לימוד תורה ובנין המקדש

מבוא

   המציאות המתרחשת לפנינו, מציבה אותנו פעמים רבות בהתלבטויות שונות של סדרי עדיפויות. אחד מהם נוגע לשאלה, של העלייה להר הבית כיום, וקידום הפעילות למען חידוש העבודה, ובנין בית המקדש. מיום ליום הולך ומתברר יותר, כי העלייה להר הבית היא הגורם שהכי משפיע על שליטתנו במקום זה בפרט, ובארץ ישראל בכלל.

   נראה, כי העלייה אל ההר מסייעת לא רק לכיבוש הארץ, אלא להצלת הנפשות המשמעותית ביותר, בנתינת הכח לעם ישראל, הן במלחמה המיידית מול האויב, והן בהתמודדות עתידית בהתקדמות לשאיפה המשמעותית ביותר. בנין בית המקדש.

מה עדיף?

   פעמים רבות יש לפנינו התלבטויות. מה עדיף לעשות. האם עלינו לאכול או לישון. לעבוד או לנוח. ללמוד או לקיים מצוות שונות של גמילות חסדים. שאלת סדרי העדיפויות נוגעת לכל אדם בעולם. ובוודאי שבשאלת התורה והמקדש יש לעיין ולברר, אם דברים אלו יכולים לבוא אחד על חשבון השני – במה עלינו להתמקד.

   כי אין ספק, שמעלת התורה וכוחה, נותנת קיום לאדם הפרטי ולמציאות כולה. אולם גם העדר המקדש והעבודה בו, מהווים פגיעה גדולה בעולם, והתורה והעבודה הם שניים משלושת העמודים עליהם העולם עומד – פרט לגמילות החסדים; כנזכר בתחילת מסכת אבות.

   להלכה ולמעשה. האם על האדם להשקיע כל רגע ורגע מזמנו, על פי מידת יכולתו, רק בלימוד התורה – או שמא אין לו להזניח את בנין המקדש, והוא צריך להתאמץ לפעול למען העליה להר הבית, ולקידום חידוש העבודה והמקדש במהרה? ואולי בכלל יש עדיפות לעיסוק בגמילות חסדים (אם כי יש מקום לומר, שגמילות חסדים אישית היא נעלה מאוד, אולם פעילות למען הר הבית והמקדש, הרי היא גמילות חסדים לכלל האומה, ומעלתה גדולה בהרבה).

פרק א: "גדול תלמוד תורה מבנין בית המקדש" – האומנם?

   בגמרא במגילה (יז,א) נאמר: "גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים, לא הניחו עזרא ועלה". על פי הדברים הללו נראה לכאורה, כי עדיף ללמוד תורה כמה שאפשר, גם על חשבון העיסוק בבניית בית המקדש.

   אמנם, עובדה היא, שהיו אנשים שבנו את בית המקדש באותו הזמן (תחילת ימי הבית השני), ולא אמרו – אין לנו לבנות את בית המקדש, אלא עלינו ללמוד תורה, שהיא גדולה בחשיבותה מבנין המקדש. האם אנשים אלו נהגו שלא כשורה? האם באמת היה על הציבור לשבת ולעסוק בתורה, ולהתבטל מבנין בית המקדש?

האם תלמוד תורה עדיף על פני הצלת נפשות?

   שורות ספורות לפני האמירה הנזכרת בגמרא, לגבי תלמוד תורה ובנין המקדש, מופיעה אמירה דומה, לגבי הצלת נפשות: "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד' ולבסוף בתר חמישה. מעיקרא כתיב 'אשר באו עם זרובבל – ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי בלשן…'. ולבסוף כתיב: 'הבאים עם זרובבל – ישוע, נחמיה, עזריה, רעמיה, נחמני, מרדכי בלשן'…".

