מינוי נשים לתפקידים ציבוריים

בס"ד

מינוי נשים לתפקידים ציבוריים

אסתר רבה (וילנא) פרשה ג

ונשים משלו בו. ארבע נשים נטלו ממשלה בעולם ואלו הן: איזבל, ועתליה מישראל, ושמירמית, וושתי מאומות העולם.

ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קנז: שום תשים… מלך, ולא מלכה.

פסיקתא זוטרתא פרשת שופטים: איש ולא אשה. מיכן שאין ממנין אשה פרנסה על הצבור.

רש"י דברים פרק א פסוק יג: אנשים – וכי תעלה על דעתך נשים? מה תלמוד לומר אנשים? צדיקים.

רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ה: אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.

 

מנחת חינוך מצוה תצז: אבל בירושה אפשר מלכה גם כן וצ"ע.

תורה תמימה הערות דברים פרק יז הערה פ: והו"א דכיון דיש דין ירושה בזה נוחלת הבת את המלוכה במקום שאין בן, קמ"ל מלך ולא מלכה, ואם אין לו בן תפסק השתלשלות מלכותו.

 

רדב"ז: וא"ת הא כתיב ודבורה אשה נביאה… לא קשיא שהיתה מלמדת להם המשפטים א"נ ע"פ הדבור היה.

תוספות מסכת בבא קמא דף טו עמוד א: באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד ומדכתיב והיא שפטה את ישראל בדבורה אין להביא ראיה דאשה כשירה לדון דשמא היו מקבלין אותה עליהם משום שכינה.

חידושי הרשב"א מסכת שבועות דף ל עמוד א: יש לומר דלא שופטת ממש אלא מנהגת כשופטים ששפטו את ישראל, ואף על גב דאמרי' בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה התם לא מינו אותה אלא היו נוהגין בה כדין מלכה והיו נוהגים על פיה, ואי נמי שופטת ודנה שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.

זוהר פרשת ויקרא דף יט עמוד ב: היא שופטה את ישראל בעת ההיא ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא.

שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד – חושן משפט סימן ו: הא למדת שאין איסור בדבר למנות אשה למשרה צבורית ומותר למנותה בשעת הצורך אלא שיש בזה משום עלבון הצבור…

 

שו"ת דברי יוסף סימן יז: כי האיסור הוא אך על ישראל שלא ימנו אותה לשופטת, אבל כאן גבי דבורה לא ישראל, בחרו אותה, כי אם על פי הדבור מהקב"ה בעצמו…  לדעתי ברור, שלא הצבור קבל אותה עליהם – שזה נגד הדין של תורה – אלא כוונת התוספות, שבכל פעם שהיה איזה סכסוך בישראל נתרצו שני הצדדים לקבל אותה לדין עליהם, אבל לא היתה כאן שום התמנות מהצבור ולא היה לה שם דין תדירי, אך הבעלי – דין בעצמם סמכו עליה שהיא תחתוך דינם, משום שידעו שהשכינה שורה עליה… ומדקאמר הרשב"א שהיו מקבלים אותה על – כרחך שבעלי – הדין בעצמם בחרו בה בכל פעם והיו מקבלים אותה עליהם, כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים, ולא היתה לה שום שליטה על הציבור כמו שביארתי זאת גם בדעת התוספות לעיל. ולכל התירוצים של הראשונים ז"ל, אין כל אופן להציבור למנות אשה לשום שרות להיות בנשיאות או באיזו התמנות, אף אם תהיה כדבורה הנביאה…

מאמרי הראי"ה עמוד 191: מוכרחני לומר שהרבנים שהודיעו את האיסור מצד הדין עד כה שאבו את דעתם ממקור הקול האחד שאנו שומעים מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מן ההלכה ומן ההגדה המורה שרוח האומה כולה בצביונו וטהרתו עומד הוא נגד החדוש המודרני הזה ואם אנו מטים את עצמנו כאן דוקא לתכונת המוסר האירי החדיש הרי אנו עושים בזה מעשה בגידה ביחס למוסרנו אנו…

שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רנד: אשר לפענ"ד ליכא שום היתר להושיב אשה להיות נשיאה (פרעזידענטען) בקהילה על אנשים ולא להיות מז"ט העיר ומה נאמר שבעונ"ה אפילו נשים שהם בכלל שומרי תורה ג"כ נתפסו ברוח הגויים הנקרא חרות לנשים…

תפארת יעקב חו"מ ז,ד: אשה פסולה לדון. הטור ומחבר כתבו זה בסתם בלי חולק, ואני תמה דפשיטא דדבר זה במחלוקת שנויה…

ברכי יוסף חושן משפט סימן ז: אף דאשה פסולה לדון, מכל מקום אשה חכמה יכולה להורות הוראה…

הרב ישראל רוזן (תחומין כרך יט): קבלה בהסכמה לכהונת נשים בתפקידי ציבור – מותרת. תפקידי ימינו מאופיינים בהסכמת הציבור… תפקידי ציבור המקובלים בימינו, כגון ניהול מוסד או משרד ואפי' השגחת כשרות בתנאים מסוימים, אינם 'שררות שלטוניות'. מינויי חכמה וכבוד אינם בגדר שררה. מינויים של ימינו, המאופיינים בארעיות, אינם נחשבים שררות לענין מינוי נשים.

הרב מרדכי אליהו (תחומין כרך ז): מינוי אשה אסור מדאורייתא… לפ"ז קהילה מצומצמת, ארגון או יישוב יכולים לקבל בהחלטת רוב אשה כיו"ר ההנהלה או המזכירות וכדו'. אך כשמדובר על עם שלם לא תועיל קבלה.