לשכת הפרוכת

בס"ד

לשכת הפרוכת

 

   אחד המקומות בהם היו שומרים הלויים, הוא לשכת הפרוכת. למה שימשה לשכה זו, והיכן היה מקומה? מדוע דווקא בה העמידו שומר?

 

מטרת לשכת הפרוכת

מסתבר, כי לשכה הנושאת את שם הפרוכת, משמשת ליצירת הפרוכות, וכך כותבים כמה מפרשים (מפרש כו,ב ד"ה שהכהנים; רא"ש מידות א,א). אפשרויות הסבר אחרות הן, כי בלשכה זו היו מאכסנים את הפרוכות, אך לא היו מכינים אותם שם; או שמא בפתח לשכה זו היתה פרוכת, אך אין לקשר בינה לבין עשיית הפרוכות או איכסונם[1].

בגמרא בכתובות (קו,א) מוזכרות "נשים האורגות בפרוכות". לפי שיטת הרא"ש והמפרש הנ"ל, עבודתן של נשים אלו היתה מתבצעת  בלשכת הפרוכת. במשנה בשקלים (ח,ה; מובאת בגמרא להלן כט,ב, ובגמרא בחולין צ,ב) מתוארת אריגת הפרוכת "ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשית". על מנת לארוג פרוכות בגודל זה, נראה כי יש צורך במקום באורך וברוחב האמור, ועל כן יש לומר כי היתה זו לשכה גדולה.

בביאור המילים "שמונים ושתי ריבוא", נאמרו פירושים שונים: יש המסבירים, כי המדובר במספר הדינרים הדרוש לשם הכנתה (רמב"ם בפירושו למשנה בשקלים; הלכות גדולות סימן עא); ויש המסבירים, כי המדובר במניין החוטים (רש"י חולין צ,ב ד"ה ומשמונים). אולם ישנו פירוש נוסף (מובא ברש"י שם), לפיו יש לגרוס "שמונים ושתי ריבות", דהיינו, נערות צעירות.[2] לפי פירוש זה, הריבות האמורות כאן, הן הנשים האורגות בלשכת הפרוכת, וכך כותב המפרש (כט,ב ד"ה ומשמונים). אם כן, היתה זו לשכה גדולה מאוד, המכילה מקום לשמונים ושתיים נשים העובדות על הפרוכת.[3]

 

מקום הלשכה

חז"ל אינם מציינים את מקומה של לשכה זו. לפי הראשונים הסבורים, כי כל השמירה היתה מתקיימת מחוץ לעזרה (מפרש; רמב"ם), הדבר ברור, כי לשכה זו היתה מחוץ לעזרה.

לפי ההסבר הרא"ש והמפרש, כי הנשים היו עובדות בלשכה זו, הדבר מאוד מסתבר שהוא לא היה בעזרה: נראה, כי לצורך אריגת הפרוכת יש צורך לשבת, ומכיוון שאין דין מיוחד לגבי אריגת הפרוכת, שעליה להיעשות דווקא בתוך תחומי העזרה, הדבר אינו מסתבר לומר שהתירו לצורך כך את הישיבה. דבר נוסף הוא, שהיותה של אשה בעזרה, היה דבר שאינו מצוי, כדברי הגמרא בקידושין (נב,ב) "אשה בעזרה מניין?". כמו כן, לא נראה שיש מקום בעזרה ללשכה בגודל הנזכר.[4]

אמנם, ייתכן לומר כי לשכה זו היתה בחול, אך פתוחה לקודש, ועל כן היא נתקדשה בקדושת העזרה; וניתן לומר כי היא היתה בצד שער הנשים – אשר דרכה היו נכנסות נשים בשעת הצורך (והעדר מציאותה של האשה בעזרה, היינו במקומות בהם נוכחים גם גברים, וכדברי התוספתא בערכין ב,א "לעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד"). ואכן, יש מהמפרשים הסוברים, כי לשכה זו היתה בקודש.[5]

 

מדוע דווקא בלשכה זו העמידו שומר?

