מנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות

בס"ד

אכילת מאכלי חלב בשבועות

רמ"א אורח חיים סימן תצד סעיף ג: ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות; ונ"ל הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה  זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים.

מגן אברהם: חלב. יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועבי"ד סי' פ"ט דא"צ להפסיק בברכת המזון אם אינו אוכל גבינה קשה, ויזהר ליקח מפה אחרת.

אליה זוטא סימן תצד: וכתב בשל"ה דיש לאכול מאכל חלב ולברך ברכת המזון וימתין שעה ויאכל בשר, וכ"כ בשכה"ג… וכתב במטה משה ושל"ה ומהרש"ל ומהרי"ל התירו החלב שנחלב בו ביום… ואף דלקמן ס"ס תקמ"ה כתבו רמ"א ולבוש דאסורה בו ביום, מ"מ יש לסמוך על גדולים הנ"ל. ועיין בספרי ליו"ד סי' פ"ט כתבתי בשם הכלבו דבחג השבועות יש נוהגין לאכול גבינה בסעודת מנחה אף שאין ו' שעות מסעודת שחרית, ובלבד שיחצוץ את שיניו ולהוציא הבשר…

פסקי תשובות הערות סימן תצד הערה 64: וע"ע בס' פרי הדר על הפמ"ג יו"ד סי' פ"ט מ"ז סק"ג שאף שבתו"ח וד"מ מבואר כהמג"א ולא כהבאר מים חיים, מ"מ כיון שהתו"ח סיים בדברי הב"י או"ח סי' קע"ג שעפ"י הזוה"ק יש להחמיר שלא לאכול בשר אחר גבינה באותה סעודה, משמע שחשש לזה, ועיי"ש שבעצם דבר זה פלוגתא הוא בין תלמוד דידן שמפורש להתיר (וכ"פ המג"א) לבין הזוה"ק שמחמיר (וכ"פ הבאר מים חיים).

משנה ברורה: עיין מגן אברהם. ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה.

תורת חיים מסכת בבא מציעא דף פו עמוד ב: …ומסתמא חמאה וחלב מוכנים היו לו בביתו משעה דנתכוין להאכילן חמאה וחלב ובן הבקר ביחד דשמא מאכל ערב הוא וכערביים נדמו לו וכן איתא במדרש דמלאכי השרת אכלו בשר בחלב והכי איתא בתהילים רבה בג' מקומות נתווכחו המלאכים עם הקדוש ברוך הוא בשעה שבא לברוא את האדם לפניו כו' ובשעה שבא לברוא את האדם אמרו לפניו כו', ובשעה שבא ליתן תורה לישראל אמרו לפניו כו' ובשעה שעשו את העגל שמחו מלאכי השרת אמרו עכשיו תחזור התורה אלינו אמרו לפניו כו' אמר להן הקדוש ברוך הוא כולהו זמנין קטיגורתין עליהון ואתון בשעתא דאיתיתו לגבי דאברהם מי לא קא אכליתו בשר וחלב דכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו' ואלו תינוק שלהן וכו' מיד הלכו להם בפחי נפש ואפשר דמהאי טעמא נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה ואחר כך אוכלין בשר כדי שיראו המלאכים מה שאנחנו נזהרין יפה במצות בשר בחלב לאכול חלב תחילה ואחר כך בשר ע"י קינוח והדחה ושאר אזהרות ועל ידי כן אין להם מקום לקטרג עלינו ביום מתן תורה דחיישינן שמא יקטרגו עתה כמו שעשאו בשעת מתן תורה דמהאי טעמא אין מקיזין דם במעלי יומי טבא משום מעלי יומא טבא דעצרת דחיישינן דלמא אכתי נפק ההוא זיקא דשמיה טבו[ח] כמו שכתב הרמב"ן שע"א הכא נמי חיישינן דאכתי יקטרגו עלינו וכשרואין שאנחנו נזהרין במצוה זו שעברו עליה חוששין לקטרג פן ישיב להן הקדוש ברוך הוא כבראשונה אתם אכלתם בשר בחלב והרי תינוק שלהם נזהר יותר מכם.

זכרון משה דין כו: הנוהגין לאכול מאכלי חלב ובשר בסעודה אחת בחג השבועות, יש ליתן טעם בזה, לפי שהוא מתן תורה וראוי להתענג ולשמוח ביותר, דהא בעצרת כולי עלמא מודים דבעינן נמי לכם, ואי לאו ההוא יומא וכו'. וגבינה ובשר מצינו באברהם שכיבד בהם המלאכים כמו שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו'. והוא מאכל מלכים כדכתב בזוהר בסוף פרשת משפטים [קכה ע"א] מיכלא דההוא רשע בישרא בחלבא הוה, וגבינה עם בישרא בר מיכלן אוחרי ודאסליק ליה בפיתרא כל יומא. ודווקא בשאר ימות השנה יש להחמיר כמו שכתב הזוהר שם דכל דאכיל האי מיכלא דמתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא, ארבעין ימין מתחזיא גדי מקלפא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסייעתא מסאבא מתקרבין בהדיה וגרים לאתרעא דינא בעלמא כו' ע"כ. אמנם האי יומא מתן תורה לית רשות להנהו מסאבא להתקרב ולאתרעא דינין בעלמא. ואפשר שהוא מידי דהוי אדכתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לי"י קרבן ראשית תקריבו אותם וגו'. כל זה לא כתבתי אלא ליישב המנהג אבל שומר נפשו ירחק מהם.

מטה משה עמוד העבודה דיני שבועות סימן תרצב: ועוד יש רמז לזה מן התורה, שנאמר (במדבר כח, כו) מנחה ח'דשה ל'ה' ב'שבועותיכם ר"ת חלב. וצריך לאכול גם בשר, כי אין שמחה בלא בשר (מנהגים שבועות סי' מ"ט). ובעל אבן בוחן כתב, גם אמרו בעלי משל וחידודם, שמספר תרי"ג רמז אל "דבש חלב קמחא דסמידא", והאחד העודף יפתר, לאכול מהן שובע והותר. כן היום מנהג בני אמותינו. ביום מתן תורתינו, עכ"ל. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור (קהלת יב, יג), וממנהג אבותינו אל תסור כל אשר יורוך. ואל ישנה אדם שום מנהג, כדאמרינן בפסחים פרק מקום שנהגו (נ א), ובבראשית רבה פרשת וירא אליו (פמ"ח, יד) עלייתא לקריתא הלך בנימוסה…

שיירי כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן תצד: ואני שמעתי שאוכלין מאכל חלב עם דבש, לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך. ועיין בספר מטה משה סימן תרצ"ב. ואני אף על פי שאני מן הנוהגין שלא לאכול גבינה ובשר בסעודה אחת, לקיים זה לאכול מאכל חלב ובשר ביום חג השבועות, אני אוכל החלב עם הדבש קודם, ואני מברך ברכת מזון, ואחר כך אחר שעה אני אוכל מאכל בשר.

משנה ברורה :על השלחן – ויזהר ליקח מפה אחרת כשרוצה לאכול בשר. וא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה אלא יקנח פיו יפה וידיח כדאיתא ביו"ד סי' פ"ט. זכרון לב' הלחם – וא"כ יהיו של חטין דוגמת שתי הלחם. כתב הפמ"ג יש ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה המבואר ביו"ד סי' פ"ח ופ"ט ושלא לצאת שכרם בהפסדם.