"לוו עלי ואני פורע"

בס"ד

לוו עלי – ואני פורע

ביצה דף טו עמוד ב – טז עמוד א

מאי כי חדות ה' היא מעזכם? אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע… כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו.

רש"י: חדות ה' – שמחה שאתם עושים בשביל הקדוש ברוך הוא – הרי היא מעוזכם, היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה… כל מזונותיו של אדם – כל מה שעתיד להשתכר בשנה, שיהא נזון משם – קצוב לו, כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה – שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו. חוץ מהוצאת שבתות – אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה, ומהיכן תבואהו, אלא: לפי מה שרגיל ממציאים לו, לשעה או לאחר שעה. פוחתין לו – כלומר: ממציאין לו שכר מועט.

תוספות: לוו עלי ואני פורע – והא דאמר (פסחים דף קיב.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ה"מ כשאין לו לפרוע.

חכמת שלמה: תוס' בד"ה לוו עלי כו' הני מילי כשאין לו לפרוע אא"כ יטול מן הצדקה אבל הכא מיירי שיש לו משכונות כדי לפרוע ואין לו מעות לכך קאמר לוו עלי ואני פורע כן הוא בס"א וכן בהגה"ת אשר"י.

ביאור הגר"א אורח חיים סימן רמב: וט"ס שם כשאין לו לפרוע וצ"ל כשאין לו ממי ללוות.

שפת אמת ביצה שם: ויש מגיהין בתוס' דאין לו ממי ללות ואינו נכון דהא מאותן אנשים שרוצה ליקח מהם צדקה יכול ליקח בהלואה ולמה יעשה שבתו חול רק כדפי' מהרש"ל בתוס' שאין לו נכסים לפרוע ומי שאין לו אסור ללות והגם דלמצות קדושת היום מבטיחין לו מן השמים לפרוע מ"מ מצד ממון חבירו אסור ללות על סמך זה ודוקא כשיש לו לפרוע ע"י מכירת חפץ וכדומה כדברי המהרש"ל אז מותר ללות כנ"ל ולולי דברי התוס' הי' אפ"ל דהכא מיירי דוקא ביום טוב דכבוד יום טוב חמור מכבוד שבת אך התוס' פי' דעשה שבתך חול כולל גם ימים טובים.

חתם סופר: לוו עלי ואני פורע עמג"א סי' רמ"ב בשם ירושלמי לווין בריבית לצורך שבת ורצונו בריבית דרבנן כגון בעסקא בלי שכר עמלו ומזונו וכדומה ומיושב קו' תוס' דאל תצטרך לבריות דהיינו אל תצטרך לבריות כי הלוה הלואות חן אעפ"י שיש לו לפרוע מ"מ נצרך להנאת הבריות שיעשה עמו צדקה וילוה לו בחנם אך אם נותן לו ריוח מההלואה באופן דליכא איסור מן התורה אין זה עושה עמו חסד חנם ויבטח בהקב"ה שיזדמן לו ריוח שיכול לקיים הבטחתו לשלם לו ריבית דרבנן שלו וע"ד הלצה י"ל היינו ריבית דרבנן כיון שאמר לוו עלי ואני פורע נמצא אין הריבית בא מיד הלוה ליד המלוה ואינינו ריבית דאורייתא ועוד שהוא רק כשליח שאומר לוו עלי כביכול.

בית הבחירה למאירי: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד שבת ויו"ט דרך צחות אמרו כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבת ויו"ט שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו ומ"מ יזהר שלא יצטרך לבריות במקום אחר אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אבל קדוש היום אפילו מי שאין ידו משגת ישתדל כפי יכלתו אמר הקדוש ברוך הוא בני לוו עלי בקדוש היום ואני פורע.

 

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח: לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות…

טור אורח חיים סימן רמב: וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני א"א ז"ל כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים אם אני בכלל עשה שבתך חול אם לאו ולא השיבני דבר ברור אח"כ מצאתי בפרקי אבות לרש"י שפי' על ההיא משנה דר"י בן תימא אומר הוי עז כנמר שכתב וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע אומר עשה שבתך חול שנויה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד שבתות ביותר ע"כ. ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבה אם יוסיף יוסיפו לו כדקתני תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל פרנסתו של אדם קצובה לו מר"ה לר"ה חוץ מהוצאת שבת וי"ט והוצאת בניו לת"ת אם מוסיף יוסיפו לו ואמרי' נמי גבי הוצאת שבת ויו"ט אומר הקדוש ברוך הוא בני לוו עלי ואני פורע וכיון שכן הוא אל ידאג כי נאמן הוא בעל חובו לפרוע לו חובו.

דף על הדף שבת דף קיח עמוד א: וכתבו חכמי המוסר דמדברים אלו יש לנו ללמוד עד כמה למסור הנפש ללמוד תורה מתוך הדחק, שהרי הטור, בנו של הרא"ש, התפרנס בדוחק עד כדי כך שחקר אם נאמר אצלו ההלכה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והוסיף בזה הגאון ר' יצחק דוד אלטר שליט"א, דאיתא בשם צדיקים שאמרו, שהרא"ש לא ענהו, משום שאילו הי' משיב, הי' זה לפסק הלכה למצבו. והרא"ש רצה שישתנה מזלו ע"כ.

שולחן ערוך אורח חיים סימן רמב: אפילו מי שצריך לאחרים, אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת; ולא אמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר; על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת.

משנה ברורה: למי שהשעה וכו' – ומיירי [יא] כשאין לו משכונות ללות עליהם ובלא משכון [יב] אין יכול להשיג דאל"ה צריך ללות כדי שלא לבטל מצות עונג שבת וכמו שאחז"ל שאומר הקדוש ברוך הוא בני לוו עלי ואני פורע

שער הציון אות יב: כן משמע מהגר"א, וכן כתב הב"ח, דאם יכול להשיג ממי ללות צריך ללות ויבטח בה' שהוא יעזרנו לשלם לו. ובעטרת זקנים משמע דלא ילוה אלא אם כן הוא משער שיהיה לו במה לפרוע, ונראה דהכל לפי הענין.