   כלומר: מרדכי היהודי עסק בהצלת נפשות של כלל ישראל, מפני גזרתו של המן הרשע. מאחר שבאותו הזמן הוא התבטל מלימוד התורה, הרי שהוא ירד בחשיבותו, ועל כן בפעם השניה בה הוא נזכר ברשימת העולים לארץ, מופיעים חמישה שמות לפניו, ולא רק ארבעה, כמו בפעם הראשונה בה מופיעה רשימה זו.

הצלת נפשות ובנין המקדש

   אם נאמר לגבי הצלת הנפשות, כי אכן ההצלה צריכה להידחות מפני לימוד התורה – ועל האדם ללמוד תורה ולהימנע מלהציל נפשות; כך גם ניתן לומר על בנין בית המקדש. שניתן להימנע מלבנות את המקדש, בגלל לימוד התורה.

   אולם אם לגבי הצלת נפשות נאמר, כי היא דוחה את לימוד התורה – מסתבר שיש לומר כך גם לגבי בנין המקדש, שהיא דוחה את לימוד התורה. ובאמת, בכמה מקומות בגמרא מבואר, כי רק שלוש עברות חמורות עומדות בפני פיקוח נפש (ראה לדוגמא כתובות יט,א), ובוודאי שיש לבטל תורה בשביל להציל נפשות.

   וכך כותב הט"ז (יורה דעה סימן רנא): "דודאי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש – אלא דהתם אומר, דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה, ולא בא לידו הצלת נפשות, ממי שבא לידו הצלת נפשות, ועל ידי כך צריך לבטל תלמוד תורה… ואין להקשות ממה דאיתא שם, גדול תלמוד תורה מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך קיים לא עלה עזרא לבנין בית המקדש, דהתם עלה זרובבל לבנות בית המקדש, ולא נתבטל בנין בית המקדש בשביל שלא עלה עזרא…".

פרק ב: האם יש בחז"ל ביקורת על מרדכי היהודי?

   דברי הגמרא הנזכרים על מרדכי היהודי, שהוא נזכר באופן המפחית מחשיבותו, יכולים ללמדנו שהיתה בעיה בביטול התורה שנעשה על ידו. אולם הדבר באמת נראה מתמיה. מדוע שתהיה בעיה בביטול תורה שנעשה לצורך הצלת נפשות? האם באמת חז"ל יצאו בביקורת על התנהלותו של מרדכי היהודי?

רש"י: הבעיה היתה בביטול התורה שבמינוי של מרדכי לשר

    הגמרא במגילה מזכירה, שהיו קצת מחברי הסנהדרין שפרשו ממרדכי. רש"י במקום מבאר זאת "לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה". בהמשך דבריו הוא מסביר, כי "לפי שנעשה מרדכי לשר בינתים, ירד מחשיבותו אצל חכמים".

   לפי הדברים הללו, מרדכי היה עסוק בדברים רבים בתור שר. בפירושו לאסתר כותב רש"י, שמקצת סנהדרין פרשו ממנו "לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו". רש"י אינו מזכיר שם כלל, את הצלת הנפשות שלו, ונראה להבין מדבריו, כי אכן יש ביקורת על מרדכי.

אפשרות: חז"ל אינם באים בביקורת על מרדכי

   ניתן גם להבין, שהחכמים שפרשו ממרדכי, לא היו מודעים לדחיפות שבפעילויתיו לשם הצלת הנפשות, אך באמת לא היה עליהם לפרוש ממנו. ובסך הכל, מרדכי היה רצוי "לרוב אחיו", ורובו של הסנהדרין בוודאי תמך בו. ממילא, דווקא המיעוט שפרש ממנו, הם אלו שטעו ולא ידעו, שמרדכי באמת נהג כהלכה.

   ובאמת, לולי דברי רש"י, ניתן לבאר את פרישת מקצת החברים, מסיבה אחרת לגמרי. וכגון, על עצם הימנעותו של מרדכי להשתחוות להמן, שיכולה להתפרש כהתגרות, שבכלל גרמה לכל הגזירה מלכתחילה.

