ממקדשי תברחו 2

בס"ד

 

ממקדשי תברחו 2

 

לפני כמה חודשים הוקם ארגון בשם "מורא מקדש" – בדיוק כשם הספר שכתבתי על מצוה זו.

ברוך ה' זכיתי לברר ולבאר את המצוה בהרחבה, וזכיתי לשבחים רבים על הדברים שכתבתי.

ארגון כשם ספרי – מבחינתי, זהו דבר נפלא. וכבר היה אפשר לחשוב על שיתוף פעולה נהדר.

בפרט, כאשר המצב בהר הבית דורש את מורא המקום, כאשר אויבי ישראל רצחו שני שוטרים,

וממשלת ישראל לא יכלה לעמוד בלחץ של האויבים, והתקפלה בפני כל דרישותיהם –

נראה היה, שכל יהודי בישראל יתעורר לדרישת המקום, ולהשתדל לשמור על כבוד המקום ומוראו.

 

אולם כאשר ראיתי את חוברת שהם פרסמו בשם "ומקדשי תיראו", חשכו עיני.

בחוברת זו לא פורסמו בירורים הלכתיים, אלא רק מאמרים של רבנים היוצאים בחריפות כנגד יהודים העולים אל הר הבית. בריחה מהמקום. לא הייתי רוצה להיכנס למריבות עם רבנים, אבל הופיעו שם דברים, שאסור היה לשתוק עליהם. חוץ מכמה סילופים הלכתיים וסילופים של דברי רבנים, נאמרו שם דברים חמורים מאוד בגנות תלמידי החכמים העולים, ובגנות הציבור הנשען על פסיקותיהם.

וקרבה מיוחדת יש לי אל הרבנים העולים להר, בהיותי המייסד והרכז של איגוד הרבנים למען הר הבית והמקדש.

 

למרבה הצער, דברים אלו פורסמו בחודש הרחמים והסליחות, ולמרות שנתפרסמו דברים ברורים להעמיד את הכותבים על טעותם, לא נתקבלה התנצלות מאת הכותבים – ואדרבה, כחטא על פשע, ארגון זה העמיד בימי חג הסוכות אנשים שיחלקו את החוברת הנ"ל וחומר נוסף בסגנון זה, להזהיר דווקא את היהודים שלא יעלו להר הבית. פעילות זו פורסמה בכלי התקשורת, והגיעה גם לידיעת אויבי ישראל, ששמחו מאוד על פעילות זו. כך ראיתי בפרסום של אתר ערבי שהובא לידיעתי, כי מראים תמונות של פעילים בדוכנים אלו, כהוכחה לכך שהר הבית אינו שייך לעם ישראל, ושליהודים אסור להיכנס למקום.

פעילות הארגון הנ"ל המשיכה בהעמדת פעילים כאלו גם בימי החנוכה, וכעת יצא לאור גליון 2 של "ומקדשי תיראו", כאשר בניגוד לגיליון הראשון אשר לא הופיע בו שם עורך, בגליון זה – שהרבה יותר מושקע מבחינה עיצובית, יש כבר מערכת של חמש כותבים, וגם יותר מאמרים עם דברים של עוד רבנים היוצאים נגד העלייה להר הבית.

הרבה מהדברים בחוברת זו, הם בעצם חזרה על הדברים שנאמרו בחוברת הראשונה, ולכן, בשביל לחסוך את החזרה על כל הטיעונים והתשובות אליהם, אני מפנה לתגובה שלי לחוברת הראשונה "ממקדשי תברחו", שם כבר ניתן מענה לטענות השונות.

בסך הכל, גם המאמרים בחוברת זו, אינם מאמרים של בירורים הלכתיים מסודרים אלא רק העלאה של טענות בסגנון "כך מקובלנו מרבותינו" בלי הבאת מקורות. אולם מאחר שהציבור הרחב אינו בקי בפרטי הדברים, אני חושב שפטור בלא כלום אי אפשר, ועל כן אתייחס למאמרים המופיעים שם.

 

אולם בטרם אתייחס לתוכן המאמרים אני רוצה לעדכן על התכנית החדשה שלי – דרישת המקדש.

בתכנית זו המתחילה בימים אלו ממש, אנו עוסקים בנושאי הר הבית והמקדש – כבירור רציני אמיתי.

בבירור זה אנחנו ניגשים לסוגיות ולמקורות,

מוציאים חוברת מקורות, חוברת בירורים הלכתיים ומדריך מעשי.

