאלה יען כי כל פועל דמיוני הנעשה למטה הוא כדי לחזק הדבר למעלה והיינו תמצא כי הנביאים נשתמשו בפועל דמיוני כאשר מצינו באלישע הע"ה עם יואש מלך ישראל שא"ל פתח החלון קדמה ויפתח ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר קח את החיצים ויקח ויאמר הך ארצה ויך שלש פעמים ויעמוד ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם וכנז' במלכים ב' י"ג. וכן תמצא פועל דמיוני בירמיה ג"כ שצוה ירמיה הע"ה את שריה והיה ככלותך לקרוא את הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום וכו' ע"ש… וכן תמצא פועל דמיוני כזה של ניעור הגלימא בנחמיה ה' דכתיב גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן וכו' ע"ש.

 

שו"ת תורה לשמה סימן קנט: שאלה מצינו בסידור כונות האר"י ז"ל בענין התשליך ביום ראשון דר"ה שיעשוהו אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה ולא ידענו מה טעם יש בזה ולמה לא יעשוהו אחר שחרית בחצי הראשון של היום שהוא עת רצון יותר מסוף היום… תשובה איתא במדרש רבא א"ר לוי בשם רב חמא בר חנינא שלש עשרה חופות וכו' נמצאת אתה אומר ביום ר"ה בשעה הראשונה עלה במחשבה… מאחר שאדם הראשון יצא בדימוס בשעה י"ב ביום ראש השנה הרי שעה י"ב ביום זה היא עת רצון… וסוף השעה הוא יותר רצון מפני כי קבלת תשובה של הדורות נסמכה על קבלת תשובה של אדה"ר שהיתה בשעה י"ב מן היום שבאותה שעה נסתם פי המקטרג ונכנע ולכן בכל שנה ושנה יתעורר הכח הזה וחפץ ה' בידינו יצלח להשליך המקטרג בסדר זה של התשליך כאשר הבטיח הקדוש ברוך הוא לאדה"ר כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין כיום הזה ויוצאין בדימוס…

שו"ת יביע אומר חלק ד – אורח חיים סימן מז: וע' בס' בית מאיר (סי' תקפג) שכ' טעם אחר למה שהולכים אל הנהר בר"ה, שהוא ע"ד הפסוק (בשמואל א ז) וישאבו מים וישפכו לפני ה'. ומתרגם יונתן ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה'. ובפרש"י שם, שהוא לסימן הכנעה, כלומר, הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכים… אולם במעשה רב (סי' רב) כ' שהגר"א לא היה נוהג לומר תשליך… ויש אומרים שהטעם לזה, ע"פ מ"ש בהוריות (יב) ת"ר אין מושחין את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, שנא' ויאמר המלך להם קחו עמכם מעבדי אדוניכם והורדתם אותו אל גיחון. וא"ל רב משרשיא לבניה כי גרסיתו גרסו על נהרא דמיא. דכי היכי דמשכן מיא משכן שמעתייכו. ע"ש. וכן אנו מבקשים לערות עלינו רוח ממרום וקבלת עול מלכותו עלינו תמשך כנהרות הללו…

רמ"א אורח חיים סימן תקפג סעיף ב: והולכין אל הנהר לומר פסוק: ותשליך במצולות ים כל חטאתינו…

משנה ברורה: וטוב למקום שיש בו דגים חיים לסימן שלא תשלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים. ובכתבים כתב נהר או באר וטוב שיהיה מחוץ לעיר. ויש לילך ביום א' אחר מנחה קודם שקיעת החמה ולומר פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל. ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר. ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה…

ערוך השולחן: ויש נוהגים לילך ביום א' דר"ה אל הנהר ולאמר פסוקים ותשליך במצולות ים כל חטאתינו וקורין לזה תשליך ויזהירו שלא ילכו נשים ובמקומות שהולכות מוטב שאנשים לא ילכו כלל דבלא"ה יש מתרעמים על זה בזמן הזה ורבים נמנעים מזה מפני טעם הידוע להם ונכון הוא.