לפי האפשרות הנזכרת, כי ערכו של הפרוכת היה גבוה ביותר, מובן מאוד הצורך בהעמדת שמירה על הפרוכות – שלא יינזקו או ייגנבו. בפירוש עזרת כהנים (מידות א,א) מוסיף טעם נוסף, כי מכיוון שהטבלת הפרוכת היתה כרוכה בטרחה מרובה, עד שהחכמים נקטו לגביה בלשון הבאי "שלוש מאות כהנים מטבילים אותה", היה צורך להקפיד לשמור שהיא לא תיטמא (ובבית שני היה חשש מן הכותים הרוצים להזיק.

אם נאמר, כי השמירה לא היתה בדווקא למניעת גניבות, אלא רק בהתאם לחשיבות הדברים הנמצאים במקומות השונים, ייתכן לומר כי  השמירה במקום זה, היתה גם בגלל חשיבותו הגדולה של הפרוכת, כמו שנאמר באגדת בראשית (בובר, פרק פ): "כחוט השני שפתותיך – כחוט של פרוכת שהיה מבדיל בין קודש לחול, כך הבדלתי אתכם מכל האומות. למה נמשלו ישראל בפרוכת? אמר רבי ברכיה – שלא היה בכל כלי בית המקדש משובח מן הפרוכת". ייתכן לומר, כי לשון "משובח" האמור כאן, הוא בגלל חשיבותו הגשמית; אך ייתכן גם לומר, כי עקב תפקידו בהבדלה שבין קודש לחול, יש בו חשיבות רוחנית גדולה.

אפשרות אחרת היא, כי העמדת השומר בלשכה זו לא היה בגלל חשיבותה, אלא בגלל מיקומה, המשתלב בשמירה המקיפה את המקדש מכל צדדיו. לפי אפשרות זו, יש לומר, כי לשכה זו נמצאת בצד ההפכי מלשכת הקרבן; דהיינו, אם נאמר כי לשכת הקרבן נמצאת בצד הצפוני, הרי שלשכת הפרוכת נמצאת בצד הדרומי.

 

סיכום

בלשכת הפרוכת, התקיימה שמירה של הלויים. חז"ל אינם מוסרים לנו מידע על לשכה זו, ויש מהמפרשים הכותבים, כי שם היו אורגים את הפרוכות לבית המקדש (רא"ש; מפרש). מסתבר, כי הפרוכות היו מאוכסנות בלשכה זו.

לפי הראשונים הסוברים כי לא התקיימה שמירה בקודש (מפרש; רמב"ם), הרי שאף לשכה זו לא היתה בקודש; ויש מהראשונים שנראה להבין מדבריהם כי הלשכה היתה בקודש (ר"ש), וכך סוברים כמה אחרונים (תפא"י; עזרת כהנים). בטעם העמדת השמירה בלשכה זו, יש המסבירים בגלל ערכם הגבוה של הפרוכות, או בגלל הטרחה המרובה הכרוכה בהטבלתן אם הן תיטמאנה (עזרת כהנים).

 

[1] ייתכן שיש מקום לקשר בין מקום זה, לבית הדין המוזכר בספרי (במדבר קטז) "ולמבית לפרוכת – מיכן אמרו: מקום היה אחורי לפרוכת, ששם בודקין יחוסי כהונה". אולם מסתבר כי מקום זה הוא "אחורי בית הכפורת".

[2] כמובא בכמה מקומות בחז"ל – "ריבה אחת" – והיינו, נערה, כדברי רש"י שבת קכז,ב.

[3] לפי פירוש זה, יש לומר כי דברי הגמרא שם לגבי הפרוכת, שהחכמים דברו לשון הבאי, אינה מתייחסת לכל האמור לגבי הפרוכת, אלא רק לגבי האמור שם, ששלוש מאות כהנים היו מטבילים אותה; כפי שכותבים כמה מהראשונים (פירוש הרא"ש כט,ב ד"ה ושלש; רש"י חולין צ,ב ד"ה ושלש מאות). ואע"פ שהרמב"ם בפירושו למשנה בשקלים כותב, כי האמור "לשון הבאי" – הוא לגבי כל דברי המשנה, הרי שלשיטתו אין המדובר במספר הנשים האורגות – אלא בסכום הדינרים המושקע בפרוכת, כמו שנתבאר.