תכנית זו אינה נתמכת במערכת משומנת, ואין לנו תקציבי ענק להפעלת פעילים.

תכנית זו מתמקדת ישירות בנושאים הנידונים –

מתמודדת עם הסוגיות באריכות ובהרחבה,

וכל משתתף בה יכול לראות את המקורות השונים,

להבין את הבירורים, ולהבין איך מגיעים למסקנות.

גם קבוצת דיון סגורה בגוגל המשותפת לדורשי המקדש,

מוקדשת לליבון והעמקה בנושאים אלו.

בקרב מנויי הקבוצה יש תלמידי חכמים העוסקים זמן רב בנושאים אלו,

יש גם תלמידים צעירים שעוסקים בכך זמן לא רב,

ויש גם נשים המנויות בקבוצה.

כל מי שמעוניין לדרוש את המקדש – מוזמן לעשות מנוי.

כי אם בית המקדש באמת חשוב לנו, הרי שאנחנו צריכים ללמוד על אודותיו –

בלי פשרות.

והחוברות של דורשי המקדש אינן מחולקות חינם אין כסף.

הן מיועדות רק למי שהנושא חשוב לו באמת.

רק המנויים מקבלים אותם בדואר האלקטרוני.

 

וכאן אנחנו צריכים להבין,

שבלימוד תורה צריך לבוא עם ענווה,

ומוכנות לקבל גם דעות הלכתיות שונות משלנו.

ומסיבה זו אנחנו לא באים כמכריעים המחייבים לקבל את דעתנו,

ולא מודיעים על סמכות רבנית שהכרעותיה אינן ניתנות לערעור.

וחוברת המקורות נמצאת בפני המנויים,

וכל הרוצה לחלוק ולערער,

לדון ולהביא ראיות – הרשות בידו.

 

כל זה, שלא כמו החוברת "ומקדשי תיראו",

מספר 1 ומספר 2.

כי ברגע שהכותבים מודיעים,

שהם אוחזים בשיפולי גלימתם של הרב קוק והרב צבי יהודה,

והרבנות הראשית לדורותיה –

שלפי הבנת הכותבים בדעתם,

אסרו תמיד ואיסור זה לא היה תלוי בשום מציאות משתנה מאז ועד היום,

ואילו הדעה החולקת אינה לגיטימית –

כי היא מערערת על סמכות הרבנות,

הרי שלא ניתן לקיים דיון תורני אמיתי.

כי גם ברבנות הראשית לא תמיד היתה תמימות דעים בנושא זה,

ודרכה של תורה היא להכריע מתוך בירור ודיון אמיתי,

ואם אין רצון לדיון עם חולקים אלא רק להשמעת מסקנות,

הרי שיש בזה משום התנשאות שאינה ראויה.

ונציין, כי הרב הראשי האשכנזי כיום, הרב דוד לאו,

חזר בכמה הזדמנויות על כך,

שאין לו התנגדות לעלייה להר הבית של מי שעולה על פי רבותיו.

ממילא, יסוד הטענה של מחברי החוברת,

כפי שהם מרחיבים בה במבוא – נשמט מתחת רגליהם,

על ידי מי שהם בעצמם רוצים להיתלות בו.

 

ובדיון תורני אמיתי,

לא קובעים מראש מה היא הדעה הנכונה,

אלא מביאים את הצדדים השונים ואת השיקולים השונים,

ומתוך כך אפשר לראות לאן הדין נוטה.

מסיבה זו, עם כל הכבוד לחוברת של הרב אב"י סילבצקי,

המוזכרת בתחילת החוברת הזו,

כחוברת המעוררת ספקות בנושא הכניסה להר הבית,

הרי שהמגמה המובילה את החוברת ברורה מראשיתה,

כזו גם זו (למרות שלפחות בחוברת של הרב סילבצקי

יש מקורות ודיונים סביבם – דבר החסר מאוד בחוברות "ומקדשי תיראו")

כירייה של חץ איסור אל הלב של האומה,

ולאחר מכן עיטור החץ,

בסימון המטרה סביבה.

 

ודברים אלו נכתבים אור לצום העשירי,

כאשר אנחנו נאלצים להמשיך ולהתאבל על החורבן,

ומוכרחים אנו להתעורר לפעול למען הבנין.

 

ונמשיך לעלות ולהיראות,

ולא נבוש מפני המלעיגים,

ולא נגור מפני איש.

 

ואני לא מבטיח להגיב על כל המאמרים בחוברת,

אבל פטור בלי כלום אי אפשר,

אז בכל אופן – בקרוב, המשך יבוא…