מלחמת הרשות

בס"ד

מלחמת הרשות

סוטה דף מד עמוד ב: בד"א – במלחמות הרשות כו'. א"ר יוחנן: רשות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה, מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי יהודה. אמר רבא: מלחמות יהושע לכבש – דברי הכל חובה, מלחמות בית דוד לרווחה – דברי הכל רשות, כי פליגי – למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי עלייהו, מר קרי לה מצוה, ומר קרי רשות; נפקא מינה? לעוסק במצוה שפטור מן המצוה.

פירוש הרמב"ם סוטה פרק ח משנה ז: אין מחלוקת ביניהם שמלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה. ואין מחלוקת ביניהם שמלחמת שאר הארצות של שאר האומות רשות. לא נחלקו אלא במלחמת אומות הנלחמים בהם כדי להחלישם שלא ילחמו בישראל ולא יתנפלו על ארצם, תנא קמא קורא את זה רשות. ור' יהודה קורא למלחמה זו מצוה. ולדעת ר' יהודה מי שהיה עוסק במלחמה זו או בצרכיה פטור מן המצות לפי שכלל הוא אצלינו כמו שידעת העוסק במצוה פטור מן המצוה. ולדעת תנא קמא אינו עוסק במצוה. ואין הלכה כר' יהודה.

סנהדרין דף טז עמוד א: אין מוציאין כו'… כי הא דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד… כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה! אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצין באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים אמר רב יוסף: מאי קרא – ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל – זה יועץ, וכן הוא אומר ועצת אחיתפל אשר יעץ וגו', ובניהו בן יהוידע – זו סנהדרין.

רש"י: ונמלכין בסנהדרין – נוטלין רשות מהן, והיינו מתניתין.

רש"י מסכת ברכות דף ג עמוד ב: ונמלכין בסנהדרין – נוטלין מהם רשות, כדי שיתפללו עליהם.

ספר המצוות לרמב"ם הקדמה: וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה…

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קצ: והמצוה הק"צ היא המשפט שנתן לנו במלחמת שאר האומות והיא הנקראת מלחמת הרשות…

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק א: מלחמת הרשות למדנו אותה ממה שהיה דוד עושה, לפי שלא היה יוצא למלחמת הרשות אלא עד שמקבל הסכמת סנהדרי גדולה כמו שמפורסם אצלינו ממנהגיו עליו השלום. ומלחמת הרשות, היא מלחמת עמון ומואב וישמעאל ודומיהם. ומלחמת מצוה, היא מלחמת עמלק ושבעה עממין בלבד.

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ה הלכה א: ואין מוסיפין על העיר ועל העזרות ולא מוציאין למלחמת הרשות ולמדידת החלל אלא על פי בית דין הגדול, שנאמר כל הדבר הגדול יביאו אליך.

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכות א-ב: אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו. מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

יד המלך: והדבר תמוה מאוד דלמה לי לרש"י להמציא טעם חדש דההמלכה בסנהדרין היה בשביל שיתפללו עבורם הלא הפישוט גדוד הזה היה מלחמת רשות… דאין לטעם זה שום שורש בגמרא…

מרומי שדה סנהדרין דף כ עמוד ב: ומוציא למלחמת הרשות עפ"י ב"ד של ע"א. פי' היה תלוי ברצונו לבד, והיינו ממעלת המלך, אלא שנמלכין בסנהדרין שיסכימו המה ג"כ, אבל המה מוכרחים להסכים. תדע שהרי יועצין תחלה עם אחיתופל כדאי' לעיל דף ט"ז א', ואי איתא שהיה הדבר תלוי עד שיסכימו, האיך נטלו עצה איך להלחם תחלה. אלא שהעיקר היה תלוי ברצון המלך. וכ"כ רש"י בברכות דף ג' ב' שנמלכין בסנהדרין כדי שיתפללו עליהם, אבל לא נדרשו לרשותם.

מהרש"א סנהדרין דף טז עמוד א: נטלו עצה מסנהדרין איך יתנהגו במלחמה ע"פ התורה בכמה דברים במלחמה וק"ל.

שו"ת ציץ אליעזר חלק כ סימן מג: ודבריו תמוהים לענ"ד דאם ענין נטילת הרשות מסנהדרין היה בכדי לקחת עצה מהם איך יתנהגו במלחמה ע"פ התורה, א"כ מה הבדל בזה בין מלחמת הרשות לבין מלחמת מצוה, ומדוע ענין נטילת הרשות הוא דוקא במלחמת רשות ולא במלחמת מצוה, וכי אטו במלחמת מצוה לא צריכים לקחת עצה איך להתנהג בה ע"פ התורה? וצ"ע לכאורה… וראיתי בספר עינים למשפט על ברכות שכותב לתרץ דבמקום שא"צ כפיה שכולם רוצים בלא"ה לצאת במלחמה וכדי להתפרנס כמו לפנינו (כאן בברכות) ולא רק להרחיב הגבול, אין צורך כלל נטילת רשות אם לא כדי שיתפללו… ולענ"ד נראה לתרץ דברי רש"י כזאת. והוא שבמתכוין פירש רש"י דבר זה שההמלכה בסנהדרין היתה כדי שיתפללו עליהם רק גבי פרטות היציאה אצל דוד… פירש כן רק לשם הקביעה למעשה ענין ההתיעצות אתם בעובדא דדוד אחרי שכבר נטלו עצה מאחיתופל, אבל לא שסובר לתת טעם שמשום כך נקבע עצם דין ההמלכה אתם…

 שו"ת מקום שמואל סימן ח: דלא קראם רשות אלא בשביל שמלחמת ז' עממים ועמלק המה חובה, לזה נקראים אלו אצל החכמים רשות היפך החובה, וכה"ג מצינו בפרק משילין דנקראים דבר מצוה רשות נגד שארי מצוות גמורות שהמה חובה… אי נמי והוא העיקר לדעתי דלהכי נקראים מלחמת אלו רשות להיותם דווקא ע"פ רשות ב"ד של ע"א… ועוד איך אפשר שיהיו רשות לגמרי בלי שום מצוה ואיך התירו החכמים לחלל עליה את השבת, כאמרם 'עד רדתה' ואפילו בשבת… וארבע דברים פטרו במחנה…