למה יש רעידות אדמה?

בס"ד

למה יש רעידות אדמה?

ברכות דף נט עמוד א

ועל הזועות. מאי זועות? אמר רבי קטינא: גוהא… בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא… ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו, שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי. רבי נתן אומר: אנחה מתאנח, שנאמר והניחתי חמתי בם והנחמתי. ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ. רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, שנאמר: כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי…

שולחן ערוך אורח חיים סימן רכז סעיף א: …ועל רעדת הארץ; ועל הברקים; ועל הרעמים; ועל רוחות שנשבו בזעף, על כל א' מאלו, אומר: בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית; ואם ירצה יאמר: בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם.

משנה ברורה: והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מ"ב ועל הרעמים שכחו וגבורתו וכו' וכן מסתבר שע"י הרעם נראה גבורתו של הקדוש ברוך הוא יותר מבברק אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם וע"כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע"ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ"ע ג"כ יוצא… אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו.

פסקי תשובות אורח חיים סימן רכז: וצריך לברך תוך כדי הרעידה או תוך כדי דיבור מסיומה (3 – 2 שניות), וסתימת השו"ע והפוסקים משמע שאין צריך שתהיה רעידת אדמה חזקה המסכנת חיי אדם, אלא אפילו על רעידה קלה מברך כל שמורגשת היטב (וכשברור שהיא רעידת אדמה ולא עקב סיבה אחרת של פיצוץ וכדו'), ואם לאחר שעבר זמן מה והסיח דעתו מרעידה אחת, אירע שוב רעידת אדמה, אפילו באותו יום מברך שוב.

תלמוד ירושלמי ברכות פרק ט: אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה באין זועות לעולם אמר ליה בעון תרומה ומעשרות… בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן המביט לארץ ותרעד. אמר ליה בני חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו. הה"ד שאוג ישאג על נוהו. בשביל נויהו. אמר ר' אחא בעון משכב זכר. אמר הקדוש ברוך הוא אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך. חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו מפני המחלוקת. ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל. אמר רבי שמואל אין רעש אלא הפסק מלכות. כמה דאת אמר ותרעש הארץ ותחל. מפני מה כי קמה על בבל מחשבות ה'.

ספר באר הגולה באר הרביעי פרק ז: והנה אנשי חקרי לב, כאשר חקרו על עניינים כאלו, כמו רעידת הארץ, ורעמים, וכיוצא בהם, היו תולים הכל בטבע, ולא הביטו אל יוצרם מרחוק. אבל חכמי ישראל, והם אנשי כנסת הגדולה, ומהם כמה נביאים, והנביאים קבלו מפי משה שאין הדבר כך. כי קבלו הברכות על כל הדברים איש מפי איש, והרי הברכה היא על הזועות והרעמים 'ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם'. ואם היה זה בטבע בלבד, מבלי צירוף המעשה הזה אל השם יתברך, מה 'כחו וגבורתו מלא עולם' יש בזה, שהרי הוא עניין טבעי בלבד. ולפיכך דעת רז"ל אינו כך, אבל הדברים האלו אף שהם יוצאים על ידי הטבע אל הפעל, מכל מקום השם יתברך פעל הכל, ומצד כוחו מוציא בטבע אל הפעל, והטבע הוא שלוחו יתברך. ולפיכך יש לייחס דבר זה אל השם יתברך…

ועל דבר שהוא בטול המציאות, יש בכיה והורדת דמעות, כמו שהוא על מת. ולכך אמר שהקב"ה מוריד ב' דמעות. וכבר אמרנו כי רבים חושבים דבר זה הטחת דברים כלפי מעלה, ואין זה רק כבוד שמים ביותר. ודע כי בכל מקום שתמצא בכתוב ובדברי חכמים לשון כזה, חס ושלום שיעלה על דעתם לומר שיהיה דבר זה אצל הבורא, כי מי שמספרים כבוד אל יותר מהם. אך הכל הוא מצד המקבל… ומפני כי הפועל הזה הוא מן השם יתברך, אמר כי הפעל הזה נמשך מן העינים, שהם תחלה אל הפעל. אבל רב קטינא סבר, כיון שזהו מצד כי השם יתברך יש לו צירוף וחבור אל עולמו, לכך אין להרחיק כל כך כח הפועל, לומר כי הוא בא מן העינים, רק שכח הפעל למטה מן העינים, שהידים למטה מן העינים, ומזה בא כח הפעל הזה. רבי נתן סבר, כי כח הפעל הזה בא מן הלב, שהוא יותר קרוב אל המקבל, ולכך אמר 'אנחה מתאנח', והאנחה הוא בלב. ורבנן סברי כי גם זה הוא רחוק, והרי הפעל הזה מתחדש מפני שהוא יתברך קרוב אל עולמו, שהוא יתברך עצם הסדר, וכאשר העולם יוצא מן הסדר מתחדש שנוי והפסד. ולכך יש לומר כי פעל הזה בא במה שהוא קרוב אל המקבל. ורב אדא סבר כי יותר יש לומר שבא ממה שהוא קרוב עוד אל המקבל, ולפיכך אמר שדוחק רגליו מתחת כסא הכבוד.