גדולי ישראל צריכים להציל נפשות

   בהקשר אחר אנו מוצאים, כי גדולי ישראל וחכמיהם צריכים להוות דוגמא בהצלת נפשות, ולחלל שבת בעצמם כאשר יש צורך בכך – ולא להשאיר את הפעולה לידי נשים וקטנים (גמרא יומא פד,ב; וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות שבת ב,ג). ברור, שגם ביטול תורה לצורך הצלת נפשות, הוא חלק בלתי נפרד מהפעולה הנדרשת מהחכמים. ובירושלמי (יומא ח,ה) נאמר, כי השואל בעניין זה של הצלת נפשות בשבת הרי הוא שופך דמים. ובוודאי שגם לגבי ביטול תורה, אין מקום להסתפק בדבר, ואדם מחויב להתבטל מלימודו, ולהציל נפשות ככל הניתן.

האור החיים הקדוש: בנין המקדש עדיף מתלמוד תורה

   וכך כותב בעל האור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר בפירושו 'ראשון לציון' על מסכת מגילה (טז,ב): "מאי דקאמר גדול ת"ת מבנין בהמ"ק מיירי דלא מתבטל בנינו מחמתיה אבל זולת זה בנין בהמ"ק עדיף ותדע דמרדכי בטל מהתורה ונכנס לשררה בתר דכבר ניצולו ישראל דמשום הכי פירשו ממנו סנהדרין כמו שפי' רש"י בד"ה שפירשו ממנו והוא נכנס לשררה לעמוד בפרץ לבל יבא צר ואויב ליגע בנחלת שדי אבל בזמן הצלתן של ישראל פשיטא דעדיף ועדיף מת"ת ולא מבעיא דרבים אלא אפי' הצלת נפש דיחיד עדיף מת"ת וההיא דעזרא נמי הא סלקו שאר חבריו והוו בנו לה הגם דלא סליק עזרא אבל זולת זה הוה סליק לבנות דעדיף בנין בית המקדש מתלמוד תורה".

פרק ג: ביטול תינוקות של בית רבן לבנין המקדש

   הנחת היסוד הברורה, שיש לבטל תורה בשביל בנין בית המקדש, עולה מדברי הגמרא בשבת (קיט,ב), שאין מבטלים תינוקות של בית רבן, אפילו לבנין בית המקדש. ומשמע מכאן, כי כל מי שאינו בגדר "תינוקות של בית רבן", פשוט וברור שעליו להתבטל מלימודו, בשביל לבנות את בית המקדש.

מדוע לא מבטלים את התינוקות?

   טעם הדבר מבואר ברא"ש שם, על פי המימרא הסמוכה בגמרא, שאינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא. והיינו, שיש מעלה גדולה דווקא ללימודם של התינוקות הללו, שלא טעמו טעם חטא. מאחר שהגיל בו האדם מתחייב על מעשיו הוא גיל שלוש עשרה, נראה לומר, שהחל מגיל זה, הוא אינו מוחזק כמי שאין בו חטא, ועליו להתבטל מלימודו ולהשתתף בבנייה.

בצלאל היה בן שלוש עשרה כשבנה את המשכן

   כך נאמר בגמרא בסנהדרין (סט,ב) על בצלאל, שהוא היה בן שלוש עשרה כאשר הוא עשה את המשכן. על פי הפסוק "איש איש ממלאכתו אשר המה עושים". ומשמעות המילה 'איש', היא מי שהגיע לגיל מצוות. ומסתבר לומר, שכל מי שלא הגיע לגיל מצוות, אינו מוגדר איש, ועליו להמשיך בלימודו, ולא להתבטל לשם כך. (וייתכן שלפני כן פעולתו אינה מספיק טובה, שהרי הוא אינו בונה "לשמה", אך יש מקום לומר, שנוכחות גדול העומד על גביו יכולה לסייע).

האם אין מצות חינוך בבנין המקדש?