[4] סברה נוספת בגללה יש מקום לומר כי לשכה זו לא היתה בעזרה, ניתן לומר ע"פ דברי המפרש (כט,ב) המסביר כי היו מטבילים את הפרוכת לאחר עשייתה "לפי שאי אפשר לאורגן בטהרה – שלא תהא נידה אחת מן הנשים האורגות בה, ושמא פירסה נידה ולאו אדעתה" (וראה בסוטה כ,ב שחששו שמא האשה הסוטה תפרוס נידה, ועל כן היו ממהרים להוציאה מההר; אם כי יש לחלק בין סתם אשה שעלולה להיטמא, לבין אשה זו). נראה מסברה, כי אם חששו לטומאת הפרוכת, לא היו מעמידים לשכה זו בעזרה. אמנם, שאר הפרשנים מסבירים את הטבלת הפרוכת האמורה במשנה, במקרה שנטמאה (רמב"ם כלי המקדש ז,יח), או מכיוון שכלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקודש (רא"ש כט,ב ד"ה מטבילין; רע"ב שקלים ח,ה), אך אין הם מזכירים חשש נידות. בפירוש תפא"י (שקלים ח אות לג) מסביר לפי הגרסה "ריבות", כי הוצרכו פ"ב נערות שעוד לא הגיעו לווסתן, כדי שלא יהיה שם חשש נידות.

[5] נראה לכאורה לומר כן בדעת הר"ש, וכך כותב בעזרת כהנים על מידות (א,א). התפארת ישראל בביאורו למשנה (מידות פרק א סק"י) סובר, כי לשכה זו היתה בקודש, והוא מביא אפשרות שהיא היתה אחת מל"ח התאים שסביב ההיכל. אולם צ"ע לכאורה, כיצד ניתן לומר על תאים קטנים אלו (שש אמות – מידות ד,ז), שהיו אורגים בהם פרוכות גדולות כנ"ל (והתפא"י עצמו שם כותב, ששם אורגים את הפרוכת). נראה, כי הבנת התפא"י נובעת מלשון הפסוק האמור בשמירת הלויים "ולאסופים שניים שניים", שלהבנת המפרש (כז,א ד"ה אמרי) והרא"ש (שם ד"ה לאסופים וד"ה ה"ק), הכוונה היא ללשכות שנוספו, וכפי שמתאר זאת רבינו גרשום (שם ד"ה והני) "היינו ב' קיטוניות שנתוספו על הבניין, כעין שקורין אפנדיץ" – ומשמע, שהלשכות מחוברות למבנה הבית. אמנם, דברים אלו נאמרים לכאורה רק לפי האפשרות הראשונה בגמרא, שלאסופים "שנים שנים", אין מדובר בארבע אלא בשניים; אולם לפי האפשרות השניה, שהמדובר בארבעה, ושלושה מתוך הכ"ד מקומות הם של כהנים, ממילא אין מדובר בשמירה בארבע לשכות; ואין כל הכרח להעמיד את השמירה המתוארת בדה"י, כמתאימה לשמירה במשנה (וכדברי הראב"ד, שבכל מקדש היה לפי עניינו מספר השומרים. ובנוגע לפרבר שניים לפי האפשרות השנייה שהיו שני שומרים – ייתכן לחלק בין דעת הרא"ש לדעת הראב"ד אם אכן יש שני שומרים אחורי בית הכפורת, וראה רש"י בזבחים נה,ב ד"ה והיינו). פירוש נוסף המובא בדברי הרא"ש (כז,א ד"ה לאסופים) בשם ר"ת הוא, שהאסופים הם 'סופי הדלתות' (ולא הלשכות).