מינוי לויים לעבודת המקדש בימינו

בס"ד

מינוי לויים לעבודת המקדש בימינו

חולין דף כד עמוד א

כתוב אחד אומר: מבן חמש ועשרים שנה ומעלה, וכתוב אחד אומר: מבן שלשים, אי אפשר לומר שלשים – שכבר נאמר כ"ה, ואי אפשר לומר כ"ה – שכבר נאמר שלשים, הא כיצד? כ"ה ללמוד, ושלשים לעבודה; מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים – שוב אינו רואה; ר' יוסי אומר: ג' שנים, שנאמר: ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים. ואידך? שאני לשון כשדים, דקליל. ואידך? שאני הלכות עבודה, דתקיפין.

רמב"ם כלי המקדש פרק ג הלכה ז: אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה, שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה, הא כיצד חמש ללמוד, ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו.

רמב"ן במדבר פרק ח: אבל לא ידעתי אם זה דברי הכל לרבותינו, כי בלשון יחיד אני שונה אותה בספרי (בהעלתך סב) ר' נתן אומר כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים וכו'. וגם נראה שהם דברי אסמכתא, שנהגו התלמידים ללמוד בהלכות עבודה חמש שנים:

ועל דרך הפשט, הנמנים ביד משה ואהרן היו מבן ל' שנה ומעלה, והם אשר הפקיד אותם איש איש על עבודתו ועל משאו, אבל בכאן צוה כי כל אשר ידע בעצמו שבא לכלל עשרים וחמש שנה יהיה כשר לעבודה ויבא בכל אות נפשו לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה, אבל לא יהיה פקיד נגיד על עבודה ידועה. והטעם בזה, כי כל אדם נותן לבו בעשרותיו, כי ישתנו בהן הטבעים וידע בהגיעו לעשרים או לשלשים, כי ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו וילדיו ויודיעוהו, אבל בהגיעו לכ"ה לא ירגישו בו כל כך, ולכן לא צוה למשה שיטרח למנות רק מבן שלשים שהאיש נודע בהן. וכן אמר דוד (דה"י א כג ג), ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה:

ור"א אמר בדרך הפשט, כי מבן שלשים הוא לעבודת משא ומבן כ"ה לעבודת האוהל. ואיננו נכון, כי שם נאמר גם כן (לעיל ד כג) כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד ונאמר (שם פסוק כד) לעבוד ולמשא. ועוד, כי כתיב במקדש (דה"י א כג כד כח) אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלותם עושה המלאכה לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה, כי אמר דויד הניח ה' אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלם עד לעולם, וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו, כי בדברי דוד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה, כי מעמדם ליד בני אהרן לעבודת בית ה' על החצרות ועל הלשכות. יאמר, כי בדברי דוד האחרונים, משיבנה הבית ואין להם משא בכתף ואין עבודתם רק על החצרות ועל הלשכות, מנה אותם מבן עשרים שנה ומעלה, ומתחילה מבני שלשים, ואם כדברי ר"א היה חייב שימנה אותם מבן חמש ועשרים.

 

תוספות ערכין דף יא עמוד ב: משוער ששורר – דבדברי הימים (א ט) כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים.

הגהות היעב"ץ: וקשיא לי עובד אדום דקחשיב במשוררים ובשוערים ושמא שוער ששורר אינו חייב אלא בשלא נתמנה רק על מינוי אחד משא"כ עובד שמינוהו לכך ולכך יכולין לעשות כן ובאותו דור נהגו כך או בשני זמנים מותר…

שו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן תמט: ומ"מ נ"ל דשמירת לוים בלא"ה בכלל אין בזמה"ז מאחר שחלקו דוד ושמואל למשמורות איזה מן המשוררים ואיזה מן השוערים כמבואר בכתוב. ושוערים היינו שומרים כנ"ל והכלל משורר ששיער במיתה [ערכין יא ע"ב]. ומאין נדע מי המה השוערים. ואף שבגמ' לא מצינו אלא בהגפת דלתות. מ"מ כיון שהוכחנו דשוערים דקרא שומרים ועבודה הוא. א"כ גם השומרים אסורין רק המבוררים. וכן ברבה נשא פ' ו' מלמד שבני מררי אסורין לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ובמס' תענית (י"ז ע"א) כל כהן היודע משמרתו כו' הרי דמשמורות שסדרו אז לא נתבטלו בזמן הזה. ואפי' רבי דאמר אסור כל השנה ופירש"י שמא כשיבנה ביהמ"ק ישתנה המשמורות. מ"מ כל זמן שלא נבנה ולא נשתנו המשמורות עדיין הם כמו שסדרום דוד ושמואל ברוה"ק.

מפרש לתענית דף יז עמוד א: רבי אומר אומר אני כהן אסור כו' – כלומר, אי חיישינן לשמא יבנה – יהא אסור לעולם, אפילו המכיר משמרתו ומשמרת בית אבותיו, דחיישינן שמא ישתנה סדר משמרות…

רמב"ם כלי המקדש פרק ז הלכה ה: זה שעל המשוררים הוא בורר בכל יום המשוררים שעומדים על הדוכן לומר שירה בפה…

ספרי זוטא פרק ח: ושרת את אחיו, אף על פי שנפסל מן המשא חזר להיות שוער שומר ומשורר שנא' לשמור משמרת.

בכורות דף ל עמוד ב: וכן בן לוי שבא לקבל דברי לויה, וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו…

רש"י: דברי לויה – לשורר ולשרת ולהיות שוער.

 

שו"ת באהלה של תורה חלק ד סימן כב: ובכלי חמדה פרשת קורח כתב שמשורר הבא רק לסייע באופן זמני לשוער ואח"כ חוזר לשירתו הוא שחייב מיתה אך משורר העוזב את שירתו ומצטרף דרך קבע לשוערים פטור וכן מסתבר כי מה יעשה משורר שנפסל בקולו ולא יכול להמשיך ולשורר מן הסתם היה מצטרף לשוערים וכן מי שנולד לבית אב של משוררים אך הוא לא ניחן בכשרון מוסיקלי אין לו שמיעה טובה והוא מזייף בשירתו האם הוא חייב להיות משורר מסתבר שהפכוהו לשוער וא"כ בשעת הצורך מותר למשורר להיות שוער…