וזכר חמשה דברים, שהם מן העילה עד האדם שהוא המקבל, כנגד חמשה דברות שהם על לוח אחד… ואלו חמשה דברים, הראשון הם העינים, שהם בראש, והם למעלה לגמרי. ואחר כך הידים שהם למטה מזה. ואחר כך הלב, כי האנחה היא בלב, והלב הוא באמצע. ואחר כך הארכובה… ואחר כך כפות הרגלים. ואתה הבן מאוד כי זכרו חמשה, וכל זה דברי חכמה. וכולם באו לפרש כי הדבר הזה מתחייב מהשם יתברך עצמו מצד מדותיו, כי מצד שיש שנוי בעולם, שהוא שנוי גדול ביותר, נמשך ומתחייב מן השם יתברך, שהוא עצמו הסדר, גם כן שנוי והפסד, היא רעידת הארץ, והבן זה…

ודבר זה כי כאשר יש בעולם יציאה מן הסדר, כאשר ישראל הם בין האומות, ודבר זה הוא בטול סדר המציאות, שהוא יוצא מן הסדר, כמו שהתבאר. ובשביל כך יש בעולם גם כן השנוי הגדול, הוא הרעש.

תורת משה (סוף פרשת אמור): דרוש הספד על מיתת צדיקים ועל חורבן ארץ הגליל בארץ הקדושה שהיה ביום כ"ד טבת העבר ונחרבו העיירות ונהרסו הבתים ונהרגו אלפים נפשות מישראל ובהם גאוני וחכמי ארץ לרוב בעו"ה ונחרבו ג' עיירות צפת טבריה שכם, ואש עלה מים טבריה והרעיש טבריה וחומותיה ושלושים כפרים, ולדעתי מרומז בקרא הרעשת ארץ פצמתה, רפה שבריה כי מטה, כי בארבעה תיבות פצמת שבריה כי מטה יש לצרף אותיות צפת ים טבריה שכם… על ההרים אשא נהי ועל מדבר קינה, שמועה שמענו אוי נא לנו כי גבירה לוקה בעו"ה ותתגעש ותרעש ארץ הקדושה נפלו גבורי ישראל ת"ח וצדיקים הרבה, וגם נחרבו בתי כנסיות ובתי מדרשות…ונשאר קו' לאלוקינו מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת ומדוע יגע בהרים ויעשנו, והיום הגיעני מכתב מירושלים הקדושה… מהו' ישראל בעהמ"ח פאת השולחן… אמר שחורבן הגליל הזאת ניבאו עליה חז"ל במשנה שלהי סוטה בעקבא דמשיחא גליל יחרב… עוד אחרת אמר הגאון כי תולה חטא חורבן הלז כחטא חורבן בית שני על שנאת חינם… אך לפי דברי אליהו זכור לטוב שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים נ"ל כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת, כי שם שער השמים עיר שחוברה לה יחדיו, שם הר המוריה עקידת יצחק, שם שכב יעקב וחלם לו סולם, שם הר בית ה'… והנה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלקי הרשב"י במירון והאר"י בצפת, וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי, והוא עיר שם ה' שמה, שגם בזמן הזה מצוה לעלות לרגל לירושלים… וצדיק הוא גאון עוזנו מהו' ישראל אשר קבץ יתר פליטת צפת להעלותם ירושלים, והיו שם לאחדים עד תיבנה ותכונן ירושלים בב"א. ועד שאנו בודקים בטובת ירושלים בואו ונבדק בטובתינו מה לעשות לאחותינו… מוכים ומרוטים ומעונים ואין מרחם, ואם בגבירה פגעה מדת הדין, שפחה חוצה לארץ תדאג… וכשם שהספדנו ובכינו על חורבן הערים כך נזכה לשמוח בהציב גבול אלמנה ובבנין ציון וירושלים בב"א.