   לכאורה היה מקום לשאול – בכל המצוות אנו מחנכים את הילדים להשתתף בעשייתם. מדוע במצוה כה חשובה כבנין המקדש לא נזכה אותם? בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סימן שלט) מבאר, שאנו מחנכים אותם דווקא במצוות שהם "חובת גברא", שלא יכולים להתקיים על ידי אף אחד אחר. אבל בבנין המקדש, שאחרים יכולים לבנות, אין מצות חינוך.

   לפי הדברים הללו יש לשאול: במקרה שאין אף אחד אחר שבונה, האם הילדים עדיין צריכים להתבטל, או שמא כאן נאמר, שעליהם לקום ולפעול למען הבניין?

פרק ד: השתתפות תינוקות של בית רבן בלוויות

   השולחן ערוך (יורה דעה שסא) פוסק, שצריך לבטל תורה בשביל ללוות את המת – למי שלימד לאחרים אין שיעור ותמיד צריך ללוות. למי שרק למד בעצמו, צריך להתבטל עד שיהיו ששים רבוא. ולמי שלא למד כלל, עד שיהיו עשרה מלוים. ואין צורך לבדוק אם יש, אלא, כל זמן שיש "מי שיעשה מעשה" – תלמוד תורה שלו קודם. ותינוקות של בית רבן, לא מתבטלים כלל.

   אם אין מי שיעשה מעשה, כלומר, אין מי שיקבור את המת, ברור שמבטלים תלמוד תורה בשביל לקבור אותו. זהו בעצם מת מצוה. האם במקרה זה, גם תינוקות של בית רבן יתבטלו, או שמא נאמר – לימוד התורה של התינוקות הוא כל כך חשוב, עד שאין להם לקבור את מת המצוה, ועליהם להמשיך ללמוד תורה?

מדוע תינוקות פטורים מלהשתתף בלויות?

   נראה לכאורה, שהסיבה לפסיקה האומרת שאין לבטל אותם, היא אותה סיבה, בגללה לא מבטלים אותם גם לבנין בית המקדש. כך באמת כתוב בטור, שאפילו לבנין בית המקדש לא מבטלים אותם, אז בוודאי שלא מבטלים אותם, בשביל להשתתף בלויה.  

   נראה ברור מלשונו, כי בנין בית המקדש הוא דבר גדול ונעלה, יותר מכל גמילות חסדים שהיינו יכולים להעלות בדעתנו, ובכל אופן, תינוקות של בית רבן אינם מתבטלים בשביל זה. ממילא, קל וחומר לכל דבר אחר, שלא נתבטל בשבילו.

האם תינוקות צריכים לקבור מת מצוה?

   אבל הלבוש שם כותב: "ותינוקות של בית רבן אין מבטלין כלל, שהרי אינם מתעסקין עמו". דברי הלבוש לכאורה אינם ברורים, שהרי זה אינו הטעם אותו כותב הטור (וכתב התקשה בזה הש"ך). אמנם, על פי המבואר נראה לומר, כי הנחת היסוד לגביה אנו עוסקים היא, שיש מבוגרים הקוברים את המת, ואין צורך בהשתתפותם של הקטנים. אולם אם אין מבוגרים היכולים לקבור את המת, הרי שאף הקטנים צריכים לבטל את תורתם ולקבור את המת.

   ואף על פי שהקטנים אינם מחויבים במצוות, מכל מקום, אין כאן איסור לבטלם מלימודם, ואדרבה, קבורת מת מצוה בשעת הצורך דוחה אפילו את הטומאה של הכהן והנזיר ואת הקרבת הפסח שיש בו כרת, ואין ללמוד מכאן לגבי מציאות רגילה, שבה אין צורך בהשתתפותם של הקטנים בלוויה (וכן בגמרא במגילה ג,ב נאמר, כי עבודה ומת מצוה, מת מצוה עדיף).

