מלכות החשמונאים

בס"ד

מלכות החשמונאים

שבת דף כא עמוד ב

וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום… לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

מידות פרק ב משנה ג: לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות…

רמב"ם: כל זמן שמגיע האדם לפרצה מאותם הפרצות משתחוה לה' דרך תודה על עקירת מלכות יון הרשעה…

רמב"ם בפירושו לשקלים פרק ו משנה ג: ואלו השלש עשרה השתחויות לדעת חכמים היו משתחוים כנגד שלש עשרה פרצות שפרצום מלכי יון בעזרה וחזרו מלכי בני חשמונאי וגדרום כמו שיתבאר במדות, וכשהיה אדם מגיע למקום פרצה מהן משתחוה דרך הודאה.

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א: בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות… עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

 

רמב"ן בראשית פרק מט פסוק י: ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה… וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'.

דרשות הר"ן הדרוש השביעי: ודברי תימה הם, שאם כן לא נשלמה הבטחת יעקב בזה… וזה הפסוק אינו מצוה ולא אזהרה לבאים, אבל הקדמת הידיעה ממה שיקרה… ואין ממלכי חשמונאי על זה קושיא כלל, כי לא יבטיחו הכתוב ליהודה, רק כל ימי היות הממשלה לישראל מצד עצמם לא תיכרת משבט יהודה, והממשלה לעולם תהיה בשבטו כל זמן שתהיה בישראל. אבל לא הבטיח שלא יתמנה אדם בשררה מן השררות אם אינו משבט יהודה. והמלכים אשר מלכו בבית שני, לא היתה מלכותם מצד עצמם כלל, אבל הם כפקידים למלך פרס ורומי, גם לזולתם מן המלכים….

 

רש"י שיר השירים ו,יב: לא ידעתי – כנסת ישראל מתאוננת: לא ידעתי להזהר מן החטא שאעמוד בכבודי בגדולתי, ונכשלתי בשנאת חנם ומחלוקת שגבר במלכי בית חשמונאי הורקנוס ואריסתובלוס עד שהיה מביא אחד מהם את מלכות רומי וקבל מידו המלוכה ונעשה לו עבד ומאז נפשי שמתני להיות מרכבות להרכיב עלי נדיבות שאר אומות.

שו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן כו: ודברי רש"י ז"ל אלה יכולים לשמש גם תשובה לקושית הרמב"ן בפ' ויחי שם מדוע שנענשו החשמונאים עד שנכרתו כולם, וזה היה חטא הבנים ולא חטא האבות שהיו חסידי עליון ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל…

שו"ת מהריא"ץ או"ח סימן ע"ח: מה שכתבת… הא דלא נזכר במשנה נס חנוכה היינו טעמא משום דרבינו בעל מסדר המשנה הוא מזרע דהע"ה ונס חנוכה נעשה ע"י החשמונאים והמה תפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, וע"ז כתבת שיש בענין זה ח"ו חה"ש לאמור על רבינו הקדוש שבעבור כבודו וכבוד בית אבותיו יסתיר לפרסם הנס ע"ש. אולם זה ודאי לא היה כוונת מרן החת"ס… דגם זה עשה רבינו הקדוש לשם שמים…

צניף מלוכה (הרב משה צבי נריה) עמוד 177: טעם זה אשר כפי שיבואר להלן אין לו טעם ואין לו ריח… סוף דבר: לא ברור כלל מה אמר מרן החתם סופר ז"ל בנושא זה, אולם דבר א' ברור, כי מה שנאמר בשמו – זאת הוא ודאי לא אמר!

חתם סופר מסכת גיטין דף עח עמוד א: ואל תתמה, שהרי בשום מקום במשנה לא נזכר שיניח אדם תפילין, ושבגד של ד' כנפות חייב בציצית… אלא תפלה של ראש אינו מעכב של יד ותכלת אינו מעכב לבן, ולא תנן חייב אדם להדליק נר חנוכה אלא גץ שיוצא ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור, ונר חנוכה גופא היכי הוזכר במשנה? אלא רגילים היו בכך ולא הזכיר, ה"נ לשונות הללו.