כשאין מי שיגמול חסדים או שיבנה את המקדש

   על פי הדברים הללו נראה לומר, כי כאשר אין מי שיגמול חסדים עם אדם מסוים, הרי שאנו נחנך את הקטנים להתבטל מלימודם ולבצע את גמילות החסד עם הנזקק לכך. ועל אחת כמה וכמה, כאשר אין מי שיבנה את בית המקדש, והוא עצמו מוטל כמת מצוה, הרי שאנו נבטל את התינוקות של בית רבן, על מנת שיסייעו במה שאפשר, לצורך קידום בניינו (ואמנם, מת מצוה עדיף על פני העבודה, אך יש מקום לחלק בין עבודה מסוימת שתתבטל, לבין עצם קיום העבודה או עצם בנין המקדש – שבוודאי שיש לעשות מה שאפשר למענו).

פרק ה: ביטול תורה ועבודת הקרבנות

   בגמרא בעירובין (סג,ב) נאמר: "גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין". אמירה זו נסמכת על המסופר שם, כי מלאך ה' הוכיח את יהושע על שביטל את התמיד של בין הערביים, ועל כך שביטל את ישראל מלימוד תורה. כאשר יהושע שואל אותו מאיזו סיבה הוא הגיע, השיב לו "עתה באתי". היינו, על הביטול תורה. מדברים אלו נראה להבין לכאורה, כי יש להעדיף את לימוד התורה על פני עבודת הקרבנות. אולם האומנם הלימוד עדיף על הקרבנות?

הבדל בין תלמוד תורה של יחיד לתלמוד תורה של רבים

   הגמרא במגילה (ג,א) לומדת בקל וחומר, מכך שמבטלים את העבודה למקרא מגילה, שאף לימוד תורה מבטלים לשם כך. אולם האם באמת העבודה חמורה מלימוד התורה? והרי מהסיפור של המלאך המוכיח את יהושע עולה, שדווקא לימוד התורה הוא החמור. אז מה הראייה?

   הגמרא מבארת, כי יש לחלק בין לימוד תורה של יחיד ללימוד תורה של רבים. לעומת לימוד התורה של יחיד, העבודה חמורה. אולם לימוד תורה של רבים, כמו שהיה אצל יהושע, יותר חמור מאשר העבודה.

האם מבטלים תלמוד תורה של רבים בשביל מקרא מגילה?

   לפי הדברים הללו נראה היה לומר, כי רק תלמוד תורה של יחיד אפשר לבטל בשביל לקרוא את המגילה. אבל תלמוד תורה של רבים, שיותר חמור מעבודת הקרבנות, אין לבטל בשביל זה. אמנם, הגמרא במגילה מזכירה את בית רבי שהיו מתבטלים מתלמוד תורה בשביל לקרוא מגילה, ומסתבר שהיו שם לא מעט אנשים. משמע מכאן, שגם תלמוד תורה של רבים יש לבטל בשביל לקרוא את המגילה.

רק תלמוד תורה של כלל ישראל חמור מהעבודה

   מכמה מהראשונים עולה (כפי שמביא המשנה ברורה בשער הציון סימן תרפז), כי ביטול התורה החמור מהעבודה האמור ביהושע, הוא ביטול תורה המוני של כלל ישראל, אבל לימוד תורה של קבוצת אנשים מישראל – גדולה ככל שתהיה, אינה חמורה כמו העבודה.

מסקנה

   על פי הדברים הללו יש לומר, כי על האדם להתאמץ על פי מידת יכולתו לסייע לחידוש העבודה ובנין המקדש – גם על חשבון לימוד התורה שלו, ואפילו אם יש בכך פגיעה בלימוד תורה קבוצתי. אכן, פעמים רבות, דווקא הלימוד הקבוצתי של ענייני המקדש, יוכל לסייע לקידום הדברים – וצריך לשקול כל פעולה לגופה: תוך הסתכלות על השאלה: האם מה שאני עושה עכשיו, מקדם את בנין המקדש או לא? ומה עוד אני יכול לעשות בשביל לחדש את העבודה ולבנות את המקדש?